חכו חכו, הגרוע מכל עוד לפנינו: 5 הימים האחרונים לפני הבחירות עומדים להיות סוערים ומלוכלכים במיוחד

הטלפון של גנץ? הצוללת של נתניהו? סרטון בית הקברות? מערכת הבחירות שוברת שיאים של גועל מדי יום, אבל על דבר אחד מסכימים המעורבים בה: הגרוע מכל עוד לפנינו • שעת השין: יום שישי ה-5 באפריל, רגע אחרי פרסום הסקרים האחרונים • המטרה: בליץ חסר עכבות על המנדטים הצפים, וכל האמצעים כשרים

בני גנץ ובנימין נתניהו / צילומים: רויטרס - Amir Cohen, Ronen Zvulun
בני גנץ ובנימין נתניהו / צילומים: רויטרס - Amir Cohen, Ronen Zvulun

יום לפני שנחשפה הפריצה לטלפון של בני גנץ, דיברתי עם גורם ממפלגת כחול לבן על מה שצפוי לקרות פה בחמשת הימים לפני הבחירות, אחרי שביום שישי ה-5 באפריל יתפרסמו הסקרים האחרונים המותרים בחוק, ומשם אפשר רק לנחש את הלך הרוח. "עוד ייכתבו ספרים שינתחו את חמשת הימים האלה", הוא אמר. "כולם שומרים חומרים חיוביים ושליליים. הרעש שאת רואה עכשיו הוא בבחינת העברת זמן לעומת מה שיהיה פה בסוף".

הקמפיין הנגטיבי בבחירות 2019, בעיקר מצד נתניהו כלפי גנץ ושותפיו, משתולל כבר כמה שבועות, אבל מה שצפוי לקרות פה בישורת האחרונה, במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית שמנהלים הצדדים, עלול לשבור שיאים של גועל, ולהוכיח גם לחובבי הקונספירציות והמניפולציות, שהם עוד לא ראו כלום.

איש ההייטק אראל מרגלית, ח"כ לשעבר במפלגת העבודה, שנחשב לאחד המשקיעים הגדולים בסייבר הישראלי, הסביר השבוע כי הפריצה לטלפון של גנץ מאפשרת ליריביו להתנער מכל קשר ללכלוך שיצוץ עליו בקרוב, ולגלגל עיניים בהיתממות לכיוון איראן. "הטלפון הוא רק סיפור כיסוי", כתב מרגלית בחשבון הטוויטר שלו, "תוך כמה ימים יתחיל לצאת מידע על גנץ, שכביכול האיראנים מוציאים דרך גורם שלישי. ואז הקמפיין של נתניהו 'יחבור' למידע הזה. עשו את זה להילרי קלינטון, עשו את זה בברקזיט בבריטניה, עשו את זה למקרון בצרפת".

נתניהו מצידו מכחיש כל קשר, אולם לצד האפשרות שנתניהו גם קשור איכשהו להדלפת הסיפור, מבצבצת כעת גם האופציה, מפי אנשי תקשורת שמקורבים לליכוד, שסיפור הטלפון הגיע בכלל מאנשיו של גנץ, שלא אהבו לראות את יאיר לפיד לוקח בעלות על הקמפיין, וחיפשו הזדמנות להיקרא לדגל ולהציל את המצב.

נשמע מופרך? נראה כמו ירייה ברגל? ייתכן, אבל זו לא הפעם הראשונה בהכנת הכתבה הזו שבה תיארו בהתלהבות פוליטיקאים ואנשי מקצוע תרגילי הטעיה שהתבססו על "מה שנראה כמו פאוול מובהק, אבל בעצם נעשה בכוונה. המניעים מגוונים: שליטה במסר, הסתת הדיון, ואפילו רצון לכך שהצד השני יתקוף חזרה ויזכה את המותקף בנקודות אצל "הבייס".

האם זה מה שקרה פה גם הפעם? קשה להעריך. אומנם בימים שלפני, הסבירו אנשי גנץ לעיתונאים "שכרגע הצוות של יאיר מוביל, ואנחנו נמצאים בעמדת המתנה. אם יהיו קשיים, ניכנס לתמונה", ומה זה אם לא קושי אמיתי. אבל הרווח שיש לאנשי נתניהו מהסיפור הזה, נראה על פניו הגיוני יותר.

