מאגר נתוני האשראי החדש עלה לאוויר: למה הציבור לא נוהר בהמוניו?

ביום שישי עלה לאוויר מאגר נתוני האשראי, ובפועל החלה פעילותו היום (א'). מדובר בפרויקט גדול ומורכב שהוביל בנק ישראל בשנים האחרונות ומטרתו היא הגדלת התחרות בשוק האשראי הצרכני, באמצעות שיפור השקיפות בנוגע למידע שיהיה למלווים.

אלא שבמערכת הפיננסית נכנסו לכוננות ספיגה לקראת עליית המאגר לאוויר. הן בבנקים והן בגופים החוץ בנקאיים מוטרדים מחבלי הלידה הצפויים הנובעים ממורכבות הפרויקט מבחינה טכנולוגית ומבחינה תפעולית. כמו כן עולה חשש שלפחות בטווח הקצר, עלולה המערכת דווקא להביא לתוצאה ההפוכה של מחנק אשראי ועליית ריביות, בעיקר ללקוחות החלשים.

אחד החידושים המרכזיים במאגר נתוני האשראי החדש לעומת קודמו - מלבד העובדה שהוא יכלול מידע רחב יותר מהמידע שנכלל כיום במאגר - הוא שעל הלקוח להסכים מראש שנותן האשראי יקבל גישה אל נתוני המאגר עליו. אלא שבמערכת הבנקאית מעריכים כי פחות מעשרת אלפים איש חתמו עד עתה על הסכמתם שהנתונים עליהם יועברו אל הבנקים. מדובר כמובן בנתון זעום ביחס למיליוני חשבונות הבנקים הפעילים בישראל.

חלק מהבנקים כלל לא התחילו בתהליך ההחתמה, ומתכוונים לעשות זאת רק כעת ובעבור לקוחות שיבקשו הלוואה חדשה. חלק מהבנקים כבר ניסו להחתים לקוחות קיימים, אך נתקלו בהיענות נמוכה, וחלק השקיעו בכך מאמצים מסיביים יותר רק בשבוע האחרון.

גורמים משפטיים ביקרו את הבנקים על כך שהתמהמהו עם תהליך החתמת הלקוחות, שכן חוק נתוני האשראי החדש קיים כבר מזה כ-3 שנים. אולם ל"גלובס" הגיע מכתב, שנשלח מבנק ישראל אל הבנקים רק במהלך חודש ינואר האחרון, שבו ביקש הבנק המרכזי מהבנקים להעביר אליו את נוסח טופס הסכמת הלקוח לקבלת הנתונים. כלומר בפועל לא היה לבנקים זמן רב להחתים מראש את הלקוחות על קבלת הנתונים עליהם מהמאגר.

"גלובס" מנתח מהן החששות שעולים מהתחלת הפעילות של מאגר נתוני האשראי, איך המאגר יעבוד והאם כדאי להצטרף אליו.

החשש: יופעל לחץ על הלקוחות החלשים

הרעיון הבסיסי של מאגר נתוני אשראי פשוט והגיוני: המאגר יכלול נתונים על מצבת החוב של כל לווה ועל מוסר התשלומים שלו. בעזרת נתונים אלה יוכל הגוף המלווה - בנק או חברת אשראי חוץ בנקאי - לדעת את רמת הסיכון של הלווה ולהתאים לו הצעה ראויה. זאת בעוד שכיום ישנה תמונה חלקית מאוד למלווים - בעיקר החוץ בנקאיים - על הלקוחות ולכן הם מגדרים את הסיכון ומציעים הלוואות בריבית גבוהה יחסית.

אלא שנותני האשראי מצביעים על כך שבסופו של דבר, לפחות בטווח הקצר, מצבם של הלווים החלשים יורע. הסיבה לכך היא שהמאגר יציף באופן מלא את תמונת החוב של הלקוחות. ישנם לא מעט לקוחות שמלקטים כיום הלוואות מגופים שונים מבלי שכל גוף יודע על יתר ההלוואות. כעת התמונה המלאה על מצב ההלוואות שלהם תהיה גלויה לגופים המלווים, מה שעלול להקשות עליהם לגייס הלוואות נוספות.

