לאכול את העוגה ולהגדיל אותה? כך תיראה קדנציה של אבי ניסנקורן כשר אוצר

מצד אחד הוא בעד הגדלת הוצאות הממשלה כדי לממן צמצום פערים • מצד שני הוא מצהיר על תמיכתו בשוק חופשי המונע ע"י המגזר העסקי, בהפחתת רגולציה וביורוקרטיה ובהגדלת הפריון, ומתנגד להעלאת מסים • איך יצליח איש המספרים לגשר על הפער בכיסא שר האוצר בממשלה הבאה? • פרשנות

אבי ניסנקורן / צילום: שלומי יוסף
אבי ניסנקורן / צילום: שלומי יוסף

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, רוצה להיות שר האוצר הבא של מדינת ישראל. מנהיג מפלגת "כחול לבן",  בני גנץ, הבטיח לניסנקורן תפקיד של שר כלכלי אם ירכיב את הממשלה הבאה. אם ימונה, יהיה ניסנקורן לשר הראשון שמגיע לממשלה היישר מההסתדרות מאז ישראל קיסר ב-1992. עמיר פרץ וחיים רמון הגיעו להסתדרות מהפוליטיקה. הסיכום הוא כאמור על תפקיד שר כלכלי. זה יכול להיות לא רק באוצר, אלא גם במשרד הכלכלה או אפילו האנרגיה - אבל ההעדפות של ניסנקורן ברורות. האוצר היה כמעט ביתו השני בשנים האחרונות והשפעתו שם הזכירה את זו שהייתה לראשי ההסתדרות בימי מפא"י.

בשווקים הפיננסיים מינוי כזה יעורר לא מעט הרמת גבות. בשוק המט"ח מעריכים שהדולר יזנק מול השקל בחדות כשהמשקיעים הזרים ישמעו שההגה של ספינת הכלכלה הישראלית עובר לידיו של ראש האיגודים המקצועיים, אבל בשוק המקומי לא רואים את הדברים כך. שרת המשפטים איילת שקד אמנם הזהירה היום שכחול לבן מובילה אג'נדה כלכלית של "שמאל קיצוני", אך האפשרות שניסנקורן יכהן כשר אוצר לא מעוררת התרגשות. הישראלים מבינים שהקו של ניסנקורן דומה מאוד לזה של שר האוצר הנוכחי משה כחלון ושניסנקורן אדם פרגמטי ולא לעומתי, שלא ינסה להחזיר את ישראל לימי מדינת הרווחה הסוציאליסטית.

ספק אם ניסנקורן היה מגיע לפוזיציה של מועמד לשר כלכלי אילו היה מתמודד במפלגת פריימריז. הוא לא פוליטיקאי בדם. לא מנהיג המונים, לא מתחבק ולא מתענג על אור הזרקורים. הוא איש ביצוע, פריק של מספרים, מומחה למו"מ בחדרי חדרים, את זמנו הפנוי הוא מעדיף לבלות בקריאת ספרי היסטוריה וכלכלה. הוא חכם, חריף, צנוע. מודע למגבלותיו ושאפתן. מאוד שאפתן. ההצטרפות למפלגת כחול לבן הייתה מהלך אופייני. מחושב, שכלתני ושאפתני. ניסנקורן עזב בית קריר במפלגת העבודה, ויתר על בית חם שחיכה לו ב"כולנו" והלך למפלגה של בני גנץ משום שהאמין שזו האופציה היחידה להחליף את השלטון. במפלגת המאוחדת והממוזגת של שלושת הגנרלים והעיתונאי לשעבר, ניסקורן בולט על רקע המחסור בדמויות מרכזיות מהעולם הכלכלי. הוא שותף בכיר בקבוצה שכותבת את המצע החברתי-כלכלי של המפלגה החדשה, לצד חילי טרופר (של גנץ), עופר שלח (של לפיד) ויועז הנדל (של יעלון). כולם אנשים חיוביים ואינטליגנטיים אבל ביחס לרקורד של ניסנקורן זה לא ממש כוחות.

