לאחמד טיבי אין אשליות בקשר לגנץ וללפיד. יש לו מחיר

אחמד טיבי כבר יצא לעצמאות, כשפירק את הרשימה המשותפת • אבל הלחצים הכריעו, וכמו יאיר לפיד הוא "אפסן את האגו" • דרור פויר התלווה אליו בשבוע הגורלי של האיחוד המחודש עם חד"ש, ומצא פוליטיקאי מותש ומגזר מותש לא פחות

אחמד טיבי /  צילום: איל יצהר
אחמד טיבי / צילום: איל יצהר

אחמד טיבי עייף. הוא פותח את דלת דירתו בשכונת בית חנינא שבצפון ירושלים, צמוד לרמאללה (טיבי מחלק את זמנו בין ירושלים וטייבה), מוציא את הכלב ליאו החוצה, מכין אספרסו במכונה ומתיישב בכבדות על הספה בסלון. עפעפיו עשרים קילו כל אחד. שני הטלפונים שלו לא מפסיקים לצלצל, להבהב ולרטוט. לפי הפנים שלו, לא נראה שכל ההודעות טובות. "היו לנו ישיבות עד שלוש בלילה", הוא מתנצל, אבל לא נראה שמדובר רק בלילה לבן אחד, מחסור נקודתי בשעות שינה. נדמה שהאיש לא ישן כבר עידנים, או לכל הפחות עידנים בקנה מידה פוליטי.

רק יומיים קודם - אחרי מרתון ישיבות אינסופי ברגע האחרון והחלטה שהתקבלה עם הבזאר, כמקובל - הכריזו טיבי ואיימן עודה על ריצה משותפת של חד"ש ותע"ל. השניים יכהנו במשותף כיו"ר המפלגה, עודה במקום הראשון וטיבי כיו"ר הסיעה. הרשימה מורכבת כריצ'רץ' עם יתרון קל לחד"ש. השניים נדחפו להתאחד תחת לחץ מסיבי של אנשי ציבור, ממוחמד ברכה ועד אבו מאזן, אחרי שבל"ד והתנועה האסלאמית הודיעו שהן רצות יחד. "שלוש רשימות ערביות", אומר טיבי, "זו כבר סכנה אמיתית ששתיים מהן לא יעברו את אחוז החסימה. לא רצינו לקחת את האחריות הזאת, אם חד"ש לא הייתה עוברת. זו האופציה היחידה שנותרה". אגב, חד"ש ותע"ל כבר רצו פעם אחת, ב-2003, אז השיג האיחוד הזה שלושה מנדטים סך הכול.

עם איימן עודה /  צילום: רפי קוץ
 עם איימן עודה / צילום: רפי קוץ

"בניגוד למה שמפיצים", מבהיר טיבי, "אף אחד לא פנה אליי מהרשות. היו לחצים, זה ברור, ישירות ובאופן עקיף. מה עוד, שהאיחוד בין לפיד וגנץ מעלה את שיעור ההשתתפות של יהודים ומעלה את אחוז החסימה למשהו כמו 150 אלף קולות. כל זה דחף אותנו לקבל החלטה".

באת לשולחן עם דרישות, מנדטים, פריימריז, הפכת את השולחן - וכלום.

"כן. ויתרתי. אפסנתי את האגו. זה מה שהיה. אני מקווה שהוויתור הזה יילקח בחשבון, ייזכר ויישקל בכובד ראש בשנים הבאות. יש אנשים שלי שכועסים עליי שוויתרתי - על ראשות הרשימה, על מספר כיסאות. אני מבין אותם, אבל הייתי חייב לקבל החלטה. בשביל שלום בית, ויתרתי".

יפה, מרגש אפילו, אבל הפרשן הפוליטי והפעיל החברתי מוחמד דראושה, צובע קצת אחרת את השאיפה האצילית של טיבי לשלום בית ואת הנדיבות הפוליטית והוויתור על המקום הראשון. "מי שדחף לאיחוד בין טיבי לחד"ש היה מוחמד ברכה - מנהיג חד"ש הקודם שהודח על-ידי עודה וראש ועדת המעקב של ערביי ישראל היום - על חשבון איימן עודה, שהתנגד לכך. ברכה ניצח את עודה בתוך חד"ש, העביר את האיחוד והצליח להקטין את המנהיגות של עודה. הוא לא רוצה שתיוולד לו חלופה. המלחמה הפנימית בינו לאיימן עודה", כך דראושה, "היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לירידה של חד"ש בזמן האחרון, מהרגע שברכה הפסיד לעודה הוא נלחם מולו".

