שרים מלילה גוב: עירוי של כיף טהור לנפש המובסת מהציניות והמניפולציות הנוכחיות

"לפני 25 שנה, היה לנו ראש ממשלה אחד, ביבי. אם היה לנו ראש ממשלה בנפח הזה היום, יכולנו להגיע להישגים", אמר גידי גוב באמצע ההופעה "שירים מלילה גוב" בהיכל התרבות בת"א. הקהל צחק. לפני 25 שנה הייתה תוכנית הטלוויזיה שלו "לילה גוב" מקום התכנסות לראיונות ומערכונים בניצוחו, ובעיקר לשירים - גרסאות כיסוי יפהפיות לפזמונים ידועים, חלקם בסכנת הכחדה, שהוא החיה עם מיטב הזמרים. מעל 150 שירים הוא חידש, והם הונצחו בחמישה אלבומים.

ועכשיו הם הוחזרו לתודעה, וגם גוב חזר, כזמר; כי אומנם הוא ממשיך להופיע פה ושם, אבל בשנים האחרונות זהותו העיקרית היא של איש טלוויזיה - שותף חינני של ישראל אהרוני למסעות אוכל ופרזנטור דומיננטי של בזק. וכך, ההופעה - מעבר להיותה דרישת שלום מענגת מהניינטיז - הייתה בראש ובראשונה תזכורת לאישיותו הכריזמטית כזמר, ובמקביל - עירוי של כיף טהור לנפש המובסת מהציניות והמניפולציות הנוכחיות.

ההתחלה הייתה קפואה מעט, כשגוב פתח ב"על קו הזינוק" עם ידיים שלובות מאחורי גבו ותגבור של צעירי תל אביב (לנצח בני 17, בצילום), אבל כשאלון אולארצ'יק הצטרף אליו לעיבוד היפהפה שלו ל"רוח סתיו", הורגשה התעלות בזכות הכוח התרפויטי של המוזיקה ומתווכיה. "מותר גם לצעיר להיות טיפה זקן בסתיו", הם שרו, ופתאום התברר שבמקרים מסוימים, זה כבר עשוי להיות להיפך: "מותר-מותר גם לזקן להיות טיפה צעיר". כי ההופעה המחישה בבירור את תמורות הזמן, והגברים (והנשים) בשחור הפכו בטבעיות לגברים בלבן של שיבה, אם כי האנרגיות נותרו עזות. כשלאה שבת חגגה את המוזיקה בקפיצות ושריקות עם גוב ואולארצ'יק בשיר "כולם יודעים", ושרה גם את "הימים הארוכים העצובים" מסך הווידיאו נחצה לשניים. חציו האחד הראה את ההווה, והשני את העבר. לאה וגידי צעירים ב-25 שנה שרו שם את אותו שיר. וכך, שתי תקופות, סימולטנית, זו לצד זו, באכזריות מפויסת. "כן, הם שוב חוזרים אלינו הימים".

אצל אריאל זילבר השינויים היו הכי בולטים, אבל רק בחיצוניות המוקצנת. מבחינה מוזיקלית, נראה שדבר לא השתנה, כולל אהבת הקהל הנדיבה, שהתגברה לנוכח ההתפרצויות האנרגטית ב"בטי בם", כולל בג'יברושים החמודים עם גוב ב"שמש שמש", בתגבור הכינור של מיקה קרני.

קרני התייצבה אחר כך לדואט "והגשם יבוא", שתרגם עלי מוהר ז"ל (שהיה גם חבר מערכת לילה גוב). להבדיל מהביצוע של העבר, הפעם הם שרו בבשלות מפוכחת, שונה מניצוץ השובבות של פעם. ממש כמו בשיר אחר, שגם הוא הושר, "פנים אל מול פנים", הפעם עם קרני פוסטל: "עליי וגם עלייך רואים את השנים". וכל הזמרים (היו גם רמי קליינשטיין, דנה ברגר, אלי לוזון ומאור כהן) ששרו עם גוב היו יפים בנוכחותם פנים אל מול פנים. גם הנגנים הנהדרים, כולל הרכב "התנינים" המקורי של התוכנית, תרמו לכך שכל ביצוע היה שיא, בתבלון המערכונים מ"זהו זה" עם מוני מושונוב ואבי קושניר.

המינון הגבוה של שירי אריק איינשטיין חשף תובנה על הקשר בינו לבין גוב. כמוהו, גם גוב ניחן בכישרון לבחור שירים ומבצעים לצדו, וגם הוא מצליח להגיע לאינטימיות בימתית עם כל אחד מהם, שמזככת את השירים וכך גם מחברת אותם אל לב הקהל. איך שרנו איתו? "הכול בגלל האהבה".