הנורות האדומות של הגירעון: נמשכת ההתרופפות במשמעת התקציבית

1. לא אמור להיות קשר, כביכול, בין הדוח השנתי של השכר שפרסם אתמול (ב') משרד האוצר לשנת 2017, לנתוני הגירעון שפורסמו אמש לרבעון הראשון של 2019. עם זאת, הקשר מאוד ברור: העלייה העקבית בשכר בסקטור הציבורי (במיוחד בעשירונים העליונים שלו), משהו כמו 3%-5% מדי שנה, מוצאת את ביטוייה, בין היתר, בגידול בהוצאות בממשלה. כשההוצאות גדולות וההכנסות מתקשות לגדול - ההפרש ביניהם הוא הגירעון, שהולך וגדל בחודשים האחרונים.

המסקנה השנייה מנתוני הגירעון היא מתחום החשבונאות: אפשר לשחק עם המספרים חודש או חודשיים או אפילו יותר, אפשר לדחות הוצאות ולהקדים הכנסות, אבל בסופו של דבר אי אפשר לשחק עם המספרים לעד. זה נכון גם בחברות עסקיות, וזה נכון גם בנתוני הגירעון של הממשלה. לכל מי שעיניו בראשו, כפי שכתבתי זאת בחודשים האחרונים, היה ברור שמשרד האוצר בראשותו של משה כחלון "מבשל" את הדוחות כדי לעמוד בכל מחיר ביעד הגירעון - 2.9% - וזה אכן מה שקרה. משרד האוצר ורשות המסים עשו הכל, כולל שמיניות באוויר כדי לעמוד בסוף כדי לעמוד במשימה לאור החריגה ביעד הגירעון כפי שהסתמנה בחודשים האחרונים של 2018. אלא שהחיסרון של משחק במספרים, של דחיית הוצאות או הקדמת ההכנסות - שתופעות הלוואי יצוצו במהלך השנה הנוכחית. כלומר, אותו הפרש בגירעון ש"נדחה" בעקבות המאמץ לעמוד ביעד הגירעון, אמור לצוף השנה. אין ארוחות חינם במשחקים חשבונאיים - את מה שאתה "מבשל" היום, תאכל יותר מאוחר.

2. ואת תוצאות ה"בישול" רואים היטב כבר בנתון של ינואר השנה: גירעון של 0.8 מיליארד שקל לעומת עודף תקציבי של 4.7 מיליארד שקל בינואר אשתקד, חודש שבו יש בדרך כלל עודף תקציבי. הגירעון המצטבר ב-12 החודשים האחרונים עומד על 3.3%, כשהיעד ל-2019 עומד על 2.9%. נכון שכדאי לא לקפוץ למסקנות נמהרות, שהרי מדובר בנתונים של חודש אחד בלבד, אבל המגמה היא זו שמדאיגה מאוד ומצביעה על התרופפות תקציבית שאת תוצאותיה אנחנו רואים בחודשים האחרונים.

והמגמה היא גידול חד בהוצאות הממשלה, בעוד שההכנסות (בעיקר ממסים כמובן) קפאו בשנה האחרונה. בינואר זה בולט לעין: ההוצאות הממשלתיות הסתכמו בינואר ב-25.6 מיליארד שקל, גידול חד של 20.6% לעומת ינואר אשתקד וכשבתקציב המקורי תוכנן בשנת 2019 גידול בשיעור של 5.2% בלבד לעומת אומדן הביצוע בפועל בשנת 2018. לאוצר יש תירוצים טובים על הוצאות "חד-פעמיות", אבל הבעיה של תירוצים מהסוג הזה שהם נוטים לא להיות "חד-פעמיים". השורה התחתונה: התחלת השנה איננה מבשרת טובות ובהתחשב בתקופת הבחירות, תקופת ואקום בתחום ההחלטות הכלכליות, המספרים שנראים כבר עתה רע, עלולים להיראות עוד יותר רע, אם תסתמן האטה כלשהי בכלכלה. מכאן ועד גלישה לגירעונות גבוהים עלולה להיות קצרה.

הפרמטר השני שמדאיג מאוד הוא הקיפאון בהכנסות המדינה ממסים. ב-2013-2017 גדלו הכנסות המסים בשיעור של 6% בממוצע לשנה. הגידול היפה הזה נבלם בתחילת 2018 ונרשם קיפאון בגבייה, בעיקר כתוצאה מגידול משמעותי בהחזרי מס הכנסה. המגמה נמשכה בינואר, עם גידול נומינלי של 0.2% בלבד בגביית המסים לעומת ינואר אשתקד. כלומר, קיפאון. כאמור, אין ארוחות חינם: עם גידול כה חד בהוצאות ועם קיפאון בהכנסות - קורה מה שקורה לכל משק בית. האוברדרפט גדל.

3. הפקרות השכר וההתרופפות התקציבית, תצטרכנה להיות בראש מעייניה הכלכליים של הממשלה הבאה. חשבתי שנתניהו וכחלון צריכים להדק את החגורה כבר לפני כמה חודשים, אבל הראש של כולם כבר נמצא עמוק בתוך מערכת הבחירות. אם המגמה לא תתהפך, וקשה לראות איך היא מתהפכת עד כינון הממשלה החדשה, לא תהיינה הרבה ברירות: או לקצץ בהוצאות, או להגדיל את ההכנסות (באמצעות העלאת מסים), או גם וגם. האוצר מדבר כבר תקופה ארוכה על הנחיצות בביטול פטורים קיימים במערכת המס, אבל הנושא הזה מאוד רגיש וקשה ליישמו פוליטית (למשל, פטור ממע"מ על פירות וירקות, פטור ממיסוי קרנות השתלמות ועוד), מה גם שממשלה וקואליציה חדשה-ישנה היא עוד סיבה "למסיבה" - "מסיבה" של סחטנות פוליטית והבטחות שכולן עולות כסף.

כמובן שהדרך הכי "צודקת" היא לקצץ בבורות השומן של הסקטור הציבורי, ויש כאלה למכביר, אם בפנסיות התקציביות או בהוצאות אחרות. למרבה הצער, זה כנראה לא מה שיקרה. או שמקצצים בשירותים חיוניים לאזרחים או שמעלים להם מסים - זו האופציה הכי קלה מעימותים עם מוקדי כוח פוליטיים. אין אמנם ארוחות חינם בהתרופפות התקציבית, תמיד יש מי שישלם אותן, אבל הבעיה היא מי בדיוק ישלם את המחיר בסוף. בהרבה מקרים זה לא האנשים הנכונים.