ערד והסביבה, שילוב של רומנטיקה מדברית עם ספורט מוטורי

בזכות המשקעים הרבים שירדו השנה, בקעת באר שבע מוריקה כולה. חגיגה לחיות הבר, לעדרים ולעיניים. בקרוב מאוד יפרח האירוס השחום על הגבעה החשופה דרומית לתל ערד. זו גם הזדמנות שלא נקרית כל יום, לשלב רומנטיקה מדברית עם ספורט מוטורי. לפני פחות משנה נפתח בערד מסלול המרוצים הראשון החוקי והתקני, הנושא בגאווה את השם "מסלול המרוצים של ישראל".

יונתן, בני בן החמש וחצי, הביט בעיניים כלות אל עבר המכולות הנעולות. בתוכן מאוחסנות מכוניות המרוץ הנכספות, מכוניות מרוץ אמיתיות (!), שאותן כה רצה לראות. התרגשות עצומה מילאה אותו כשנפתחה המכולה ומתוכה גלשה מכונית מרוץ אמיתית, ממש כמו בסרטים.

מי שקיבל את פנינו היה לא אחר מאשר איתי אלון, אלוף ראלי ישראל שנת 2016 ומנהל מסלול המרוצים היחיד בישראל, שנפתח בערד. בגמר תכנון המסלול המפותל התברר כי במקרה או שלא, הוא בצורת גמל רובץ. ומה יותר מתאים מכך לאזור?

נשימתו של יונתן כמעט נעתקה מהתרגשות מהולה בבהלה קלה כשאיתי ערך לנו סיבוב לולייני ומהיר במסלול. לצורך ההתמצאות הסביר לנו ש"עכשיו אנחנו עושים את האף של הגמל" (וגם תורו של התחת הגיע). כמעט מדי סוף שבוע, בימים חמישי-שבת, נערכות במסלול המרוצים פעילויות שונות. בימי חמישי המסלול פתוח למבקרים שרוצים להגיע עם רכביהם או לשכור מכונית מרוץ פר סיבוב. קיימת גם האפשרות "לעשות סיבוב" ולקבל הדרכה עם נהג מרוצים מקצועי. בימים שישי ושבת נערכות במקום תחרויות של ממש, גם למכוניות וגם לאופנועים. הצפייה ממרומי הטריבונה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום (לפרטים, דף הפייסבוק: מסלול מרוצים ערד).

מנהמות המנועים של מכוניות המרוץ המשכנו אל מרחבי השקט. בכל פעם מחדש, נופי המדבר שחובקים את ערד מקבלים אותנו אליהם בשקט ובשלווה עוטפים. בקטעים ארוכים של המסלול יונתן התעקש למצוא את תוואי השביל בעצמו, קרא אל מעמקי בור מים עתיק וחייך לשמע תשובתו של ההד שבקע ממנו, העפיל למרומי גבעות לתצפית על הסביבה, והתפעל ממשחקי האור והצל שהתוו העננים על הגבעות ומקריאותיהם הרמות של הרועים שהתפשטו במרחב. הוא נמלא סקרנות למראהו של כוס, דורס לילה קטן שברח מפנינו, נבהל מעקרב שמצא מתחת לאבן, ונמלא גאווה כשמצא בתוך מחשוף פוספט שיני כרישים מאובנות.

  צילום: יותם יעקבסון

בשנים האחרונות סומנו עשרות מסלולי טיול סביב ערד בדרגות קושי ואורכים מגוונים. רבים ממסלולי ההליכה גם מתוארים ב"מדריך למטיילים בדרום מדבר יהודה" שחיבר דב פוניו. הסימונים והנחיות הדרך מקלים על הטיול העצמאי, אבל אפשר לטייל כאן גם בלוויית מורה דרך מקומי או בליווי של יונת מורדוך, המתמחה ברוקחות טבעית ומסורתית. יש לה בית מלאכה שבו היא מכינה סבונים טבעיים, תמרוקים ורפואות מן הטבע, והיא גם עורכת סיורים מודרכים, בדגש על צמחייה מדברית. את הסיורים בטבע ניתן להמשיך בסדנה לייצור סבונים (www.yonat-midbar.co.il).

את אחד מפלאי הטבע העונתיים אפשר לפגוש בגבעה החשופה, המשמימה לכאורה, מדרום לתל ערד. מיד כשפונים בכביש הגישה לאתר פונים שמאלה וחונים. על שיפוליה המזרחיים של הגבעה הסמוכה פורחים מדי אביב עשרות מקבצים של אירוס שחום, הכהה מבין אירוסי ההיכל בישראל.

יצא שביקרתי בערד בדיוק בזמן שבו שר התיירות חתם על הסכם להגדלת מכסה של עוד כאלף עובדים זרים בתחום המלונאות. אלון סגל, הבעלים של מסעדת "מוזה", מסעדה-פאב שהפכה למוסד בערד (www.muza.rest.co.il), וממייסדי עמותת התיירות בעיר, סבור שלצד הפעולות המבורכות שנוקט משרד התיירות לעידוד תיירות נכנסת לארץ יש גם הרבה שלוקה בחסר: "עמותת תיירות ערד אשר הוקמה לפני כחמש שנים, הביאה לתודעה העירונית את היתרונות שבהקמת צימרים, דירות אירוח, גסטהאוסים ומלונות בוטיק לצד עסקי קולינריה ביתית, אמנות, טיולים וכו’. במקום מענקים והטבות להקמת מלונות גדולים, הוכיחו בערד שכלכלה מקומית מפזרת את ההכנסות מהתיירות בצורה רחבה, ומשאירה בעיר הרבה יותר כסף להרבה יותר אנשים מאשר המלונאות, שמתבססת על כוח עבודה מיובא וזול".

 צילום: יותם יעקבסון

כמובן שמעבר ליתרונות הכלכליים שיש לתיירות המקומית, גם התייר מרוויח מהמפגש הבלתי אמצעי עם בני המקום. מאז הוקמה עמותת התיירות, הוקמו בעיר חדרי אירוח פרטיים רבים. רבים מחדרי האירוח נמצאים כל הזמן בתפוסה כמעט מלאה. לצד חדרי האירוח קמו גם הרבה מיזמי הסעדה ביתיים, כגון האירוח שעורכת אדווה גולן, במקור מעצבת, שעם הפיכתה לטבעונית התמסרה לבישול ולאירוח וכיום עורכת סעודות בבית או בחצר, בהתאם למזג האוויר. אפשר גם לרכוש ממנה סלסילות ארוחות בוקר שיובאו אל הצימר וארוחות בשטח לפי הזמנה (טל’ 054-5821483).

אחד ממקומות האירוח האחרונים שהוקמו בערד הוא "קצה המדבר" (טל’ 052-2314137), שבעליו, גילי סופר, הוא פעיל סביבתי ותיק ומי שהקים יחד עם אלון סגל את עמותת התיירות. חדרי האירוח של "קצה המדבר" נמצאים בנקודה שבה מסתיימת העיר וצופים, מזרחה, אל נוף מדבר בתולי. במורד המפתח של הנחל המתפתל בין הגבעות נשקפים בקע ים המלח ומעבר לו הרי מואב, שבשעת השקיעה נצבעים כתום מכשף. במסגרת שגרת יומו, משתדל סופר להקדיש ולו רגע של תשומת לב למה שהוא מכנה "השעה המיוחדת הזו". וכי אפשר אחרת?