"מכיוון שישראל היא חברה רב-תרבותית, יש לחתור לכך שלבית המשפט העליון ולשאר בתי המשפט של המדינה ימונו שופטים הנמנים עם הקבוצות התרבותיות העיקריות המרכיבות את החברה הישראלית. אין ספק, מעט מדי נעשה בהקשר זה בשני העשורים האחרונים... אם בוחנים בפרספקטיבה זאת את האופן שבו מונו שופטים לבית המשפט העליון בעשור האחרון, ניכרת מיד הבעייתיות שבחלק מהמינויים... אל יטעה הקורא: כל המינויים האלה הם מינויים ראויים בעיניי לגופם. ועם זאת, ב-20 השנים האחרונות הדגיש בית המשפט העליון לא פעם את הצורך בשמירה על אמון הציבור בבית המשפט. מי שחרד לצורך בשמירת האמון, אל יתפלא אם אמון זה מתכרסם משהו כאשר מצד אחד, הגיון היסוד של ההליך השיפוטי הוא ניטרולם של קשרים אישיים בין השופט לבין הצדדים, ומצד אחר, כאשר המדובר במינויים של שופטים לבית המשפט העליון, מקומם של קשרים כאלה נראה בולט לעין במקרים אחדים".
(פרופ' מנחם מאוטנר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, במאמר שכותרתו "מינוי שופטים לבית המשפט העליון בחברה רב-תרבותית, שנת 2003).
1.
"הציבור חש, ובצדק חש זאת, שמערכת המשפט אינה משקפת אותו. המערכת נתפסת כמשפחה. לעתים משפחה ממש (...), ולעתים מטאפורית", כך אמרה שרת המשפטים אילת שקד במוצ"ש האחרון בתגובה להתגוללות המגה-צבועה עליה בעקבות פרשת אפי נוה. זמן קצר לפני כן התראיין השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, אצל אילה חסון ב"מטה המרכזי" בחדשות 13. ארדן חזר ואמר כי מערכת המשפט גזענית.
בדיון בתוכנית על פרשת נוה, התרחש דבר שבעיניי היה בלתי נתפס. השופט בדימוס שלי טימן העלה האשמה חמורה כלפי חברת הכנסת נורית קורן (הליכוד), חברת הוועדה לבחירת שופטים. הוא טען כי קורן אישרה את מינוי השופט יוסף אלרון (אלפריח) לעליון בתמורה להעברת תקציב של 3 מיליון שקל למורשת יהודי תימן. קורן הכחישה זאת בתוקף ואמרה שמדובר בגזענות, וציינה כמה פעמים כי לולא הייתה ממוצא תימני, טימן לא היה מעלה בכלל את העניין.
צפיתי בקטע של טימן פעמיים. שופט לשעבר בישראל הפריח לאוויר האשמות בוטות וחמורות על עסקת שוחד למינוי שופט בעליון, בלי להניד עפעף ובלי להביא שום הוכחות, רק משום שיוסף אלרון, שמוצאו מזרחי, כנראה לא בא לו טוב בעיניים. התביישתי בשבילו ובשביל מערכת המשפט על כך שנמנה בעבר עם שופטיה, אף שלקראת סוף הדיון "סחטו" ממנו המשתתפים התנצלות.
השבוע אספתי כמה וכמה קשרים משפחתיים בולטים שהתקיימו במערכת המשפט לאורך השנים, אולי כדי להעמיד מראה מול טימן ומול ה"משפחה" המשפטית כולה, כפי שכינתה אותה שקד. מדובר בהיסטוריה עגומה של נפוטיזם, של מועדון סגור, של מונוליטיות מחשבתית. היסטוריה עגומה של "ילדים של" המשתלבים אוטומטית בהתמחויות יוקרתיות אצל שופטי העליון, וחלקם משתלבים בהמשך בפרקליטות.
חלק מהמידע כבר פורסם בעבר - ב"גלובס" (במדור "קשר אחד בשבוע"), במסגרת עתירתו של עו"ד חיים שטנגר וברשתות החברתיות, וחלקו נאסף. מראת הקשרים הזאת היא התשובה הכי טובה שאני יכול לתת להאשמותיו של טימן ולמשפחה המשפטית, שגם ב-2019 מתקשה לקבל אליה "זרים".
שכר השופטים הבכירים 2017
2.
אתחיל בפרופ' אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון ונושא הדגל של האקטיביזם השיפוטי. הוא קידם את התפיסה שלפיה חוקי היסוד מסמיכים את בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת. אמירתו המפורסמת "הכול שפיט" הובילה לפסיקות בעליון בענייני חברה, דת ומדינה, יחסי יהודים-ערבים, ענייני צבא וביטחון ובתחומים נוספים.
רעייתו, אלישבע ברק, לשעבר סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון לשעבר, ד"ר יואל זוסמן, ובפרקליטות המדינה. היא קיבלה רישיון לעריכת דין בגיל מאוחר יחסית - 42, ובשנה שבה סיים בעלה את כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה ומונה לשופט בעליון, החלה לעבוד כעוזרת משפטית של נשיא העליון אז זוסמן, והמשיכה גם אצל הנשיאים משה לנדוי, יצחק כהן ומאיר שמגר. את המסלול שלה בבית הדין לעבודה החלה כרשמת בבית הדין האזורי בבאר-שבע.