מתוך סרטוני כחול לבן. / צילום מסך
 מתוך סרטוני כחול לבן. / צילום מסך

בכחול לבן טענו השבוע שהטענה כאילו הם עומדים מאחורי ההדלפה היא לא יותר מספין הזוי ומופרך, חסר כל קשר למה שהתרחש במציאות. הפעם הראשונה שיועציו של גנץ שמעו על הפריצה האיראנית לטלפון שלו הייתה בעקבות השאילתא שהגיש להם כתב חדשות 12 עמית סגל, שחשף את הסיפור. גנץ לא עדכן אותם שקיבל מידע על פריצה לטלפון, כיוון שהתייחס אל הפריצה כאל עניין ביטחוני רגיש. לכן, לגרסתם, גם לא הייתה להם שום יכולת להפיץ את הסיפור. והרי אם היה להם יד ורגל בו, הם לא היו פונים ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיחקור את הנושא, כשברור להם שמאחורי ההדלפה עומדת "לשכה מסוימת בירושלים".

מצד שני, הסיכוי שהיועץ יחקור בכלל הדלפה כזו, בפרט שנעשתה במהלך מערכת בחירות, הוא נמוך.

"זו תהיה מלחמה מטונפת"

התעייפתם? ההאשמות ההדדיות האלה הן רק סיפתח למה שמחכה לנו בימים שלפני הבחירות. "אם המאבק בין הגושים, ובין נתניהו לגנץ, יישאר על 4-3 מנדטים, ייפתחו כאן שערי הגיהינום", אומר מי שהיה שר בכיר ועמד בראש מטות האסטרטגיה וההסברה של מפלגה גדולה. "האסטרטגיה והטקטיקה ייזרקו לפח עם כל שאר המילים היפות וכולם פשוט יירו כמו מטורפים לכל הכיוונים. הנגטיב שראיתם במערכות בחירות קודמות יהיה כמו סיפורי אנדרסן לילדים בהשוואה למה שיהיה כאן במרוץ דו-ראשי חזק. לא ייקחו פה שבויים, זו תהיה מלחמה מטונפת".

את הדברים המטונפים באמת שומרים לסוף, או שמעדיפים להוציא אותם כבר עכשיו, כדי לתת לדברים לשקוע? כמו שהיה עם "פרס יחלק את ירושלים" ב־1996.

"יש את הדברים שמוציאים עכשיו, כי מי יודע לאן הדברים יתגלגלו, ואם נחכה הרבה, יש סיכוי שיהפכו ללא רלוונטיים. יש גם את הדברים שבונים לאט. התמלילים של גבי אשכנזי נראים לי כמו סיפור מתגלגל כזה. אני לא באמת יודע מה יש בהם, ואולי מה שראינו זה כל מה שיש. אבל אני מכיר את הדרך שבה אתה בונה סיפור כדי לחסל יריב פוליטי. גם אם עמית סגל היה רוצה להוציא הכול עכשיו, למדליף יש בדרך כלל תוכנית סדורה וחשוב לו לשלוט בתהליך. לא להתחיל עם פצצת אטום ולסיים בנשק קל, אלא ללכת ולהקצין בהדרגה. אז כל פעם הוא מטפטף לו עוד קצת, כמו סוחר סמים, שנותן מיליגרם חינם, ועוד אחד, ואז מגיע למינון בעוצמות גבוהות".

שאיתן נלך לקלפי.

"בדיוק. בסוף אין זמן להרגיע את דעת הקהל ולהראות שזה לא נכון, אז זה הטעם שאתה נשאר איתו. גם הצד השני יודע את זה, ובמקום להשקיע מאמץ בלהוכיח שמשהו לא נכון, הוא פשוט משליך בוץ בחזרה, מדברים שהכין מראש, מתוך הנחה ששלילי מול שלילי מתאזן".