"אני מכבד את הקואליציה בינינו לבין חד"ש וביני לבין איימן עודה", אומר טיבי באלגנטיות, לואט את המילים. לא פעם הוא עוצר להפסקות ארוכות, מתעמק בהודעות שממשיכות להציף את שני הטלפונים שלו.

מה זה יו"ר משותף? איך תעשו את זה?

הח"כ הוותיק משלב ידיים. "אני מקווה שנוכל לעבוד ביחד. אם לא נצליח יחד, ניכשל ביחד".

טיבי שומר על פאסון, אבל רק לא מזמן כינה את עודה בעוקצנות אופיינית, "...חבר כנסת צעיר עם שאיפות, אני בטוח שיהיה לו הרבה מה לתרום".

ההבטחה שהפכה לאכזבה

הרשימה המשותפת למפלגות המובילות בציבור הערבי - חד"ש, תע"ל, בל"ד ורע"ם - נולדה בבחירות האחרונות בעקבות העלאת אחוז החסימה, סחפה את הציבור הערבי לאחוזי הצבעה של כ-%64 (לעומת 56% בבחירות שלפני), זכתה ב-13 מנדטים - שיא היסטורי - והפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. בראשה עמד יו"ר מבטיח שדיבר בשפה אחרת, כמו שאומרים (כאילו שיש שפה אחרת). הציפיות של הציבור הערבי מנבחריו היו בשמיים.

הבטחות בחירות, דינן להפוך לאכזבות, זו דרך העולם, אבל הרשימה המשותפת בהחלט עשתה את זה בסגנון מיוחד. ההסכם המסורבל בין המפלגות המציא גלגל חדש: כזה שמגיע עם המקלות תקועים בילט-אין. לכל אחת מארבע המפלגות הייתה זכות וטו, מה שהפך כל התקדמות לבלתי אפשרית. בבל"ד אהבו במיוחד את זכות הווטו. על השבוע הראשון לשותפות הם מנעו חתימת הסכם עודפים עם מרצ, אחר כך התנגדו להשתתפות בלוויית פרס ועוד. הח"כים החלו להתקוטט בינם לבין עצמם על כל דבר, בעיקר הסכמי הרוטציה הבלתי אפשריים, המתחים הפכו גלויים, הקרע התרחב והציבור הערבי, נקעה נפשו מנבחריו. יצאו לו מכל החורים. רבים קוראים להחרים את הבחירות.

"בשנתיים האחרונות", מסכים טיבי, "יש רגרסיה גדולה בשביעות הרצון של הציבור מהרשימה המשותפת. מהקדנציה שהייתה לנו. צריך להחזיר את האנשים, להעלות את האמון מחדש. נושא הרוטציות גרם להרבה אי שביעות רצון בציבור".

זו תהיה משימה קשה ביותר, להחזיר את האמון שאבד. כרגע זה לא נראה טוב.

"אנחנו לא מתמודדים רק מול המפלגה השנייה (בל"ד והאסלאמית), אלא בעיקר מתמודדים מול אלה שמעדיפים לשבת בבית, מכעס או מאדישות. ממילא אלה שמחרימים מסיבות אידיאולוגיות, הם %10-%15 וזה בסדר. אבל כל השאר? הם קהל היעד שלנו. צריך לעשות הכול כדי לשכנע אותם או להפסיק להיות אדישים או להפסיק לכעוס".

מה תגיד להם, שכל מה שהיה לא יהיה יותר?

"חייבים להציג את העשייה ואת ההישגים שלנו. את היעד, את הסכנות. הכהניזם זו סכנה גדולה ביותר. אלה שלוש הנקודות. לשבת בבית ולכעוס זה לא פתרון. להצביע זה פתרון".

