"הדלת המסתובבת" של הבכירים בשירות המדינה

"הדלת המסתובבת" - הייתה לשער העיר והביורוקרטיה - תמיד משמרת את האינטרסים שלה בכסות חוק, תקנות וחוות דעת משפטיות. בכירי רשות ניירות ערך נדרשים למיקרו צינון, שלושה חודשים בלבד. לכן הם יכלו לקפץ בזמנו מהרשות הישר לחיקו החם, לשעבר, של נוחי דנקנר, למשל.

מדובר בתופעה רחבה. פקידים בכירים באוצר, בביטחון, במשפטים, באנרגיה, ובעצם בכל המשרדים שאמורים להוות רגולטורים, "סוגרים" תפקיד בכיר בתאגיד שהיה מחובר אליהם מקודם, ואז הולכים "להצטנן". בינתיים הם כבר מקיימים ביקורים שוטפים במקום העבודה הבא, רק בלי משכורת שוטפת - זו ממתינה להם בתום תקופת הצינון שעומדת לרוב על שנה אחת.

בפעם הנוכחית, נתגלתה המצאה כמעט בלתי מוכרת: "צינון פנימי". בשפה מדוברת אפשר לקרוא לזה, "ללכת עם ולהרגיש בלי". מגיע כבוד הרגולטור בבוקר לעבודה, ומחליט בעצמו באילו נושאים לעסוק ובעיקר באילו לא. מעבר לשאלה למה מגיעה לו משכורת מלאה עבור הזמן הזה, ככה מתחילים להכין את הקרקע לפני שחוצים את הקווים למגזר הפרטי, מכשירים את העילות החוקיות והביורוקרטיות לפני שמבקשים לקצר את משך הצינון. מי שמוסמכים לקצר הם נציב שירות המדינה וחברי הוועדה למתן היתרים לפי חוק השירות הציבורי (הגבלות לאחר פרישה).

"המבקש טוען כי גם אם פורמלית חלות עליו הוראות סעיף 4 לחוק, הרי שבהינתן שלא עסק כלל בתחום המגזר הבנקאי החל מחודש מאי 2018", נכתב בבקשה לקיצור תקופת הצינון הפנימי של מנכ"ל איגוד הבנקים החדש אלון בכר. נטען כי לאור זאת, "מוצדק לקצר את תקופת הצינון הקבועה בחוק". בקשה זו הועברה לנציב שירות המדינה ולחברי הוועדה האחראית, שאישרו לו לדלג בתוך כמה ימים מתפקיד רגולטור בכיר במשרד המשפטים, שיש לו מעורבות בבנקים ובבנקאות, לתפקיד מנכ"ל שמייצג את האינטרסים הכי מאורגנים, שמא קרטליסטיים, של כל הבנקאים כולם.

יש לשים לב במיוחד לשורה אחת בבקשתו של בכר: "במהלך חודש מאי 2018 באה פניה מקדמית אליו (בכר) בקשר למשרה המבוקשת". כלומר, ראשי איגוד הבנקים, הנשיא דוד ברודט, יו"ר לאומי, ומ"מ הנשיא, סמדר ברבר צדיק, מנכ"לית הבינלאומי, פנו אליו אישית, במישרין או בעקיפין.

סביר להניח שהם לא פנו סתם. הם ידעו במי מדובר. אחרי הכול, הגדרת כמה מעיסוקיו של בכר הם קריטיים לבנקים. למשל "חוק נתוני אשראי", "חוק חתימה אלקטרונית" ואפשר גם "חוק הגנת הפרטיות".

וכל זה מתחולל ממש תוך בימים שוועדת החקירה הפרלמנטרית בראשות ח"כ איתן כבל (העבודה), לחקר מתן האשראי ללווים הגדולים, בה היה ייצוג לכל המפלגות כולן, קיימה את השימועים הכי נוקבים מול הבנקאים והרגולטורים. כאשר סיפורי 'בא מכאן עבר לשם' חזרו על עצמם שבוע אחר שבוע. ועל זה עוד ייוחד פרק גדול במסקנות ועדת החקירה ובהמלצותיה.

"אחת המסקנות הברורות והחדות ביותר שעלו בדיוני ועדת החקירה היא קיומן של דלתות מסתובבות, ולעיתים שערים מסתובבים. יש מי שיאמר שער פתוח לרווחה של רגולטורים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי למערכת העסקית, ללא צינון משמעותי שלצדו כללי עבודה מאוד ברורים", אומר ח"כ כבל.

הוא מוסיף כי "ללא כללים ברורים וחדים, קיים חשש שהרגולטור תמיד יהיה סלחן כלפי מה שבעיניו הפוטנציאל למקום העבודה הבא. שיא השיאים הוא האון בו נוחי דנקנר שאב ממש את הרגולטורים, ועל זה מה שנאמר: כשר, אבל מריח לא טוב".