איגרא רמא היא אחת המסעדות החכמות שנפתחו כאן כבר שנים

האולם והחצר ברחוב ברנר 2, שנייה מרחוב אלנבי הסואן, הם לא רק הניגוד המושלם לרחוב המיוזע והמפויח, עורק החיים התל-אביבי המחכה עדיין לצנתור שאוהביו האמיתיים מקווים שלעולם לא יגיע, אלא גם אחד האתרים הכי מיתולוגיים של סצנת המסעדות התל-אביבית.

מילא בר הקוקטיילים המצוין פרנץ' 57, שהלך לעולמו בטרם עת, ועוד שלל מסעדות שפרחו וקמלו כאן במהרה בעשור האחרון. לכו קצת אחורה בזמן, והמבוגרים ביניכם, כלומר מבוגרים מספיק, ייזכרו מיד במסעדת ברנר 2 המצוינת ששכנה כאן פעם. מבוגרים עוד יותר ייזכרו אולי ב"צלי זבח", מסעדת הפועלים הוותיקה, וכל מי שאוהב אוכל ייזכר באלי אולי, הספרדייה הלוהטת של אנטוניו מנסה, שהייתה אחת המסעדות הכי טובות, וסקסיות, רחמנא ליצלן, שהיו כאן.

רחמנא ליצלן אני כותב, לא רק משום שאנטוניו הספיק מאז לעבור לגליל ולחזור בתשובה, אלא משום שהדיירת החדשה נקראת, לא פחות ולא יותר, איגרא רמא. שם מחייב במקום מחייב לא פחות.איגרא רמא היא הבייבי החדש של השף ענר בן-רפאל פורמן ושותפו תמיר מיכאלי, מי שאחראים גם למסעדת מונאר, ההודית המצוינת מדרום נחלת בנימין שעליה כתבתי כאן בעבר. השניים גייסו את השפית בפועל של המקום, הדס פרנקל, ויחד הם משחקים במגרש הכי לוהט, מסקרן, מאתגר וקשה שיש. מטבח הנסמך כולו, או כמעט כולו, על חומרי גלם מקומיים בלבד. ואם זה לא מספיק קשה, כל זה קורה גם בלי בשר. רק דגים וירקות.

אחרי דוק של האחים דוקטור (ואייבי החדשה שלהם), ומקומות קצת פחות מחמירים כמו ברוט וחוות צוק, מנסים אנשי איגרא רמא להוכיח שלא צריך כלום מעבר לים. או כמעט כלום, כאמור. הם קונים דגים ופירות ים מקומיים, ומגישים אותם כמעט במערומיהם, במגוון קטן מאוד אבל מענג. לצידם, שלל מנות מרתקות של ירקות ופירות שהם בעצם, לטעמי, לב הארוחה כאן.

התחלנו איפה בבייגלה ירושלמי חם בשקית נייר ולצידו צזיקי סמיך ונהדר עם צנוניות במקום מלפפונים, קרעי תפוחי אדמה מטוגנים, סטנדרטיים משהו למרות סלסת הירקות הירוקים שהוגשה איתם, ומנת כרוב מבושל עם גבינת פקורינו מגורדת מעל - פקשוש קטן. הכרוב בושל בחמאה, אבל נותר, ובכן - כרוב מבושל. לא מספיק מעניין, וגם הגבינה לא הצילה אותו מלהיות מה שהוא, כלומר כרוב מבושל.

 סלט ירוק עם פטריות ואיטריות/צילום: איגרא רמא

סשימי של אינטיאס טרי הוגש עם רבע ליים, קצת מלח גס, פנכת שמן זית אורגני ופרוסות פלפל ירוק חריף. כל אלה הונחו בחוכמה ליד נתחי הדג - תרצה, תשתמש בהם. לא תרצה, לא תשתמש. אני עשיתי פעם ככה ופעם ככה ובשני המקרים זה היה מצוין. קשה מאוד להתחרות באינטיאס טרי.