"חודש וחצי לפני הבחירות - וכל מה שהציבור ספג מהנבחרים שלו זה אנטי אחד גדול", אומר אריק רודניצקי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ומאונ' ת"א, שעוסק בחקר החברה הערבית בישראל ובמדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים למעלה מעשור. "עכשיו לשכנע את הציבור לשים את כל מה שקרה בצד ולהציג את המאבקים כאידיאולוגיה? אני מעריך שזה לא ימזער את הנזק, שאחוז ההצבעה לא יצליח להגיע לרמה של 2015".

"החדשות הטובות", מנחם רודניצקי, "הן שיש שתי רשימות שיעשו הכול כדי לשמור על בחירות הגיוניות ולא יבזבזו קולות. מצד שני, בוא ניקח את השעון חודשיים אחורה - האנשים האלה היו עסוקים בלהתיש זה את זה בשיחות מרתוניות לתוך הלילה - כל הדם הרע רק מתחיל לצאת עכשיו. עוד לא יבש הדיו מרגע שמסרו את הרשימות, וכבר התחילו בחילופי האשמות. טיבי מסומן כאשם העיקרי בפיצול".

האם נכונה טענת טיבי שתע"ל בראשותו עברה בכוחה את חד"ש וראויה להנהיג את הציבור?

"יכול להיות שחד"ש לא חזקה כמו פעם, אבל בכל זאת היא הכוח הוותיק, החזק והגדול ברחוב הערבי, יחד עם התנועה האסלאמית. בסקר פנימי שנעשה לפני חודש ולא פורסם, עלה שאם היו רצים ארבע מפלגות בנפרד, חד"ש והאסלאמית עוברות, בל"ד וטיבי מתנדנדים. אף אחד לא ייקח את זה מחד"ש".

יכול להיות שהשפעת האיחודים אצל היהודים, והכניסה של "עוצמה יהודית" משחקות תפקיד?

"מוקדם לדבר על זה, עד עכשיו היו עסוקים בלריב אחד עם השני. מצד שני, זה לא נדיר - תמיד הפוליטיקה הערבית התחילה קמפיינים בשלושת השבועות האחרונים. נראה מה יהיה בתעמולה שלהם, האם ילכו חזק על גורם הפחד".

"הייתי נתון למתקפות זדוניות"

טיבי, 60, אכן היה זה שפירק את הרשימה המשותפת מלכתחילה, והכריז על ריצה נפרדת בראש תע"ל, נישא על כנפי סקרים מחמיאים שניבאו לו עד שמונה מנדטים, ועל גלי קדנציה מוצלחת לו ולח"כ השני ממפלגתו, אוסאמה סעדי (שהוא גם גיסו). ואכן, מעיון ברשומות אפשר לראות שטיבי וסעדי נתנו עבודה - ולא רק בעניין הפלסטיני. הם עסקו בקטנות היומיום, פה סניף דואר, שם ביטוח לאומי - וזה עבד. "תע"ל שיוצגה בכנסת הזו במנדט וחצי (ענייני רוטציה), עשתה מבחינת חקיקה יותר מכל מפלגה אחרת והוכיחה את עצמה", אומר טיבי. אבל טענתו המרכזית - שהלוגיקה והאגו מחזיקים אותה ביחד - היא שהגיע זמנו לעמוד בראש הציבור הערבי.

"יריבים פוליטיים משחיזים סכינים ומפיצים שקרים", מתייחס טיבי לקיתונות הביקורת וההשמצות שהוא ספג נוכח הפירוק. "הייתי נתון למתקפות זדוניות. עד היום, גורמים ברשימה השנייה לא חוסכים בהשמצות ובשקרים".

סיבת הפירוק האמיתי הייתה שלכולם נשבר אחד מהשני. סיבת הפירוק הטכנית הייתה דרישת טיבי להגדיל את מספר חברי מפלגתו ברשימה - רק 2 מ-13 חברי המשותפת באו מתע"ל - והוא הלך אפילו יותר רחוק כשהציע שסדר המועמדים ברשימה ייקבע באמצעות פריימריז פתוחים לכל הציבור הערבי. הצעותיו נדחו על-ידי שלוש השותפות. ואחרי כל זה - אחרי שפירק את המשותפת, ספג את האש והתאחד מחדש עם חד"ש - הכול בעצם נשאר אותו הדבר. פריימריז לא התקיימו, טיבי לא עומד בראש המפלגה, ובשישייה הריאלית של הרשימה החדשה יש לו רק שני נציגים. לא פלא שהאיש החד, הנוקב והשש אלי קרב שכולנו למדנו להכיר ב-19 שנות פרלמנט, בעיקר רוצה לישון.