מי שנערכים לבוץ שישליך היריב הם צוותי האיפכא מסתברא שנבנים במהלך הקמפיין. מרכיבים אותם קמפיינרים שנחשבים לבעלי מרכיב מניפולטיבי גבוה באישיות. אלה שיכולים להיכנס יותר בקלות לדמויות אחרות, להזדהות איתן ולשחק את משחק התפקידים הזה במהימנות גבוהה. הפעילות שלהם מתחילה לרוב סמוך למועד הבחירות. "להקים צוות כזה מוקדם מדי, זו השחתת אנרגיה", אומר אדם שעמד מאחורי כמה צוותים כאלה בחייו, "כי לצוות כזה יש אלמנט משתק. תרחישי האימים שלו בעצם מספקים סיבות מדוע כדאי להימנע מפעולה מסוימת, כי כמו במשחק שחמט, הצד השני יגיב ככה, ואין לזה סוף".

היועץ האסטרטגי ליאור רוטברט דווקא רואה את היתרונות: "בהרבה מטות יש מערכת ביום אויב, צוות איפכא מסתברא שיעריך מה הדבר הכי נורא שיכול לתכנן היריב, ויציג אותו לצוות המקורי שיבנה מענה. הפינג-פונג ביניהם נועד לייצר מראש את התשובות לכל מיני תרחישים ושמועות. כשסרטון תגובה עולה בהתראה קצרה, הוא יכול להרוג את הסיפור כשהוא עוד קטן".

תן לי לשער שיהיו הפתעות. אנשים לא מסוגלים לחשוב ברשעות אמיתית כלפי הצד שלהם.

"כשאתה משימתי וחדור רוח קרב, דווקא כן. אבל נכון, יהיו הפתעות. אף פעם אי אפשר לחזות הכול, בפרט כשיש אירועים ופליטות פה שיכולים לטרוף את הקלפים ואין שום דרך לצפות אותם מראש".

ועל מי הנגטיב הזה יעבוד? נראה שביביסטים, למשל, מחוסנים ממנו.

"הנגטיב יעבוד על האנשים שהם לא חיות פוליטיות ולא מגובשים עם הבחירה שלהם עד הימים האחרונים. קרוב ל-30 מנדטים ימשיכו להתלבט עד הסוף, ונגטיב חזק בדקה ה-90 יכול להיות קריטי ברמת ההשפעה עליהם. אלה הבחירות שייעשה בהם הכי הרבה זיהוי בעזרת מסרונים. כל המדגמים שאנשים משתתפים בהם בפלאפון, הרבה יותר משהם סקר, הם דרך לבדוק באופן שיטתי למי אתה מצביע, כדי לדעת אם יש טעם להפציץ אותך במסרים בחמשת הימים שלפני. לכן גם השאלה מי האופציה השנייה בסדר העדיפויות שלך מאוד חשובה. היא אומרת בעצם למי עוד יש סיכוי לקבל את המקום הראשון אצלך".

המועד האחרון לפרסום סקרים הוא כאמור בשישי בבוקר, חמישה ימים לפני פריסת הקלפיות. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט חנן מלצר קבע לאחרונה כי פרסומי התעמולה חייבים להיות מזוהים, גם ברשתות החברתיות ובמנועי החיפוש. אבל לא נראה שמישהו מהמרואיינים לכתבה הזו לקח את דבריו ברצינות, בין השאר כי לא ברור איך תצליח הוועדה לאכוף את ההחלטה הזו.

"כולנו נמצא את הדרך לפרסם בפייסבוק תוצאות שנוחות לנו, בלי לקחת אחריות", אומר יועץ לאחת המפלגות. "יעלה ח"כ בפייסבוק ויאמר שקיבל סקר שאסור לו לפרסם, אבל הוא חייב לומר שהוא מאוד מודאג מהנתונים. את חושבת שמפלגה שמבחינתה זה להיות או לחדול לא תמצא את הדרך?".

"ככה נתניהו מנצח"

אי אפשר להילחם את המלחמה הקודמת, אבל אפשר בכל זאת ללמוד משהו ממה שהיה ב-2015 על מה שצפוי הפעם. בוז'י הרצוג סיפר לענת גורן שהתלוותה אז לקמפיין הבחירות שלו, כי הזהירו אותו ש"ביבי ימציא את עצמו מחדש ביומיים האחרונים", וזה בדיוק מה שקרה. ולא רק בגלל סרטון הערבים נוהרים לקלפיות, אלא בעצם הקמפיין שבו פתח חמישה ימים קודם לכן, שבו הודה נתניהו שיש ממש בסקרים והוא הולך להפסיד, כדי להחזיר אליו את הימנים שנדדו למפלגות הלוויין הביתה. מהקניבליזציה שהייתה אז במחנה הימין - נפתלי בנט ואיילת שקד חוששים מאוד, גם היום.