חשוב לציין שניסנקורן אינו מבטא את ההשקפה הכלכלית היחידה במפלגה שאליה הצטרף. מספר 2 ברשימה, יאיר לפיד, גדל והתחנך על ברכי תפיסה כלכלית אחרת, שרואה בהסתדרות את הבעיה ולא את הפתרון. גם אצל אישים ממפלגת תל"ם של יעלון כמו צבי האוזר אפשר למצוא השקפות כלכליות אחרות, ימניות יותר מאלה של יו"ר ההסתדרות. מי ששנוי יותר במחלוקת מניסנקורן הוא פרופ' ירון זליכה, יועצו הקרוב של ניסנקורן ויו"ר המכון הכלכלי שהקים בהסתדרות, המעוניין להוביל את המאבק ביוקר המחיה וקורא למלחמה במונופולים במשק. מינויו ליו"ר הוועדה להורדת יוקר המחיה נפסל אמנם בשל ניגודי עניינים - אך אפשר להניח שלא יוותר על הקו התקיף נגד המונופולים ועל דרישות כמו פתיחת הסכם הגז בין "תמר" לחברת החשמל.

על רקע הבדלי ההשקפות האלה ניסנקורן מנסה לייצר הסכמות רחבות. הוא חותר להגדיר סדר עדיפויות לאומי שבראשו צמצום הפערים בין הרפואה בפריפריה למרכז ומערכת חינוך שוויונית יותר. יוקר המחיה והמאבקים של זליכה יכולים לחכות.

קימוץ בביטחון בממשלה מרובת רמטכ"לים

האג'נדה הכלכלית של ניסנקורן מעוררת סימני שאלה לא פשוטים. מצד אחד הוא בעד הגדלה ניכרת של הוצאות הממשלה כדי לממן את המשך מדיניות לצמצום הפערים של כחלון. מצד שני ניסנקורן מתגאה בכך "שאף פעם לא פגעתי בכלכלה כיו"ר ההסתדרות". הוא מצהיר על תמיכתו בשוק חופשי המונע על-ידי המגזר העסקי, תומך בהפחתת רגולציה וביורוקרטיה והגדלת הפריון ומתנגד להעלאות מסים בגלל חשש לפגיעה בפעילות הכלכלית. מצד שלישי ניסנקורן מבטיח לשמור על אחריות תקציבית. הוא מגדיר את עצמו "אדם שמתנהל באחריות" ומקורביו מעידים שהוא אכן כזה. כיצד יצליח ניסנקורן לאכול מהעוגה ולהשאירה שלמה? איך יגדיל הוצאות, ישמור על מסגרות התקציב מבלי להעלות מסים? ניסנקורן מקווה שהמשק ימשיך לצמוח בקצב מהיר, אף שהמחזור הכלכלי ומגמות אחרות דווקא מצביעים על האטה בצמיחה בשנים הקרובות. באחד הראיונות ניסנקורן דיבר על "הסטת תקציבים". מאיפה בדיוק הוא יביא את הכסף? קשה להניח שיצליח לקצץ אגורה בתקציב הביטחון בממשלה מרובת רמטכ"לים, ומצד שני, את הקיצוץ הגדול ביותר בתקציב הביטחון עשה הרמטכ"ל לשעבר יצחק רבין.

בראיונות שנתן לאחר הצטרפותו לכחול לבן הבטיח ניסנקורן להגדיל תקציבים חברתיים ולהמשיך במדיניות צמצום הפערים של כחלון. סביר להניח שאחד המהלכים הראשונים שיעשה יהיה הצמדת קצבאות הזקנה לשכר הממוצע במשק - מהלך שלא הצליח להשלים בממשלה הנוכחית. אחרי שהממשלה אישרה להצמיד את קצבאות הנכות הכללית לשכר הממוצע במשק, רואה ניסנקורן בהצמדת קצבאות הזקנה "צו מוסרי" שיביא להפסקת השחיקה בקצבאות המשולמות לכמעט 800 אלף איש. באוצר רואים במהלך הזה מגה-פיגוע תקציבי - כבר היום קצבאות הזקנה הן ההוצאה הגדולה ביותר של הביטוח הלאומי הקורס ובשנים הקרובות צפוי מספר הקשישים בישראל להכפיל את עצמו.