יו"ר דיסקונט, שאול קוברינסקי, התייחס באחרונה לנושא זה ואמר כי "עליית מאגר נתוני אשראי היא אירוע חברתי. תתגלה התמונה המלאה של מצב החוב של הלווים השונים, וייתכן ונגלה שיש לקוחות, בעיקר בשכבות נמוכות יותר, שהם הרבה יותר ממונפים ממה שחשבנו. ייקח זמן עד שהשוק יתייצב, ועד אז עלולה להתעורר בעיה חברתית בטווח הקצר".

קוברינסקי לא אמר זאת במפורש, אבל כשהוא אומר שהבנקים יגלו על לקוחות מסוימים שהם ממונפים יותר מכפי שחשבו, המשמעות היא פשוטה- לקוח שיתגלה שזה מצבו, הבנק מיד יפעל לשפר את הפוזיציה שלו מולו וילחץ עליו לצמצם הלוואות. גורם בכיר במערכת הבנקאית מוסיף כי "הבנקים גם יידעו ששאר המתחרים שלהם רואים את הנתונים ולכן ימהרו לפעול מול הלקוחות הללו, כדי לא להיות הבנק האחרון שיישאר עם הלוואה פתוחה מול לקוח ממונף".

אז מה הפתרון? לפי חוק מאגר נתוני אשראי, לא חלה חובה על הלקוח להסכים שגופי האשראי יקבלו עליו את המידע. יתירה מזו, הוא אף יכול לבקש להיגרע לחלוטין מהמאגר, כך שהמידע על ההלוואות הרבות שנטל לא ייחשף. אלא שבמערכת הפיננסית מזהירים כי לקוחות שיעשו זאת יסומנו מראש על ידי הגופים הפיננסים כ"בעייתיים", ונותני האשראי צפויים להירתע מלהציע להם הלוואות, כאשר אין להם מספיק מידע עליהם.

אז השוק ייחסם בפני הלקוחות הממונפים לחלוטין? לא, שכן לפי החוק גופי האשראי הקטנים המנהלים פחות מ-250 מיליון שקל לא מחוברים למאגר נתוני אשראי. אלא שלרוב מדובר בגופים המציעים הלוואות בריביות גבוהות המזכירות ריביות של שוק אפור. וכך עלולים הלקוחות החלשים יותר למצוא עצמם, לפחות בטווח הקצר נפגעים מפעילות המאגר. אגב ראוי לומר, שבטווח הארוך, מדובר במצב בריא יותר, שכן אין זה נכון ליטול הלוואות רבות מעבר ליכולת ההחזר של הלקוח.

בעיית המודלים, הניטור וההתראות

עליית המאגר החדש לאוויר ללא תקופת מעבר שבה המאגר הישן עדיין פעיל, מעמידה את גופי האשראי בפני סיטואציה לא פשוטה. אומנם עד היום מאגר נתוני אשראי היה מוגבל למדי - המאגר כלל רק נתונים שליליים על לקוחות, כגון הפיכתם למוגבלים, פתיחת תיק בהוצאה לפועל ונתונים דומים - אולם גופי האשראי השתמשו במאגר זה, וקיבלו מהם ניטור באופן שוטף. כך, אם הלקוח נקלע לבעיות, גופי האשראי ידעו אם לפעול לעצירת מסגרת האשראי או לפירעון החוב שלו. בנוסף לכך, נתוני המאגר שימשו את הבנקים לבניית מודל ניהול הסיכונים שלהם, שעל בסיסו מחליט הבנק אם לתת הלוואה או מסגרת אשראי ללקוחות השונים, באיזה היקף ובאיזה מחיר.

אלא שעליית מאגר נתוני האשראי החדש מבטלת מידית את המאגר הישן, מה שפוגע במודלים הקיימים של הבנקים. מנגד עדיין אין מספיק נתונים מהמאגר החדש שמאפשר פיתוח מודל חדש. כלומר נוצרת תקופת ביניים שבה המודלים הישנים לא רלוונטיים והמודלים החדשים עדיין לא קיימים. תהליך זה יקשה על מרבית הגופים הפיננסים לנהל את הסיכונים ואת פעילות האשראי הקמעונאית.

כמו כן, עולם ניטור ההתראות משתנה - אם בעבר התראה בדבר התדרדרות הלקוח הייתה מגיעה באופן אוטומטי, כעת לפי החוק החדש היא תגיע רק אם הלקוח הסכים לכך מראש. בכל הקשור להלוואות חדשות, המצב סביר שכן במקרים אלה נותן האשראי יחתים את הלקוח על אישורו להעביר את המידע בתמורה להלוואה. אולם מה באשר להלוואות שניתנו בעבר? כאן, לפחות נכון לעת עתה על הרוב הגדול של ההלוואות אין כרגע לבנקים שירות ניטור על התדרדרות הלקוח, שכן פחות מ-1% מהלקוחות הסכים לכך.