ערב מינויו של אהרן ברק לנשיא בית המשפט העליון, ביולי 1995, בחרה הוועדה למינוי שופטים באלישבע ברק לשופטת בבית הדין הארצי לעבודה, לאחר שצברה ניסיון של כ-8 שנים כשופטת. המינוי עורר סערה, משום שהיו שופטים ותיקים ממנה בבית הדין האזורי, ועלו טענות כי היו מועמדים טובים וראויים ממנה לתפקיד.
אלישבע ברק נחשבה שופטת איטית ולא יעילה, הגם ששופטת מקצועית. בביוגרפיה שכתבה נעמי לויצקי על ברק, נכתב שהוא איים בהתפטרות אם אלישבע לא תמונה לבית הדין הארצי לפני מינויו לנשיא העליון: "לא אסכים שהיא תוותר על קריירה בגללי". בהנהלת בתי המשפט הכחישו בזמנו את הדברים.
ארבעת ילדיהם של ברק, ללא יוצא מן הכלל, התמחו אצל שופטים עליונים או אצל שופטים בכירים, כולם מקורבים למשפחת ברק. עו"ד תמר ברק התמחתה אצל השופטת אילה פרוקצ'יה, לשעבר שופטת עליון, בעת שכיהנה במחוזי. היא קיבלה רישיון לעריכת דין ב-1998, וכיום היא עוסקת בתחום אך בחרה במסלול קצת שונה - היא ממייסדות "גומא - המרכז הישראלי לגישור". היא ניהלה אותו במשך 5 שנים, וכיום היא מנהלת את מלמד-ברק, מרכז ליישוב סכסוכים בדרכים חלופיות, יחד עם עו"ד ניר מלמד.
עו"ד אסתר ברק התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון לשעבר תאודור אור בשנת 1992. במשך 7 שנים היא עבדה במשרד קנטור-אלחנני-גל, עד שפרשה בשנת 2001 לטובת ההייטק. לאחרונה הקימה ומנהלת חממה טכנולוגית וקרן השקעות בשיתוף נילסן העולמית.
עו"ד מיכל ברק התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון לשעבר גבריאל בך, בשנת 1993. לאחר כמה שנים שבהן עסקה בעריכת דין, היא החליטה לשנות כיוון. כיום היא עומדת בראש המרכז לרב-תרבותיות באוניברסיטה העברית.
הבן, עו"ד אבנר ברק, כמו שלוש אחיותיו, התמחה גם הוא אצל שופטים בבית המשפט העליון, או שופטים שהגיעו בהמשך לעליון, ובהם דורית ביניש, שהייתה פרקליטת המדינה והחליפה את אביו בנשיאות בית המשפט העליון. הבן היה שותף בזמנו במשרד עורכי הדין דן כהן (השופט לשעבר שהורשע בשוחד, חותנו לשעבר של אבנר ברק), שפיגלמן, ברק, זמיר ושות', שבו שותף עד היום גם עו"ד יורם זמיר (המשרד נקרא היום שפיגלמן, קורן זמיר), בנו של שופט העליון לשעבר יצחק זמיר, ידידה הטוב של משפחת ברק. זמיר הבן התמחה בעצמו אצל... אהרן ברק. אגב, בין המתמחים של ברק היה גם שי ניצן, היום פרקליט המדינה.
התמחויות "ילדים של" אינן כמובן נחלת משפחת ברק בלבד. בניו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר התמחו גם הם אצל שופטי העליון - דן שמגר אצל אהרן ברק, רם שמגר אצל מרים בן פורת. גם אמנון ואמיר זוסמן, בניו של נשיא העליון לשעבר יואל זוסמן ז"ל, זכו להתמחות אצל שופטי העליון - שלמה לוין ודוד ברטוב (שכיהן כרשם בית המשפט העליון).
3.
משפחת ברק היא אולי דוגמה קיצונית ל"משפחה המשפטית", אבל יש עוד דוגמאות למכביר:
■ דניאלה ביניש, בתה של דורית ביניש, התמחתה אצל עו"ד נאוה בן אור, אז המשנה לפרקליטת המדינה וחברתה הטובה של אמה. בהמשך, התקבלה ביניש הבת לעבודה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה (אמה הייתה פרקליטת המדינה). כיום, ד"ר ביניש היא מנהלת תוכניות משפט וקהילה בעמותת אשלים-ג'וינט ישראל. בת-דודה של דורית ביניש, יעל ורבה-זלינגר, כיהנה כמנהלת המחלקה הפיסקלית בפרקליטות.
■ תיאודור אור, המשנה לנשיא העליון לשעבר, נישא בשנית לשופטת לשעבר מיכאלה אור-שידלובסקי ז"ל, שופטת המחוזי בירושלים. בתו של אור מנישואיו הראשונים, דלית, נשואה לשופט רון סוקול, סגן נשיא המחוזי בחיפה והאחראי על המחלקה הכלכלית בבית המשפט.