נושאים אחרים באג'נדה של ניסנקורן יעוררו פחות התנגדות. הוא סבור למשל שיש צורך להגדיל השקעות בחינוך הטכנולוגי בישראל ותומך בהעלאת גיל הפרישה לנשים כי "הגיל האקטוארי עולה ואנחנו לא יכולים להתכחש לטבע". הוא רק חושב שאת העלאת גיל הפרישה יש לעשות "נכון והדרגתי" תוך מתן פיצוי לנשים שייפגעו מכך לצד "צעדים תומכים כמו הצמדת הגמלה לשכר הממוצע במשק".

פריק של נתונים, ריכוזי ותובעני

"זה ששר אוצר ויו"ר ההסתדרות מסתדרים זה טוב למדינה, זה טוב לעובדים, זה טוב לאזרחים, זה טוב לשוויון חברתי", אמר ניסנקורן בכנס 1 במאי האחרון של ההסתדרות. ואכן כיו"ר ההסתדרות ניסנקורן מזוהה עם שר האוצר משה כחלון יותר מכל גורם אחר במשק.

רבים באוצר סבורים שניסנקורן היה המרוויח העיקרי מהקשר. ותיקי עופר עיני (יו"ר ההסתדרות הקודם, ע"ב) באוצר סבורים ששר אחר כמו רוני בראון או אפילו שרים מכהנים כארדן, רגב או כ"ץ "היו עושים מניסנקורן קציצות". ניסנקורן קיבל מכחלון לא מעט ונתן בתמורה שקט תעשייתי כמעט מוחלט וברית אחים לא מוכרזת. ובכל זאת יש גם הבדלים בין כחלון לניסנקורן. קודם כול באופי ובהתנהלות. כחלון מתעניין בכלכלה רק עד לגובה הכיס. כלכלה ברמה הלאומית לא מעניינת אותו. ניסנקורן הוא איש של מספרים, במובן המילולי של המילה. הוא פריק של נתונים, ושולט בנתוני המקרו לא רק של ישראל ולא רק של השנה האחרונה. גם סגנון הניהול שונה נחשב לריכוזי ותובעני. "לפקידי האוצר לא יהיו חיים קלים אצל ניסנקורן", מבטיח אחד המקורבים.

הברית עם כחלון באה במידה מסוימת על חשבון קשרים אחרים, כמו אלה שהיו לקודמו בתפקיד עופר עיני עם נשיא התאחדות התעשיינים. דווקא הקשרים עם המעסיקים - ולא עם שר האוצר - הניבו להסתדרות כמה הישגיה הגדולים ובראשם העלאת שכר המינימום וקיצור שבוע העבודה.

ויש כמובן גם את אלה שניסקורן לא מסתדר איתם, כמו אבי גבאי ושלי יחימוביץ'. הבולט מכולם הוא ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, שניסנקורן לא מתאמץ להסתיר את סלידתו ממנו. "הוא אדם אטום", נוהג ניסנקורן לומר על נתניהו ואפשר להניח שהעוינות הזאת היא לגמרי הדדית. אבל בעוד נתניהו הוכיח כבר יכולת לעבוד עם שונאיו כשהאינטרס מחייב זאת, ניסנקורן נחשב לאחד שמתקשה להסתיר טינה אישית. בתרחיש של ממשלת אחדות בין גנץ לנתניהו יהיה לניסקורן קשה לשבת ליד שולחן הממשלה. קשה עד כדי בלתי אפשרי.