נתניהו מזהיר ש"הערבים נוהרים" ביום הבחירות ב־2015 / צילום מסך
 נתניהו מזהיר ש"הערבים נוהרים" ביום הבחירות ב־2015 / צילום מסך

הרצוג, פוליטיקאי משופשף בהרבה מגנץ, הבין את המהלך הזה באיחור גדול. הצוות שלו, כפי שרואים אצל גורן, עדיין חשב במונחים של ניצחון, כשנתניהו, על תקן המפסיד, עשה לו בית ספר. הפעם, הפער בין הקילינג אינסטינקט של נתניהו, והטוויסטים שהוא מסוגל להם בימים האחרונים, לבין הנאיביות של גנץ - נראה אפילו יותר גדול.

"נתניהו ממשיך לאורך השנים את הקו שהתווה ארתור פינקלשטיין  שלפיו, הבחירות קמות ונופלות על השאלה האם אתה יותר ישראלי או יותר יהודי", מנתח בכיר בליכוד. "מי שמחשיב עצמו יותר ישראלי מצביע לשמאל, ויהודי לימין. זה מה שקרה ב-1996 עם נתניהו טוב ליהודים. דן מרידור התנגד לסיסמה הזו בקמפיין הליכוד, וגילה אותה ביום האחרון מופצת בענק מטעם חב"ד. וזה מה שקרה ב-2015 עם הערבים נוהרים.

"זה גם ההסבר לתשובה שלו לרותם סלע, שבה האדיר את חוק הלאום. מי שחושב שביבי נפל פה, לא מבין עד כמה הפוסט שלה נפל לידיו כפרי בשל. גם רובי ריבלין שיחק לידיו, כשהגיב והחיה את הנושא לעוד כמה שעות. לזכותו של גנץ ייאמר שהוא לא נפל למלכודת הזו ובחר לשתוק. אבל אם הוא היה מתרחק מזיהוי שמאלני, כמו שצריך, הוא היה גם מבין שכל הדיבורים האלה על אחדות ותקווה, לא יובילו אותו רחוק. קמפיין חיובי משפיע רק על מצביעי מרצ, והשלילי על כל השאר. הפחד מדבר לאנשים הרבה יותר מאשר תקווה ואחדות".

רותם סלע / צילום : רפי דלויה
 רותם סלע / צילום : רפי דלויה

אתה בכיר בליכוד, אבל אתה מדבר כפרשן. מי מנהל את זה בליכוד?

"כן, אני לא מעורב. יש לנתניהו צוות, שאני לא יודע מיהו. אני רואה שנעשים סרטונים, אבל אני לא יודע מי עומד מאחוריהם ולא הוזמנתי להשתתף בהם. אני גם לא חושב שמישהו מהשרים או מחברי הכנסת בליכוד שותף לקבלת ההחלטות בקמפיין".

מביך. זו בכל זאת מפלגה ולא אדם בודד.

"התרגלנו. זו השיטה של ביבי מאז 2009, והוא לא מתנצל עליה, כי הוא מנצח. ככה הוא לא צריך להתמודד עם הדלפות או עם שרים שיריבו מי קיבל יותר שניות מסך. ב-2015 הוא הפגיש אותנו עם מנהלי הקמפיין שהסבירו לנו על הרשתות החברתיות והסקרים, וזהו. מעבר לזה אני לא בלופ".

מי שנמנו עם מעגל מקבלי ההחלטות בקמפיין הליכוד ב-2015 מרשים לעצמם, ממרחק הזמן, להרחיב על העיסוק של נתניהו בפחד. "נתניהו התלבט הרבה בשאלה מה האיזון הנכון", מספרים אותם גורמים, "מתי ההפחדות שהוא מייצר יהוו קריאה לפעולה ומתי ירתיעו. באחד הדיונים אצלו עלתה ההשוואה לאימפקט שיש לסרטוני תאונות הדרכים - מתי אתה לא יכול להסתכל על הזוועה ומתי היא מניעה אותך לפעול נכון.