ייאמר שבשיחות טלפוניות שניהלנו בימים שאחר כך, וגם בשלל הראיונות שפיזר, שוב נשמע טיבי אנרגטי כתמיד. אבל לי דווקא היה מעניין לצפות בטיבי כשהוא עייף ומעט שחוק, לאה ומהורהר. מאוחר יותר באותו היום פגשנו בתל אביב את איימן עודה, וגם הוא לא היה נראה כמו פרסומת למשקה אנרגיה.

המהלך שעשית לא הכי הצליח.

"כי לא הגעתי לקו הגמר. אם היינו נשארים שתי רשימות, אני מול כולם - הייתי ממשיך".

לא בשביל לסכסך, אבל הדרישה שלך לפריימריז פתוחים שיקבעו את הרשימה, הגיונית בעיניי. למה לא התקבלה? ולמה לא התעקשת?

"יש אנשים שמפחדים מהתוצאה. הם יודעים מה התוצאה ופוחדים ממנה. אני בעד שדבר כזה יתקיים, אפילו סקר - כולם יתחייבו מה יהיה המכון, מה יהיו השאלות ואני מתחייב לקבל כל הצלחה".

אתה כבר עץ נטוע בציבוריות, הרבה יותר עמוק מעודה. אולי היית צריך להתעקש יותר.

"אני נמצא במערכת הרבה זמן, מכירים אותי על יתרונותיי וחסרונותיי. גם ימנים בכנסת מכבדים אותי, למרות שלא מסכימים או כועסים על דעותיי. אם אתה מאלץ את היריב לכבד אותך, עשית כברת דרך ארוכה. אבל אני מכבד את הקואליציה בינינו לבין חד"ש וביני לבין איימן עודה".

בפגישה עם ראש הממשלה נתניהו / צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
 בפגישה עם ראש הממשלה נתניהו / צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

"הפיצול היה רע"

ד"ר עאס אטרש, מנהל מכון יאפא למחקרי דעת קהל בחברה הערבית, מתמחה בחקר מגמות פוליטיות בחברה. בבחירות הקודמות, הסקר שלו חזה במדויק את אחוזי ההצבעה הגבוהים ואת המנדטים. הפעם הוא נשמע פחות אופטימי.

האם שני האיחודים הקטנים יימחו את הכעס על הפיצול ויוציאו אנשים לקלפי?

"זו השאלה הכי חשובה. הפיצול היה רע. עשיתי על זה סקר לקרן אברהם וברור שהרוב הגדול, המוחלט, של החברה הערבית רצה רשימה משותפת. גם זה וגם מה שקרה אחר כך, שהתפצלו לשלוש רשימות ואז לשתיים, לא שכנע את ציבור הבוחרים בצדקת דרכם, מה שנקרא. זה הטיל ספק גדול. הבוחר הערבי השתכנע שהאיחוד מלכתחילה לא נעשה בכוונה טהורה ושכל העניין הוא מי יוביל ומשחק כיסאות".

אז מה יהיה?

"האיחוד של המשותפת העלה את אחוז ההצבעה במגזר ב-8% סך הכול, בוא נגיד 10%. כולם רצו יותר, היו ציפיות. הפעם הציפיות התהפכו וההערכה שלי שאחוז ההצבעה ירד עוד יותר למטה ממה שהיה ב-2013. אלה הציפיות שלי".

מה גם שאחוז ההצבעה שצפוי לעלות אצל היהודים, מעמיק את הבעיה של הערבים.

"נכון".

הבנתי שבאותו זמן שבו טיבי קיבל שבעה־שמונה מנדטים בסקרים הכלליים, בסקרים פנימיים הוא לא עבר את אחוז החסימה.

