צלמי "גלובס" בוחרים את תמונת הבחירות שלהם

אני מביט על החוגגים וחושב: מה עם הדרום השרוף? מה עם מערכת הבריאות הקורסת | שלומי יוסף

אתמול (ג') ב-21:00 בערב קיבלתי משימה לגשת לתעד את מטה הליכוד. נפלה רוחי. רציתי לתעד את בני גנץ, שלו הצבעתי, ושהוא איש ראוי וארצי בעיניי. רבע שעה לאחר מכן כבר הייתי במתחם של היכל שלמה בתל-אביב. 

הבדיקה הביטחונית בכניסה תמיד מעיקה. נותנים לך להרגיש שבאת לפגוע בממלכה. העייפות החלה לקראת חצות. ב-01:00 בלילה ניצה המפיקה שאלה מה שלומי. אמרתי לה שאני סובל נפשית, אבל מחזיק מעמד. אז היא סיפרה שנתניהו רק יצא מירושלים לתל-אביב. מצאתי כיסא מול הבמה כדי שאוכל להיות גבוה מעל כולם, התיישבתי עליו ונמנמתי. מולי היו דיבורים על מה יהיה ומה קורה, ומדי פעם נעמדתי שוב כדי לצלם. 

 תמונת הבחירות של שלומי יוסף / צלום: שלומי יוסף

ראיתי סביב אנשים שניסו להרים את המורל, שרים, רוקדים וצועקים "ביבי מלך ישראל". הצלמים עוטים עליהם, ואז זה נגמר עד העונג הבא. עמך ישראל היה שם. כולם בטוחים שאין מלבדו. 

לאט-לאט התקרבנו לחלק הארי. פעילים הוציאו שלטים ענקיים שאותם חילקו לקהל הרחב שנדבק איש אל רעהו. ריחות זיעה גרמו לי לרצות לברוח משם, אבל אז הגיע ביבי עם שרה. הוא נראה נרגש, אף פעם לא ראיתי אותו נרגש כל-כך.  

ההמון היה באקסטזה. אני מביט סביבי ולא מאמין שאלה הם בני עמי. מה עם הדרום השרוף? מה עם המיליונים לחמאס? מה עם מערכת הבריאות הקורסת? אבא שלי, בן 89, ממתין לרופא מומחה מעל לחצי שנה כדי לסדר לו את מכשיר השמיעה. בינתיים הוא לא ממש שומע, אבל ביבי מלך ישראל.

בדרך החוצה דחיפות וקללות, שני צעירים כמעט מכים איש את רעהו. אני מחפש את הטוסטוס שלי ולא מוצא אותו. השעה כבר 03:00 לפנות בוקר, ואני חושב שאולי שכחתי איפה השארתי אותו. אבל לא, הוא פשוט לא שם. 

תומר אפלבאום, הצלם של עיתון "הארץ", לקח אותי טרמפ הביתה. לכיכר רבין, שם הכול התחיל והרוב נגמר. ביבי מלך ישראל עד להודעה חדשה. 

דקות אחרונות לפני התפוגגותה של התקווה | איל יצהר

דקות אחרונות לפני התפוגגותה של התקווה, תוך התפכחות פוליטית כואבת שמשכיחה אולי לרגעים את העלייה המטאורית של מפלגה שצצה יש מאין לפני כחודשיים בלבד, בני גנץ, מוקף כאן בשומרי ראשו, מרכין ראש ומישיר מבט לקראת סלפי נוסף עם איש מקהל התומכים המצטופפים מולו בערב שתחילתו שמחה ותקווה.

 תמונת הבחירות של איל יצהר / צילום: איל יצהר

בניגוד לנתניהו, גנץ הוא חם ולבבי וקרוב פיזית אל אנשיו. הוא מקרין שקט וביטחון וחום, לא נרתע ממגע ישיר עם מי שאיתו ומסביבו, משתף פעולה עם הצורך של האחרים, למרות השמירה, להנציח את הקרבה למלוכה, גם כשזו מסתמנת בסופו של לילה כמתרחקת עד היותה בלתי מושגת. יש עוד זמן.

הרצון לשמור על אופטימיות ולא לאבד תקווה, ובו-זמנית להכיר בהפסד ובכישלון | כדיה לוי

התמונה צולמה רגע לאחר הנאום של אבי גבאי: הרצון לשמור על אופטימיות ולא לאבד תקווה, ובו-זמנית להכיר בהפסד ובכישלון. גבאי ירד מהבמה ומסביבו קהל מצומצם מאוד של תומכים, לצד רוב גדול של תקשורת. על פניו ניתן היה לראות את האכזבה מתוצאות המדגם. ידו התנופפה באוויר כמה פעמים לעבר התומכים, ספק אם מאכזבה או מאמונה שהעבודה תתחזק.

 מפלגת העבודה הלילה \ צילום: כדיה לוי

נראה שהוא ניסה לא לאכזב את התומכים ולהרים את המורל למרות הכול. בראשי התנגן השיר "I Did It My Way" של סינטרה, ולא הפסיקה להדהד המחשבה איך ייראה המחר עבור גבאי ועבור מפלגת העבודה.