מתוך סרטוני הליכוד/ צילום מסך
 מתוך סרטוני הליכוד/ צילום מסך

"הוא מבין בלוחמה פסיכולוגית ולכן גם היה הרבה הומור, שזה דבר שהוא אוהב והוא טוב בו. אם כי, תמיד עלתה אצלו השאלה אם הוא לא מביך את עצמו. ההצלחה של הסרטונים האלה הוכיחה לו שלא. למזלו, המתחרים שלו - אז והיום - מספיק בוקים כדי להשאיר אותו לבד בזירה. גם היום, וזה מוזר, אף אחד מהיועצים שלהם לא אומר להם להשתחרר ולנסות אינטליגנציה רגשית והומור".

נתניהו נחשב לאשף קמפיינים, מה בסוף מנחה אותו בדיונים כאלה?

"את מחפשת להסיק מאז על היום, לא בטוח שזה אפשרי. נתניהו היום רדוף באמצע הקרב על חייו, כתבי אישום מרחפים מעל ראשו. הוא מחליט כמעט הכול בעצמו וסומך בעיקר על המשפחה שלו. ב-2015 הוא עבד עם הראש, שזה אומר לנקות את כל רעשי הרקע ולקבל את ההחלטות הקריטיות של הישורת האחרונה על סמך סקרים וטבלאות אקסל. לא היה אצלו מקום לצוות איפכא מסתברא, כי הוא הוציא את כל הדעות מהחדר והתמודד נטו עם הנתונים".

"צריך לדעת ממי לשתות"

איך זה קרה? אחד האנשים שביקרו בבלפור באותם ימים משחזר: "אהרון שביב, שהיה אז מנהל הקמפיין, הציג לו סקרים וקבוצות מיקוד של מצביעי ימין שלא התכוונו להצביע ביבי, והעדיפו מפלגות אחרות בגוש. הם הודיעו שיצביעו ליכוד רק כשהוצג להם תיקו מוחלט בין הגושים ובין המפלגות הגדולות. שביב אמר לו שהדאטה מראה שהוא חייב להפעיל את תוכנית המגירה, שקיבלה את הכינוי עסקת חבילה הפוכה. במקום להצביע לבנט או כחלון ולקבל את ביבי, צריך לעודד את המצביעים להצביע ביבי, ולהבטיח להם שיקבלו את המפלגות הקטנות שהם אוהבים בפנים. מצביעי הימין היו חייבים להרגיש שביבי עלול להפסיד, כדי לעשות כזה דבר".

ונתניהו השתכנע בקלות?

"לא. הוא אמר לאהרון, אני לא יודע אם לסמוך עליך, אבל אני סומך על הדאטה שלך. זה היה בחמישי בלילה, הליכוד היה חמישה מנדטים מתחת למחנה הציוני, ואהרון אמר לו תלחץ על ההדק, תריץ את התוכנית. זה היה לפעול בניגוד לתחושת הבטן הטבעית של כל פוליטיקאי. במקום לשדר אינסטינקט בריא של אנחנו חזקים, אל תאמינו לסקרים, זה שקר - ביבי היה צריך להודות שהוא עומד להפסיד".

קמפיין געוואלד. ביבי לא המציא אותו.

"נכון, אבל הוא עבד איתו בצורה מאוד מחושבת. בשישי בבוקר התחיל הבליץ התקשורתי של הראיונות שלו. הוא גם כינס את מועצת יש"ע ואמר להם תתחילו לארוז, בוז'י יסלק אתכם מהבית, והתחייב לא לפגוע בבית היהודי. בראשון בערב, בסקר האחרון שעשה הליכוד, הפער נסגר, והנחנו שמתחיל מומנטום חיובי. בשלישי בלילה עמדו בבלפור עשרים איש עם טלוויזיה פתוחה וכשהמדגמים עלו עם 27-28 נשמנו לרווחה, אבל נותרנו במתח. רק כשהגיעו תוצאות האמת נרגענו".