"אני לא מדבר על זה".

ועכשיו, איך מתקבל הוויתור של טיבי?

"לא בדקתי את זה עד עכשיו, אבל לדעתי, הכוח שלו בפועל לא השתנה, לרעה או לטובה. שמונה מנדטים? אף פעם לא אמרתי את זה. בוא לא נדבר על זה, אני לא רוצה להטיל ספק באחרים".

אולי זה בגלל הטיה של סקר עם רוב יהודי?

"אולי. כשעושים סקרים כאלה, קשה לראות התפלגות בתוך מפלגות של מיעוט. נוצרת סטייה שרק הולכת וגדלה".

למה אומרים שבעייתי לעשות סקרים בחברה הערבית?

"לא בעייתי ולא כלום. להיפך, מי שמכיר את החברה ויודע איך לפנות - אפילו יותר קל לעשות סקר במגזר הערבי מאשר ביהודי. דפוסי ההצבעה יותר הומוגניים וזה נותן דיוק גדול יותר. אתה צריך לדעת את מי לדגום מהמשפחה בשביל להיות מדויק. ערבים זה כמו אצל החרדים, די דומה".

פוליטיקאים יהודים קוראים סקרים כאילו היו ספרי קודש. גם הערבים ככה?

"תלוי באנשים. דבר אחד תמיד בטוח: מי שהסקר טוב לו אומר שזה סקר מצוין, מי שלא מתאים לו אומר אל תאמינו".

"אני מסתמך על סקרים רציניים שנעשים בקרב הערבים", מתייחס טיבי. "סקרי עומק, כמו לפיד - גם אני כל שבוע הייתי עושה סקר". טיבי מזכיר בשיחתנו את לפיד לטובה בעוד הזדמנות; כמו שהוא, טיבי, ויתר לעודה בשם האחריות, כך לפיד ויתר לגנץ. "זה ראוי לציון".

מה מראים הסקרים שלך?

"קודם כול, דבר ראשון מפריע לציבור הפשיעה והנשק והרצח. אני לא יכול להצביע על שיפור. הצגנו את הנושא עשרות פעמים, הפגנו, נפגשנו עם כולם, שרים ושוטרים, ללא תוצאה משמעותית. לרצח נשים יהודיות יש מאה אחוז פענוח. רצח נשים ערביות רק כשני שליש".

זה בגלל החברה הערבית שלא משתפת פעולה.

"קשקוש. כשהמדינה רוצה למצוא משהו, היא מוצאת אותו. למה צה"ל רואה כל משאית נשק בסיני ופה לא עושים כלום? אולי נוח להם ככה, זה הפריפריה של הפריפריה. אצלנו לא מחפשים. אחר כך, הנושא של הריסות בתים, תכנון ובנייה, אצל הבדואים, בקלנסווה - איתנו מדברים תמיד בשפת הבולדוזרים, אנחנו רוצים לדבר בשפת התכנון. אחר כך חינוך, עוני, בריאות".

כאילו שהדרישות של היהודי והערבי מתקיימות בשני מישורים שונים לגמרי של אזרחות.

"בכל-כך הרבה מובנים. למשל הייטק. במגזר היהודי ההייטק חזק, מתפשט, מכובד - אצלנו זה עוד בחיתולים. צריך לעזור, הכול עדיין בתחילת הדרך".

"הקיר מתעקש להיות קיר"

הנהג בטלפון. עוד כחצי שעה אנחנו יוצאים לתל אביב, לטיבי יש פגישה עם שרת השיכון בענייני טנטור, "העיר הערבית החדשה", שהיא בעצם שכונה צפופה הרבה יותר מדי שמוקמת ליד ג'דיידה-מכר. זה סיפור ארוך ומתמשך שאין מקום לפרט אותו כאן לעומק. בגדול, משרד השיכון מקדם בניית שכונה חדשה עם כ-8,000 יחידות דיור בג'דיידה-מכר שבגליל המערבי (סה"כ עתידות להיבנות בשכונה כ-14.5 אלף דירות שיהפכו את ג'דייה-מכר לעיר ערבית חדשה).

