דב נבון: "אני רוצה קמפיין טוב, מה יש? מגיעה לי מתנה לעשייה שלי, כסף"

עד לא מאוד מזמן, בכל פעם שמישהו בתעשייה חיפש את טייפ קאסט הלוזר המעופף, שתמיד מוותר ונדפק, ונמצא במוד של הלם תמידי המלווה בקול מאנפף וטקסטים מתחכמים, הכתובת הייתה אחת: דב נבון. מיד עם סיום הלימודים בבית צבי הוא נכנס לדמות שליוותה אותו ב"חמישייה הקאמרית", ב"הבורגנים", ב"ארץ נהדרת" ובשלל הצגות תיאטרון. הוא טיפח את תדמית "ההוא שלא יודע" באדיקות, והיא העניקה לו עוד ועוד תפקידים, עד שהרגיש שהגיע הזמן לקחת את המושכות בידיים, לצאת ממנה ולשנות את העמדה שלו מול העולם ובעיקר מול עצמו. אחרי תהליך פנימי של מיקוד, שלווה בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, הוא קיצר את הרסן ולקח שליטה על עצמו. מאז, הוא מוליך את הקריירה שלו בקצב מדוד בדרכים שהוא לא מכיר, עם בורות ואבנים. מדי פעם הוא מועד, סוטה מהשביל, ומיד מתקן את עצמו תוך כדי הליכה.

15 שנים עברו מהרגע שהחליט לצאת במופע יחיד, עד שעלה לבמה עם מופע היחיד הנושא את שמו - עירוב של סטנד-אפ, פנטזיה, קרעי מציאות, כאב, צחוק וקרביים שהוא חושף מול הקהל. קצב טיפוסי לטמפרמנט המהורהר שלו, שבא לידי ביטוי במשפטים ארוכים, מפותלים, שמביעים רעיונות מורכבים, על סודה, עם קצת לימון. במופע הזה הוא הכול - שותף בכתיבה, בהפקה, בניהול, ובשיווק. יוצר עצמאי שגילה בעצמו יכולות שלא חלם שיש לו.

"כשהתחלתי את המופע, רותי מרום עשתה לי את היח"צ. כשישבנו, היא אמרה לי, דבל'ה, הקהל שלך נמצא פה", הוא מצביע על מכשיר הטלפון שלו, שמונח על שולחן בית הקפה ועושה פאוזה קטנה, שאבין את הפאנץ', "ברשתות. ואני לא הייתי בפייסבוק ובאינסטגרם, אני מפעם, עם המודעות במוסף הבידור של ידיעות. ורותי אמרה, כדי להביא קהל למופע תצטרך לעבוד שם. ביקשו ממני לעשות סרטונים, לפתוח אינסטגרם, להיות בכל האזורים שהקהל נמצא. ואני לומד את זה. לפעמים זה מעיק, והיום אני יכול להגיד שאני עובד בזה".

כמו הסרטון שעשה לפני המופע האחרון שלו שהתקיים בערב לפני הבחירות ובו קרא לקהל לבחור דב נבון. או סרטון עם קרן מור, כשהם נפגשים במקרה והוא מזמין אותה למופע שלו, כי הוא מצחיק ומרגש, והיא מתחמקת ואומרת, "בשישי הזה אנחנו אצל ההורים", "בשישי הבא יהיה לה טלפון", בקיצור, תוהה מה הקשר שלו לבמה ומספרת שבחמישייה לא סבלו אותו. בקיצור, הוא צוחק על עצמו כמו שהוא יודע ובדרך עושה שיווק מדויק ומפולח, שפורט על כל המיתרים הנכונים של קהל היעד.

"לפני איזה 20 שנה נכנסתי ליוזמה דומה, עם רמי הויברגר ויוסף אל דרור, הכותב של החמישייה, במופע 'שתי טיפות מים'. היה לי רצון לעשות את הדבר הזה, אבל לא היה לי אומץ לעשות את זה לבד, אז הלכתי לרמי שירים את זה".

לא היו לך היכולת או האנרגיה?
"לא הייתה לי האמונה שאני יכול לגרום לזה לקרות. לצערי, זה לא הצליח כמו שרצינו, למרות שהחומרים היו מעולים. הרצון לעשות משהו משלי התחיל כשנולדה לי הבכורה. פתאום היו לי חומרים, רציתי לספר את הסיפור ולא הצלחתי לאסוף את עצמי כדי שזה יקרה. והיא גדלה, וכבר זה לא התאים יותר. פעם שנייה הרצון התעורר אחרי משבר אישי שהיה לי עם עצמי, וכשיצאתי ממנו אמרתי שאני רוצה לעשות מופע, כי הסיפור שלי שייך לכולם ואיכשהו זה התחיל לזוז.

"התחלתי לעבוד עם כותבים וזה לא נדבק. יום אחד ראיתי שבבית ליסין עולה 'המוגבלים'. השם כבר מצא חן בעיניי, מחזה מקורי, והגעתי לאחת ההצגות הראשונות. ההצגה הזאת עוררה בי קנאה - יפה, מופרעת, חדשה, רעננה, עד הסוף, עם הומור, הייתי הרוס. לפני שיצאתי מישהו נגע לי ביד ואמר לי, הי דבל'ה, אני גור קורן, 'חמישה קילו סוכר'.