מנה בשם פניס הייתה מנה של עוגות חומוס שבושלו בחלב וחמאה חומה ואז הוגשו על מרק שקדים קר עם סלסה של עגבניות ועשבים. לי זה הזכיר קצת פלאפל, ולא מהטובים שבהם. עוד פקשוש קטן, ולשמחתי, האחרון שבהם. כמעט. זאת מכיוון שגם מנת הפריקי, שהייתה יכולה להיות מושלמת, הייתה מלוחה מדי. חבל, כי זאת הייתה מנה נהדרת. "דייסת" הפריקי הוגשה עם ירקות ירוקים טריים ופריכים. במיות הודיות גדולות, ברוקומיני צעיר, לוביה ועלי צאצ'וי - עלה ירוק מריר שלא הכרתי, המזכיר מאוד באקצ'וי. מנת עגבניית המגי המצופה בפירורי לחם ומטוגנת, ואז מוגשת עם קרם עגבניות וקוביית גבינת עזים צעירה ורכה, הייתה הברקה של ממש. מנה מתוחכמת ומורכבת, אבל לרגע לא שכלתנית מדי או לא טעימה. שילוב מופלא של שכל ורגש.

עכשיו הגיעה מנה שרק בגללה שווה לבוא לכאן. כנאפה, אבל לא מתוקה אלא ממולאת בעלים ירוקים - תרד, מנגולד ובאקצ'וי - אותו צאצ'וי מיודענו. עליה הונח סלט ירקות קטן ולצידה יוגורט מתובל בזעתר וסומק. מנה שהיא לכאורה חילול הקודש, לפחות מבחינתי, חובב כנאפות ידוע, אבל בעצם מנה מופלאה שיכולה לא רק להשביע שני סועדים אלא גם לשלוח אותם הביתה עם חומר למחשבה.

 כנאפה/צילום: איגרא רמא

לא בהרבה מסעדות אתה יכול להכריע שמקצה הקינוחים הוא החלק הטוב של הארוחה. בדרך כלל, גם כשזה טוב מאוד, זה לא באמת מעניין. לא כאן. מנת אי צף הזכירה את המקור הצרפתי, אבל יצרה ביצוע מקומי כשקצף הביצים המתוק והרך צף באגם של רוטב הדרים, שבתוכו השתכשכו גם פלחי הדרים עירומים מציפתם, פילה של הדרים. מבריק. 

המנה הבאה הייתה המוזרה מכולן, אך גם המרתקת שבהן. גויאבה מבושלת ואז מטוגנת עד רכות כמעט דייסתית, ובכל זאת שומרת על צורתה המקורית, לפחות עד שנוגסים בה - ואז היא כמעט מתפוצצת/נמעכת למשהו שחובבי גויאבות* לא יוותרו עליו בשום אופן, אך גם לא בטוח שיזהו. הפרי השנוי במחלוקת מוגש במי הבישול שלו עם גבינת עזים, מאותו סוג שהוגש עם העגבנייה המטוגנת לדעתי. מבריק, מוזר ונפלא.

איגרא רמא היא אחת המסעדות הכי מעניינות וחכמות שנפתחו כאן כבר שנים. גם הנפילות הקטנות נסלחות לנוכח ההצלחות הרבות.

ישר כוח.

כדאי להכיר: גויאבות. גויאבות הן כידוע הכוסברה של עולם הפירות. או שאוהבים או ששונאים. אין באמצע. חוץ מאשר לאכול אותה כמו שהיא - או להכין ממנה ריבה נהדרת, אפשר לנסות לטגן פרוסות שלה עם חמאה, מלח, פלפל וטימין. כן, גויאבה מלוחה. נסו את זה בבית.

איגרא רמא | פרטים: ברנר 2, ת"א, טל' 03-7787533. א'-ה' 12:00-16:00, 23:00-19:00, ו' 16:00-12:00 | מחירים: צזיקי - 17 שקל, תפוחי אדמה - 17 שקל, כרוב - 17 שקל, סשימי אינטיאס - 50 שקל, עוגות חומוס - 49  שקל, עגבנייה מטוגנת - 48 שקל, פריקי - 49 שקל, כנאפה - 48 שקל, גויאבה - 28 שקל, אי צף - 36 שקל, כוס סמיון-סוביניון פלדשטיין - 34 שקל, כוס סולסטיס עבייה - 34 שקל. בצהריים עסקיות משתלמות במיוחד.

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל שקל.