עיר? נבחרי ציבור, תושבי ג'דיידה ואחמד טיבי רואים את זה אחרת. "זו לא עיר - זה גטו", הוא אומר, "לדחוס עשרות אלפי אנשים על 2000 דונם? אנחנו רוצים שההרחבה הזו תהיה מה שהיא, הרחבה, עם פחות דירות שאפשר לנשום וככה כולם ייהנו. הממשלה כופה את זה על היישוב ועלינו. אני רוצה עיר. עיר זה לא רק פתרון דיור, זה עניין של מודרנה, עשייה תרבותית, מוסדות, כמו רוואבי, כמו מודיעין". וכמו תמיד, יש עניין של הפקעת אדמות. לא ניכנס לזה, כאמור.

יש בכלל ערך לפגישות כאלה בזמן כזה? עוד רגע הקלפים נטרפים. לא קצת לדפוק ראש בקיר?

"אני לא מתייאש".

זה מצוין, אבל אני לא שואל על הראש שלך, אני שואל על הקיר.

"הקיר מתעקש להיות קיר. אנחנו נמשיך לדפוק את הראש. אולי עם פטיש. נכון שאחרי הבחירות הכול מחדש, אבל יישאר אריאל יוצר מהאוצר (יו"ר הוותמ"ל ואחד מסגני הממונה על התקציבים באוצר) שיש לנו לשון משותפת איתו. הוא תומך נלהב בתוכנית ומתקיים מולו שיח מכבד. זה חשוב".

אפרופו שיח מכבד, כל הדיבור על המפלגות הערביות כגוש חוסם - הוא לא הכי מכבד.

"משווים אותנו לבן גביר וכהנא. זה נורא. נורא. אותי באופן אישי זה מזעזע. הרי המקביל היה מפלגה שתטען שהגזע הערבי נעלה על היהודי. נדמה לי שמי שיטען ככה לא ייכנס לכנסת. רק למקום אחד ירשו לו להיכנס. ועוד מגינים על זה במיינסטרים. אין לי הסבר לזה. זה אומר שלביבי אין אלוהים, יעשה הכול כדי לשמר את הכיסא. הוא גם הבטיח להם שרים".

יש דיבור שאחד מהם הוא משרד השיכון. אתה רואה את עצמך בא לדבר עם השר סמוטריץ' על עיר ערבית חדשה?

"אני לא אדבר איתו בכלל. זה נורא. נורא. ככל שהזמן חולף, מה שהיה גזענות הופך להיות הממשלה. בקואליציה הקודמת היו גורמים נוראיים, גזענים ופשיסטים ומה לא - אבל להכניס קבוצה שהיא בהגדרה KKK זו חציית קו אדום. יש פוליטיקאים יהודים שלא קראו פרק חשוב מאוד בהיסטוריה של העם שלהם. מחריד. הפשטות שבה הם מקבילים בינם לח"כים ערבים זה נורא ואיום - זו השוואה נלעגת".

נלעגת, אבל הם כבר בפנים.

"ככל שעובר הזמן, בישראל יש יותר ויותר גזענות, הגזענות מקבלת לגיטימציה מדינתית על-ידי ראש הממשלה ומפלגת השלטון. זה נורא".

בימים היפים והרחוקים של השבוע שעבר, כשטיבי עוד רץ לבד והסקרים היו נעימים כקטיפה, דובר רבות על השתתפות הערבים בגוש חוסם לימין. שלא כמו בל"ד והאסלאמית, טיבי (וגם עודה) לא פסלו את הרעיון על הסף. "נהיה מוכנים להיות גוש חוסם", אומר טיבי, "אבל יש לנו דרישות: 64 מיליארד שקל בעשר שנים לפיתוח כל תחומי החיים; תעסוקה, תכנון, חינוך, רווחה, ביטחון; הקמת עיר ערבית חדשה - עם בית חולים ואוניברסיטה; הכרה בכפרים בלתי מוכרים בנגב וביטול חוק הלאום. תוכנית 922 (תוכנית החומש לפיתוח כלכלי באוכלוסייה הערבית) מוגבלת, לא מספקת, רחוקה מאוד מהצרכים של הציבור ולא מכילה הרבה נושאים".

תהיו גוש חוסם לחבורה של גנרלים שהעומד בראשם השוויץ כמה מחבלים הרג?