■ עו"ד אסנת מנדל, בתו של שופט העליון משה זילברג ז"ל, כיהנה בתפקידה האחרון כמנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות. היא התמחתה אצל שופט העליון לשעבר חיים כהן ז"ל.
■ יובל פרוקצ'יה, בנו של שופטת העליון לשעבר, התמחה אצל שופטת העליון דליה דורנר (היום נשיאת מועצת העיתונות); בנה של דורנר, פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת בר-אילן, עשה את התמחותו אצל שופט העליון לשעבר שלמה לוין. אביו, שמואל דורנר, עבר כעורך דין במשרד המשפטים.
■ רוני מודריק, בתו של פרופ' עודד מודריק, מצוות הפרקליטים של נתניהו (וסגן נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר והאחראי על המחלקה הפלילית), עובדת בפרקליטות מחוז תל-אביב וניהלה את התיק נגד אלון קסטיאל. ד"ר מאור אבן-חן, הנשוי לבתו של מודריק, המשפטנית ד"ר הילה מודריק-אבן חן, משמש כסגן מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות.
■ אליקים רובינשטיין, שופט העליון לשעבר, נשוי למרים רובינשטיין, לשעבר המשנה לפרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל (היא מונתה לתפקידה בזמן שבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה). ארבל קודמה על-ידי חברתה הטובה דורית ביניש לשופטת העליון.
■ מישאל חשין ז"ל, שופט העליון לשעבר, הוא בנו של שניאור זלמן-חשין, שכיהן כשופט עליון מיום הקמתו של בית המשפט ולימים היה ממלא-מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון. מישאל חשין התמחה אצל פרקליט מחוז ירושלים דאז, גדעון האוזנר ז"ל, שלימים התמנה ליועץ המשפטי לממשלה והיה התובע במשפט אייכמן. האוזנר הוא אביהם של עו"ד תמי האוזנר-רוה (רעייתו של עו"ד יהודה רוה) ושל עו"ד עמוס האוזנר.
■ אסף אנגלרד, בנו של שופט העליון יצחק אנגלרד, התמחה אצל אהרן ברק. הוא משמש כראש מחלקת הבנקאות והמימון במשרד עורכי הדין המבורגר עברון ושות'.
■ עו"ד אורית סון, נכדתו של נשיא העליון שמעון אגרנט ז"ל, התמחתה אצל שופט העליון חיים כהן. עבדה בפרקליטות וכיהנה כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים.
■ עו"ד איריס ארבל-אסל - שעבדה במרכז לניהול תיקים בהנהלת בתי המשפט, והיום היא שופטת בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן - היא בתו של דן ארבל, שופט בדימוס ולשעבר מנהל בתי המשפט.
■ עו"ד דפנה פינקלשטיין-ברלינר, שעובדת בפרקליטות, היא בתה של דבורה ברלינר, לשעבר נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
■ עו"ד אופיר סטרשנוב, בנו של אמנון סטרנשוב, שופט לשעבר במחוזי תל-אביב, שימש כסגן לפרקליט מחוז מרכז, וכיום הוא שותף במשרד עורכי הדין כהן-סטרשנוב-לונדון. הוא מייצג, בין היתר, את השופטת בפרשת אפי נוה.
אפשר להמשיך, אבל נדמה לי שדי ברשימה הזאת כדי לספק את המראה המתבקשת. יש שיגידו שמה שהיה חלף, הקריטריונים הוחמרו (וזה נכון). יש שיגידו שזה טבעי, ושהמצב דומה בכל תחום בארץ, למשל רפואה, הנמלים וחברת החשמל. יש שיאמרו - כולם מוכשרים, משפטנים ומשפטניות לעילא ולעילא.
בעיניי אלה תירוצים. דווקא מערכת המשפט, שאמורה להגן על החלשים, הפכה למנוע גדול של אי-שוויון כאשר קידמה חברים ובני משפחה על חשבון אחרים, נטולי קשרים. אל תתבלבלו - הבעיה היא לא רק קשרים וכבוד, אלא בעיקר המנוף הכלכלי. שופטים ומשפטנים בפרקליטות נהנים משכר נדיב, הרבה יותר מהממוצע בשירות המדינה. שכרם אינו גלוי באופן שוטף ונחשף רק בעקבות דרישתי לפרסמו בהתאם לחוק חופש המידע בשנה שעברה. מעבר לכך, השופטים נהנים מפנסיות תקציביות עם תנאים חריגים (ראו הטבלאות לעיל).
4.
בעוד כמה חודשים, ניחוש שלי, פרשת אפי נוה תיזכר כאירוע זניח יחסית בהיסטוריה של מערכת המשפט. לעומת זאת, המשפחתיות ארוכת-השנים איננה אירוע זניח. היא נטעה שורשים, ולכן המהפכה של שרת המשפטים שקד - שנועדה לאזן, לגוון ולרענן את הקו המחשבתי במערכת המשפט - חייבת להימשך בעוצמה. היא חייבת להימשך למען הדמוקרטיה, ולא למען "משפחת העליונים".
כתבות
ני"ע