הפעם המצב יותר מסוכן מבחינתו. הרבה מפלגות מדשדשות סביב אחוז החסימה, ומחיקה של אחת מהן משנה את יחסי הכוחות בין הגושים.

"לכן צריך לדעת ממי לשתות מנדטים, והתשובה לזה היא רק במחקרי עומק. לא של אלף איש, אלא של ששת אלפים. בסוף, בחירות זה עניין של ארבעה מיליון מצביעים, וצריך לקרוא את המפה ולא להסתמך על החלטה של עשרה גברים לבנים, שישבו ויתווכחו כל הלילה עד שהסמכותי מביניהם יחליט. גם ביבי וגם גנץ, שני אנשים שחיים כיום בבועה, נוטים ליפול למלכודת הזו".

את ההנחה שנתניהו יזכור מה עבד לו בפעם הקודמת וינסה לשחזר את ההצלחה, מקבלים בהסתייגות מי שמכירים אותו. "הרבה מאלה שמכירים את ביבי ממערכות בחירות קודמות, יודעים פחות לחזות אותו היום", אומר אדם שצבר הרבה שעות נתניהו בחייו. "הוא משדר משהו הרבה יותר הישרדותי ופגיע. לא בטוח שהפעם הוא לא יתפתה לעבוד מהבטן, בפרט כשאין לידו אנשים חזקים שידעו להגיד לו לא. הסוקר שלו, ג'ון מקלוקלין, הוא איש מקצוע מצוין, אבל לא מאוד אסרטיבי. יאיר ושרה - על רגישויותיהם הידועות - טופז לוק ויונתן אוריך שעל הדיגיטל, נחשבים מוכשרים, אבל גם צעירים".

כולם שם חתומים על הסכמי סודיות.

"ביבי לא אוהב דליפת מידע. על אנשים שעובדים איתו היום נאסר להתראיין לא רק במהלך הקמפיין, אלא גם אחריו. ויש גם איום בפוליגרף ובקנס כספי למי שיפר את זה. למה זה כך? כי הוא הרגיש שבפעם הקודמת עשו עליו חלק מהיועצים סיבוב, כשהעניקו ראיונות ניצחון אחרי הבחירות. לא משנה שזה נעשה באישור, קשה לו לפרגן ולחשוב שמישהו לוקח קרדיט ממנו - הקמפיינר הגדול מכולם. מבחינתו, עשיתם עבודה - קיבלתם כסף - שבו בשקט. הפעם הוא דאג לסגור את הפינה הזו".

"הרבה פרשנים די עצלנים"

בחזרה לנגטיב. מי שאוספים את החומרים הללו עבור המטות, הם לרוב סטודנטים מתנדבים. "כשזה חומר חזק, את מוציאה את זה כאייטם", מסביר דובר לשעבר של מפלגה גדולה. "אם זה לא מספיק ויראלי, כדי לעמוד בפני עצמו, את תתני את זה לאחד הפרשנים כדי שיזכיר את המידע הזה כבדרך אגב בשידור. הרבה מהם די עצלנים. נדמה לך שהם ארכיון מהלך כשהם מעלים תזכורות כאלה מהאוב, בזמן שמישהו מאיתנו פשוט עשה להם את העבודה".

ואיך אתה מחליט למי לתת?

"קודם כול לעמית סגל, ערוץ 12, שהוא - אני חייב לציין - ממש לא עצלן. ואם הוא לא לוקח, אז לערוצי הטלוויזיה האחרים. כשזו קלטת, זה טלוויזיה. כשזו תמונה - אז לפרינט. ידיעות בעדיפות ראשונה, ואם בידיעות מסרבים, או שאת יודעת מראש שהם לא יקדמו את האג'נדה הזו - אז לישראל היום. אצל ביבי עבד בעבר שרון דרטבה, שזכה לכינוי תחקירן-על. הוא הגיע למסמכים מתקופות שלא היה גוגל, והיה מספק לשרים נתונים לפני שעלו לשידור". פניתי לדרטבה השבוע. "אני לא מדבר עם עיתונאים", הוא אמר כששאלתי אותו אם הוא עדיין עובד בשירות נתניהו.