"זה מאוד צורם, להתגאות בכמה אנשים הרגת וכמה דם יש על הידיים. אני מתגאה רק בילדים שהבאתי לעולם. תמיד זה ככה בישראל, הדרך להנהגה עוברת בצבא".

יאיר לפיד ובני גנץ / צילום:כדיה לוי
 יאיר לפיד ובני גנץ / צילום:כדיה לוי

"כל כנסת רק נהיה יותר גרוע"

הנהג מגיע ואנחנו נכנסים לאוטו. "שימו לב", מזהיר הווייז, "זהו אזור מסוכן והוא אסור לכניסת ישראלים". אנחנו נוסעים ברחובות הצרים והמוזנחים של בית חנינה, צמוד לחומת ההפרדה. המכונית עוצרת פתאום וטיבי יוצא. מה קרה, אני שואל. הוא הלך לשפוך את הזבל, אומר הנהג. אני לא מספר לכם את זה כדי לרמוז שאחמד טיבי הוא אדם כמוני וכמוכם שמייצר זבל ואז מפנה אותו, אלא כדי להמחיש עד כמה נדירים הם פחי הזבל בבית חנינה. "דבר אחד בטוח", אומר טיבי, "כל כנסת רק נהיה יותר גרוע. עד שנפטרנו מאורן חזן, באו כהנא. למרות שחזן זה קוריוז, נקודת השפל הגדול הייתה כמובן חוק הלאום".

אני שואל אותו אם לא מפריע לו שנתניהו והימין עושים מטעמים מההתבטאויות שלו על להיות גוש חוסם. "ביבי תמיד מעוות את מה שאני אומר", כך טיבי, "אבל לא אשתוק. מה גם שלא אמרתי שדיברנו או סיכמנו - רק שהייתה לנו תקופה טובה להיות גוש חוסם בתקופת רבין. ועכשיו, סלח לי בבקשה, אני צריך לנוח כמה דקות".

הנהג מנמיך את הרדיו ואחמד טיבי נרדם בשנייה וישן כמו תינוק את כל הדרך מבית חנינה לקריית הממשלה בתל אביב. בזמן שאני מחכה לו, אני מדבר עם מוחמד דראושה, פעיל חברתי ופרשן פוליטי. הוא לא אופטימי.

"ההרגשה מאוד כבדה אצלנו", לדבריו, "התנופה של החרמת הבחירות בחברה הערבית חזקה מאוד. זה הלך הרוח השולט היום. לדעתי, אם היו הבחירות היום, אחוזי ההצבעה היו פחות מ-50%. לא הכול באשמת המשותפת, קשה לעשות דברים מול ממשלת ימין. אבל הם לא הצליחו להוכיח שמסה גדולה יותר של ח"כים ערבים מובילה לשינוי. כשהם באופוזיציה, אין להם אפקטיביות והם הופכים להיות ספוג לכעס היהודי ולגזענות נגד ערבים, אבל חלק בהחלט באשמתם. הם לא באמת התאחדו והדינמיקה הייתה מאוד בעייתית. מה שבלט בעיקר זה הוויכוחים ביניהם, על כל דבר כמעט. מהשבוע הראשון של השותפות ועד הרגע האחרון שנגמר בריב מכוער. הציבור ראה את זה וכעס. אם הייתה נשארת, המשותפת לא הייתה מביאה יותר משמונה מנדטים. טיבי היה הראשון שהבין את זה".

נכונה טענתנו שהוא עבר את חד"ש בציבור הערבי?

"האסלאמית - כמו טיבי - אף פעם לא הלכו לבד לבחירות, אז אף אחד לא יודע כמה באמת הם שווים. חד"ש נמצאת בירידה גדולה בתקופה האחרונה - בבחירות המוניציפליות היא הפסידה את נצרת רבתי. המערך הלך והזדקן, אבק הכוכבים נעלם, איימן עודה לא התרומם והמלחמה הפנימית בינו לבין מוחמד ברכה שלא נתן לו מנוחה, הייתה אחד הגורמים המשמעותיים בירידת חד"ש".

