העליון: פיקדון שהפקידה חברה בפירוק בביהמ"ש אינו יכול לשמש את קופת הפירוק

לידיעת מפרקי ומבריאי חברות: אל תבנו על כסף שהפקידה החברה בקופת בית המשפט כפיקדון להבטחת תוצאות של הליכים משפטיים. הוא לא יגיע לקופת הפירוק של החברה ולא ישמש כסכום נוסף לפירעון חובותיה.

על האמירה הזאת אמון בית המשפט העליון, שקבע כי פיקדון שהפקידה חברה בקופת בית המשפט לצורך הבטחת תוצאות הליך ערעור שהגישה, אינו מהווה חלק ממסת הנכסים של אותה חברה. זאת, גם אם החברה נכנסה לאחר הפקדת הפיקדון להליכי פירוק.

עוד קבעו השופטים, עופר גרוסקופף, דוד מינץ ויצחק עמית, כי המנהל המיוחד שמונה לחברה על-ידי בית המשפט לא יוכל לדרוש את השבת הפיקדון לקופת הפירוק. נקבע כי הפיקדון יוסיף להיות מופקד בנאמנות בקופת בית המשפט להבטחת הכספים שייפסקו, ככל שייפסקו, בהליך הערעור שבו מעורבת החברה.

הקביעות של העליון עסקו בתביעתו של אלכסנדר פבליקוב, שעבד בשנים 2007-2013 במוסך "שילובים מוטורס". כשנה לאחר שעזב את עבודתו, תבע פבליקוב את מקום עבודתו לשעבר בבית הדין האזורי לעבודה. זאת, בין היתר, בטענה כי לא שולמו לו זכויותיו הסוציאליות ופיצויי פיטורים כדין.

בית הדין האזורי קיבל את תביעתו ופסק לזכותו פיצויים בסך כ-120 אלף שקל. חברת "שילובים מוטורוס" הגישה ערעור לבית הדין הארצי ובמקביל ביקשה וקיבלה עיכוב ביצוע לפסק הדין של בית הדין האזורי. בשל הערעור שהגישה ועיכוב הביצוע שקיבלה, הפקידה החברה את רוב הסכום שנפסק לזכות פבליקוב - בגובה 100 אלף שקל - בקופת בית הדין הארצי לעבודה.

במקביל להליך בבית הדין לעבודה מול פבליקוב, מתנהלים נגד חברת "שילובים מוטורוס" הליכי חדלות פירעון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. במסגרת הליכים אלה הורתה השופטת איריס לושי-עבודי על העברת הפיקדון שהפקידה החברה בקופת בית הדין הארצי לקופת הפירוק. על החלטה זו הגיש פבליקוב ערעור לבית המשפט העליון.

חלק ממצבת הנכסים

במסגרת ערעורו של פבליקוב עלתה השאלה מה דין כספי הפיקדון של "שילובים מוטורוס" במצב שבו החברה הפכה לחדלת פירעון, עוד בטרם הכריע בית הדין הארצי לעבודה בערעור שהגישה בעניין פבליקוב - האם מדובר בנכס של "מוטורס שילובים" השייך לקופת הפירוק, ומשכך יש להעבירו למנהל המיוחד שמונה לחברה, עו"ד שרון טויס; או שמא מדובר בנכס שהוא חלק ממצבת הנכסים של החברה, וכל מטרתו להבטיח את תוצאות הליך הערעור שהגישה, ולכן לא ניתן להעבירו לקופת הפירוק.

בית המשפט העליון קבע פה-אחד כי הפיקדון אינו מהווה חלק ממסת הנכסים של החברה שבפירוק. לפיכך, אין המנהל המיוחד יכול לדרוש את השבתו לקופת הפירוק, ואין בית משפט של פירוק יכול להורות מה ייעשה בו בשלב זה. בהתאם נקבע כי הפיקדון יוסיף להיות מופקד בנאמנות בקופת בית הדין הארצי להבטחת הכספים שייפסקו, ככל שייפסקו, בהליך הערעור שמנהלת החברה מול פבליקוב.

"מחלוקת על 'נושה מובטח'" 

חרף הקביעה בעניין הפיקדון שהייתה מקובלת על שלושת שופטי ההרכב, השופטים גרוסקופף ומינץ נחלקו בשאלה העקרונית - אם יש לראות בפבליקוב כ"נושה מובטח" של "שילובים מוטורוס". בפסק הדין הוצגו שתי גישות שונות בקשר לשאלה זו. השופט יצחק עמית, שהיווה את לשון המאזניים בעניין זה, בחר שלא "להכריע בין שני הכתובים המכחישים זה את זה", והותיר את השאלה בצריך עיון.

לפי סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל, "נושה מובטח" הוא "מי שבידו שיעבוד או עיכבון על נכסי החייב או חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב".

השופט דוד מינץ, הנחשב למומחה בתחום חדלות הפירעון, בחר בגישה מצמצת למונח "נושה מובטח". הוא סבר כי יש לפרש מונח זה כמתייחס אך ורק לנושה, שלו עומדת - לרוב מכוח הסכם עם החייב (במקרה זה "שילובים מוטורס") - זכות לפרוע את חובו משיעבוד שהוא מחזיק בנכס של החברה.

לדעת מינץ, פרשנות זו נתמכת בלשונו של סעיף 1 לפקודת פשיטת רגל, ואף בלשונם של סעיפים 4 ו-243 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש שטרם נכנס לתוקף. לפי פרשנות זו, פבליקוב אינו "נושה מובטח" של "שילובים מוטורוס" כי אינו מחזיק בשיעבוד על נכס החברה.

לעומתו, השופט עופר גרוסקופף בחר בפרשנות מרחיבה, כשהוא מציין כי פרשנותו של השופט מינץ "צרה מהראוי". זאת, לדבריו, מאחר שהיא מותירה "מחוץ למחנה" קבוצה של נושים, שנשייתם שקולה מבחינה מהותית לנשייה מובטחת, וראויים לפיכך ליחס דומה.

לפי השופט גרוסקופף, "ראוי להרחיב את הגדרת "נושה מובטח" ולהחילה על כל מצב דברים שבו לנושה יש בטוחה ממנה באפשרותו להיפרע, ובלבד שמימושה של אותה בטוחה גורע, במישרין או בעקיפין, ממסת הנכסים של החייב בחדלות פירעון". לפי פרשנות זו, פבליקוב הוא נושה מובטח של החברה, משום שיש לו בטוחה בדמות הפיקדון שהפקידה החברה בבית הדין הארצי, ומימושו של פיקדון זה - אם ימומש - גורע ממסת הנכסים של החברה.

כלומר, בעוד שהשופט מינץ דורש שלנושה יהיה שיעבוד על נכס של החברה להבטחת החזר חובו כדי שייחשב לנושה מובטח - הרי שגרוסקופף מסתפק בבטוחה שאינה שיעבוד על נכס של החברה, ואולם מימושה יביא בעקיפין לגריעה ממסת הנכסים של החברה בפירוק. "מבחינה מהותית אין חשיבות למנגנון באמצעותו גורע מימוש הבטוחה ממסת הנכסים העומדת לרשות הנושים, אלא לתוצאת הפעלת המנגנון", קבע גרוסקופף.