"אין ספק שהפייק ניוז יגדל", אומרים גורמים בימין, "יפיצו הרבה חיבורים שלא קיימים. כדי לשתות קולות מהימין החדש, ביבי יזכיר שבנט כבר עשה פעם ברית אחים עם לפיד ומי יודע אם זה לא יקרה שוב. ולמתלבטים אם להצביע לגנץ, הוא יטפטף מסרים גזעניים על חיבור בין המפלגות הערביות לכחול לבן. כמו ב-2015, אז הופנה הספין הזה נגד הרצוג, יגידו שגם גנץ מתכנן למנות את טיבי לשר".

שחוק קצת, מה עם נגטיב על ביבי?

"איזה נגטיב כבר אפשר להמציא על אדם שחשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ואיום של כלא מרחף מעל ראשו? כל נגטיב אחר מתגמד ליד המציאות הזו. ביבי הוא ספינולוג גאון, הוא הצליח לשחוק את הנושא הזה ולהפוך אותו לחומר לעוס, עד כדי כך שברגע האמת זה כבר לא מרגש אף אחד. בשבוע הבא הוא ידגיש את הקמפיין המדיני-ביטחוני שנחשב לצד החזק שלו. אם הוא חכם, הוא צריך להישאר שם עכשיו, ולא לעשות עוד סיבוב במשפטי, כי יהיו מצביעי ימין רך שסיבוב כזה יבריח אותם לגנץ".

בלו"ז המדיני של נתניהו לשבוע הקרוב מתוכננים נאום בוועידת איפא"ק ופגישה עם הנשיא טראמפ. "גנץ עושה טעות שהוא נוסע לשם גם, כי מה הוא יעשה כשביבי יפגוש את טראמפ, יישב על פיצה בוושינגטון? ביבי יאכל אותו בלי מלח עם הנאום באנגלית, עם מחיאות הכפיים. זו זירה שנתניהו מקבל בה מחמאות, ובצדק".

אצל גנץ מאמינים שהוא עוד יפתיע. "כמו שהוא הפתיע את כולם בנאום הראשון שלו, גם הפעם זה יהיה אותו הדבר". מה מתוכנן ועם מי ייפגש? הם לא מסגירים, אבל נראה שהם בעיקר הפנימו את הלקח ממערכת הבחירות הקודמת, שבה הרצוג נשא דברים בבית העם הישן של מושב ניר משה בזמן שנתניהו נאם בקונגרס. "הוא צריך לתת קונטרה דווקא בארה"ב", אומרים אנשיו.

מתוך סרטוני כחול לבן. / צילום מסך
 מתוך סרטוני כחול לבן. / צילום מסך

כשיחזרו השניים לארץ, תתחיל החגיגה. ההערכה הרווחת היא שיהיה כאן מרוץ אכזרי אחרי התואר המפלגה הגדולה ביותר, מתוך הנחה שאם הפער בינה לבין זו שאחריה יהיה משמעותי, יטיל הנשיא על הגדולה מביניהן את הרכבת הממשלה. זה יגרום לכך ש"הגדולות ילכו על הראש של הקטנות, ברגע שהן רק יראו סימני התאוששות מרשימים מדי", מעריכים גורמים פוליטיים, "והקטנות ינהלו קרב הישרדות על חשבון הגדולות בגוש. אבל לאף אחד אין מושג מה יהיה הכפתור שיטריף את העסק".

מי שעדיין לא פוענחו הם המנדטים שטסים מתחת לרדאר. ברבורים שחורים שהסקרים לא יודעים איך לחזות והיועצים לא יודעים איך לשכנע. מפלגת "זהות" כמעט הייתה כזו, עד שקלטו אותה, מה שיכול לשחוק אותה עד הקלפי. "הרבה אנשים לא אומרים את האמת לסוקרים, מטעמי פוליטיקלי קורקט", אומר איש ליכוד ותיק, "אנשים רוצים להצטייר כנורמטיביים, להשתלב בסביבה. לא נעים להם לומר שהם מצביעים לנתניהו, בגלל התיקים הפליליים נגדו, אבל מאחורי הפרגוד הם יעשו את זה. כנ"ל לגבי ש"ס ואפילו אצל מרצ. מה שבטוח הוא ששום דבר לא ברור. המשחק פתוח עד הדקה האחרונה".