"הפוליטיקה הערבית היום קרובה יותר לפוליטיקה היהודית - הפוקוס הוא על הפרסונה על חשבון אידיאולוגיה. ויש גם מעבר אל נושאים חברתיים כלכליים, לטיבי זה טוב - הוא כריזמטי ומוכר ציבורית, יודע לייצר סדר יום. מספר 2 שלו, אוסמה סעדי, הפך להיות אלוף האג'נדה החברתית של המשותפת ועשה עבודה נהדרת. הציבור ידע להעריך את זה".

לטיבי יש סניפים? פעילים? מה בסיס הכוח?

"מלבד מה שאמרנו, בבחירות המוניציפליות באוקטובר הוא עשה דבר חכם - איפה שהיה מועמד לחד"ש, הוא אימץ את המועמד הנגדי. ככה, או שהמועמד שלו הצליח וזה בזכותו, או שלא הצליח - אבל זכר לו את זה. זה נתן לו פריסה טובה: היום, אם טיבי יעשה כינוס, יבואו עשרות ראשי רשויות. זה כוח".

"עוצמה יהודית" לא תוציא ערבים להצביע?

"לא חושב שזה פקטור. טקטיקות הפחדה לא עובדות על הציבור הערבי. מה שצריך זה להרגיע את הרוחות בתוך החברה, עדיין יש מתח מאוד קשה, הגרורות של המו"מ הכושל עדיין קשות וכואבות לכולם. אם יצליחו לעשות הסכם עודפים בין הרשימות, זה ירגיע את הרוחות. היום התגובה היא: כל מה שמעניין אתכם זה כיסאות, אתם מגעילים ואנחנו לא נתגמל אתכם. זה הדבר היחיד שיכול להעלות את אחוז ההצבעה".

"היום אני פסימי מאוד, אבל בסוף", אומר דראושה, "צריך להגיע לבוחרים פיזית. לבוא, לדפוק בדלת, לדבר. השטח כועס ורוצה מגע עם המנהיגים. אנשים נותנים כבוד למי שמשכנע אותם. צריך חריש עמוק. את הבחירות האלה צריך לנצח דלת-דלת, פה לא יספיקו שלטי חוצות ולא הפחדה - זאב-זאב זה משהו ששמענו כבר מלא פעמים".

"בשביל טנגו צריך שניים"

מהפגישה עם שרת השיכון, לא טיבי ולא עודה יוצאים בהתרוממות רוח. "הצגנו את עמדתנו והדיאלוג נמשך". הם עומדים מחוץ לקריית הממשלה ומדברים בשקט עד שעודה נכנס לרכב. ההימור שלי: גם הוא נרדם.

למחרת אני מדבר שוב עם טיבי, והפעם הוא נשמע רענן ומלא עזוז. "רוח הקרב חזרה", הוא אומר, "יש אנרגיות".

לפיד אמר היום שלא ישב עם הערבים. הלך הגוש החוסם?

"תאר לעצמך שפוליטיקאי בלגי אומר לא נשב עם יהודים. זה נשמע רע, אני מצפה ממנו להפסיק. הוא יכול להגיד אני לא רוצה לשבת עם מפלגה X או מפלגה y, אבל לא לשבת עם ערבים - זה ביטוי אומלל!".

בצלאל סמוטריץ'  / צילום: אוריה תדמור
 בצלאל סמוטריץ' / צילום: אוריה תדמור

אבל איפה הגוש החוסם?

"בשביל טנגו צריך שניים. כדי שאסכים להיות בגוש חוסם, מישהו צריך לפנות אלינו. אם לא פונים, לא יהיה גוש חוסם. וכדי לפנות אלינו, יש להיענות לדרישות שלנו. אבל שמתי לב שגנץ עדיין לא אמר ‘האזרחים הערבים' ולא דיבר על שוויון. זה מוזר. אפילו בנט אמר כמה פעמים, ונשאר בחיים. אולי לא ביצע את זה, אבל לא חשש לומר שוויון לאזרחים הערבים".

אתה חושב שזה הכול רק בשביל לגנוב קולות מהימין?

"בהחלט. כשיצטרכו אותנו, יבואו אלינו".

מצביעים ברגליים
 מצביעים ברגליים