"זה העיף אותי אחורה, לגשר, כשצפיתי בהצגה הזאת ושאלתי, מי כתב אותה? אמרו לי גור קורן, אז ניגשתי למאחורי הקלעים ולקחתי את הטלפון שלו ואמרתי שנעבוד יחד. שאלתי אותו, מה אתה עושה פה? והוא ענה, כתבתי את 'המוגבלים'. תפסתי אותו, אנחנו שותים קפה, וזה תוך כדי שאני כבר עובד עם מישהו על המופע ולא מספיק מרוצה. ידעתי שמצאתי את הכותב. הוא בא לקפה ואני שופך לו שלוש שעות של דיבור, והוא אומר שהוא מעריץ את החמישייה, חוזר הביתה, שולח לי מונולוג, וזה מקסים. בחרתי בן אדם שלא רק שהוא חרוץ ומקסים, אני מת עליו וסומך עליו לגמרי".

מי מביים?
"גור. בחרתי במפיק צעיר וחדש, רן מירז'ניק, רציתי מישהו שיקשיב לי, כי הבנתי שאני מנהל את האירוע. התחלתי בקטן. הזמנתי קהל לסלון, בחצר של חברים, באירועים. כאן עשרים דקות, שם חצי שעה, מנסה חומרים על הקהל. למופע יש סיפור - התחלה, אמצע וסוף, אין מוצר כזה בשוק. זה סטנד-אפ, מופע, יצירה עם משמעות, לא משהו תרפויטי, אלא משהו שיוציא אותי מבסוט. רציתי משהו שייגע באנשים, שירגש אותם, לא רק בידור".

וכשהיה מוצר, היית צריך לשווק אותו.
"גדלנו לתוך זה בצורה אורגנית, בכוח של הדבר עצמו. פה לאוזן, מישהו המליץ למישהו, אולמות קטנים. לא יצאתי במודעות וחגיגות והתחלתי להיות פעיל ברשת. והנה, גם כשאני מגיע להתראיין בגלובס זה כי בחרתי קהל יעד מסוים, הכול מחושב. אני עושה ניסוי וטעייה ואני נותן לזה לגדול לאט-לאט. יש לנו בין שלוש לחמש הופעות בחודש".

אתה עמוק גם בעניין הפיננסי?
"זה לא מה שדמיינתי עדיין, אבל אני בשליטה על הכול. המופע מרוויח".

אתה עומד על הבמה בג'ינס, טי שירט שחורה ומדונה. הכי רזה שיש, חסכוני.
"בטיפול הבנתי שמגיע לי מופע עם 200 נגנים ו-300 פנסים, אבל השאלה אם אני יכול. החוזק של המופע הוא התוכן, כיסא עם בקבוק מים".

מינימום סיכון כלכלי.
"הסיכון הוא רק בתוך הטקסט, שם התפרעתי, לא צנזרתי כלום. אני מדבר על סקס, יחסים, תקשורת בזוגיות, חרדת נטישה, אהבה, פרידה וסליחה".

רוצה את ועדי העובדים

ובכנות, כשצפיתי במונולוג שבו הוא מספר על איך לקח ויאגרה, תלה את המגבת על אבר המין וככה הלך לאשתו, בטוח שהוא עומד להתנפל עליה בסקס סוער, ואז היא מספרת שבגדה בו - הרגשות המעורבים של מבוכה וצחוק התגמדו מול ההלם שנבון הוציא את הטקסט הבוטה הזה מהפה שלו. "גור השאיר לי הרבה חלונות לאלתורים, אז אני מעדכן כל פעם", הוא מספר. "מכיוון שמדובר בפנטזיה מציאותית, הקהל יוצא מהמופע ושואל את עצמו אם זה אמיתי. חלק מהם ממש דואגים לי ורוצים לתת לי מקום לישון בו בלילה".

למה אתה לא כותב לבד?
"את מתפרצת לדלת פתוחה. הגיע הזמן שאתחיל לכתוב את הסדרה שלי".

במקביל, אתה גם ב"אוסלו" בבית ליסין.
"ומחכה להצעה הבאה מבית ליסין. אני בהמתנה עכשיו. יש לי קשר מעולה עם ציפי פינס, שהיא ישרה וכנה וכשהיא אומרת, אתה לא הולך לשום מקום, אני מאמין לה ואני רגוע. צילמתי את העונה השנייה של 'קופה ראשית' שצריכה לעלות בכאן 11, לפעמים אני ב'גב האומה', משדר עם לאה לב ושי גולדשטיין ב-103 ואני מזמן פרויקטים, זורק חכות".

והמופע, לאן הוא הולך?
"אני רוצה להגיע לאולמות גדולים יותר עם המופע, שאפרסם תאריך והכרטיסים יעופו, הופעות סגורות לוועדי עובדים. וכן, אני רוצה קמפיין טוב, מה יש? פעם, כשהיינו בחמישייה, הציעו קמפיינים ולא לקחנו. מגיעה לי מתנה לעשייה שלי, כי בשפיץ של הקמפיין יש מתנה יפה, כסף. הייתה תקופה שהיו לי כל הכבוד והתפקידים המעניינים ולא היה לי אוויר למכולת". 

דב נבון | אישי: 59, נשוי + 2, גר בת"א | אקטואלי: המופעים הקרובים של הסטנד־אפ של דב נבון: 26.4 בצוותא, 16.5 בהבימה, 23.5 בתיאטרון חולון ו־25.5 בבית העם יישובי גדרות