האם תקופת הצינון לפני מינויו של עו"ד אלון בכר לתפקיד מנכ"ל איגוד הבנקים תטרפד את המינוי?

באיגוד הבנקים מתעכבת ההודעה הרשמית על ההחלטה למנות את עו"ד אלון בכר לתפקיד מנכ"ל איגוד הבנקים בשל אי ודאות הנוגעת לחובות הצינון שלו. בכר משמש זה כחמש שנים בתפקיד בכיר במשרד המשפטים - ראש הרשות להגנת הפרטיות - ואמור לסיים רק בשנה הבאה. נשאלות השאלות: האם בכלל הוא חייב בשנת צינון? האם יוכל לקצר אותה? כמו כן, מועמדותו לתפקיד מנכ"ל איגוד הבנקים הוצגה ונידונה כשהוא עדיין משמש בתפקיד - וזה נושא נוסף שאמור להיבדק במסגרת הליכי בדיקות ההתאמה הרגולטוריות (Fit and proper).

ל"גלובס" נודע כי חוק הצינון אכן חל על בכר במעברו מהרשות לאיגוד הבנקים. ואם לא יקבל אישור הוועדה המיוחדת לביטול הצינון או קיצורו באופן משמעותי - הוא יזדקק לצינון של שנה, מה שעלול לטרפד את המינוי.

הרשות להגנת הפרטיות היא הגוף המסדיר מפקח ואוכף את חוק הגנת הפרטיות, חוק שירות נתוני אשראי וחוק חתימה אלקטרונית. היא הגוף המומחה בטיפול בתחום ההגנה על מידע אישי במאגרי מידע ומגדירה עצמה כ"שומרת הסף של זכויות האזרח בתחום הגנת המידע האישי... רואה כמשימתה העיקרית קידום של ציות לדיני הגנת המידע בכל ארגון, עסק וגוף ציבורי בישראל שמנהלים מידע אישי.. בהתאם לדיני הגנת הפרטיות".

עו"ד בכר עומד בראש הרשות הזו מאז סוף 2013. לפני כן שימש כחמש שנים ראש רשות התאגידים במשרד המשפטים. במקביל, במרץ 2016 מונה על ידי שר האוצר משה כחלון לחבר מליאת רשות ניירות ערך. האם בתפקידו כמנהל רשות הגנת הפרטיות "טיפל" במערכת הבנקאית או בגופים במערכת הבנקים? על כך תצטרך לבוא תשובה חד משמעית לפני המינוי.

חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) מתייחס במפורט לאפשרויות שונות של קשר בין התפקיד הציבור לתפקיד שלאחריו. בעיקרון: מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבורי, בעניין פלוני של אדם אלמוני, או היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו בעניין זכות, המלצה... לא יוכל לייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו עניין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת. האם אפשר להתייחס לתפקידו הרגולטורי הנוכחי של בכר כמגן זכויות לפרטיות והגנה על מידע אישי במאגרי המידע הדיגיטליים כבעיה בבואו להיות מנכ"ל איגוד הבנקים? זה עניין שיצטרך לקבל החלטה במשרד המשפטים.

בחירתו של בכר, תוך דחיית מועמדים אחרים שהתמודדו על התפקיד, מראה על הזזת תשומת הלב של הבנקים מהתרכזות בשתדלנות בכנסת ובממשלה, במישרין או באמצעות גיוס מאוחד של לוביסטים - עורכי דין ופרופסורים מטעמם - לבעיות אחרות. באחרונה עלה בגדול נושא הסודיות הבנקאית. זה קורה בדיונים הפומביים של "ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים" בראשות ח"כ איתן כבל. בזה אחר זה הגיעו הבנקאים, ועוד ימשיכו להגיע בשבוע הבא, וסירבו להשיב לשאלות הנוגעות לבעלי החוב בטענה, חוקית, של חובת סודיות החלה עליהם. בשלב מסוים, כאשר עמדו מול חומה בצורה, הודיעו חברי הכנסת שאם הבנקאים ימשיכו להתעטף בחובת הסודיות הם יקראו ויזמו הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שבמסגרתה תחויב המערכת הפיננסית כולה לחשוף את כל סודותיה.

במקביל הולך ומתקרב המועד להחלת חוק נתוני האשראי החדש, שייכנס לתוקף ב-2019. החוק, שהתקבל לפני מספר שנים והליכי יישומו והפיקח עליו הם בידי בנק ישראל, ידרג לווים צרכניים על פי מוסר התשלומים ההיסטורי שלהם. לווה "טוב" - כזה שמחזיר חובות בזמן - יקבל דירוג טוב ואז יוכל לקבל הלוואה בקלות ובתנאים טובים יותר מזה שהוגדר כלווה בעייתי. תנאים חדשים אלה ישנו לחלוטין את פני שוק האשראי הבנקאי וגם הפיננסי. אלה לא יוכלו לטעון עוד לחובת הגנה מפני עיכובי החזר וחדלות פירעון - ולכן להטיל ריביות גבוהות על כל מקבלי האשראי.

זה פותח פתח רחב לתחרות בין הבנקים, לחיזוק בנקים קטנים על חשבון הגדולים - שכן כל לווה, שעיקר הפעילות שלו נעשית (בגלל הריכוזיות הבנקאית) מול אחד משני הבנקים הגדולים, יוכל לקבל לידיו את דירוג האשראי שלו ולפנות בבקשת אשראי לבנקים בינוניים וקטנים ולהתמקח על גובה הריבית. פתיחות תנאי האשראי המועדפים ללווים טובים הטרידה משך שנים את הבנקים הגדלים והייתה מוקד סכסוכים בינם לבין הבנקים הבינוניים והקטנים. לכן גם לא הופעל כלל חוק נתוני האשראי הקודם משנת 2002. יישום החוק החדש כבר מעלה בעיות שונות בבנקים, כולם יחד והגדולים בעיקר, ומהווה מקור דאגה. אלון בכר מכיר את זה מתפקידו הנוכחי.