בטווח הארוך תשתפר התחרות

אבל למאגר יש גם צד אופטימי: בטווח הארוך, ולאחר שיסתיימו חבלי הלידה, התחרות באשראי הצרכני אמורה להשתפר בעקבות המאגר, ובעיקר בעבור הלקוחות הטובים. לקוחות אלה שבויים כיום בידי בנק האם שלהם, שהוא כמעט היחיד שיודע שהם אכן לקוחות טובים.

השליטה של הבנקים בתחום האשראי הצרכני - בניגוד לאשראי העסקי שם ישנה תחרות עזה מצד המשקיעים המוסדיים ושוק ההון - מאפשרת לבנקים להמשיך ולשמור על מרווחים גבוהים בתחום זה. למעשה האשראי הצרכני הוא מבורות השומן האחרונים של המערכת הבנקאית. כך למשל מנתוני בנק ישראל עולה כי המרווח הממוצע באשראי הצרכני עמד ב-2017 על 5.87% לעומת כ-2.5% במגזר העסקים הבינוניים והגדולים. אז נכון שאשראי צרכני מסוכן יותר מאשראי עסקי שמגובה לרוב בביטחונות ועדיין, אחת הסיבות למרווח הגבוה הוא שלבנקים לא הייתה תחרות אמיתית על הלקוח.

אלא שהציפייה היא שברגע שהמידע על הלקוחות יהיה פתוח לכלל נותני האשראי השונים, הם יוכלו לתמחר טוב יותר את ההלוואות - ובעיקר להציע הצעות אטרקטיביות ללקוחות הטובים - ולהתחרות בבנקים. התקווה גם שהסרת מחסום המידע אולי תגרום לכניסת שחקנים חדשים כגון המשקיעים המוסדיים שעד כה נמנעים ברובם מכניסה לתחום זה.

כך תעבוד השיטה

בבנק ישראל ובמשרד המשפטים השקיעו לא מעט חשיבה ומשאבים בכדי להכין את חוק נתוני האשראי ובכדי לאזן בין הרצון לשפר את התחרות באשראי הצרכני לבין שמירה על הפרטיות. בסופו של דבר כך יעבוד המנגנון: הגופים הפיננסים יעבירו נתונים על לקוחותיהם אל בנק ישראל, כאשר מרבית הנתונים יועברו אחת לחודש.

המאגר יכלול את היסטוריית האשראי של הלקוח בשלוש השנים האחרונות: אילו הלוואות הוא נטל, מסגרות האשראי שקיבל מהבנק וחברת כרטיסי האשראי, האם פרע את חובותיו בעבר במועד, וכן האם יש נכסים שהוא שעבד אל מול ההלוואות - בית, רכב, תיק ניירות ערך וכדומה. המידע על נכסים משועבדים נועד בכדי לשקף את רמת הסיכון האמתית של ההלוואה - הלוואה שמולה יש נכס משועבד נחשבת לפחות מסוכנת.

המאגר לא יכלול מידע על הריבית שמשלם הלקוח בגין ההלוואות השונות, וכן לא יכלול מידע על נכסים שיש ברשותו, למעט אלו המשועבדים מול הלוואה מסוימת, או על הכנסותיו.

בנק ישראל ירכז וינהל את המאגר. מי שיקבל גישה אל המאגר הן לשכות האשראי, שקיבלו לצורך כך רישיון מיוחד. כיום מדובר בשלושה גופים: דן אנד ברדסטריט, BDI וקו מנחה. לשכות האשראי ידרגו את רמת הסיכון של הלקוחות על בסיס הנתונים.

כאשר גוף פיננסי - בנקים או גופי אשראי חוץ בנקאיים - ירצה להציע הלוואה ללקוח, הוא יפנה אל אחת מלשכות האשראי על מנת לקבל ממנה מידע. בכדי לקבל את נתונים הוא יצטרך להחתים את הלקוח שהוא מאשר את העברתם.

לשכות המידע יקבלו באופן שוטף מידע על כלל לקוחות המערכת הבנקאית מבנק ישראל, אולם מידע זה לא יהיה מזוהה, וישמש לצורך בניית מודל הדירוג וניתוחים סטטיסטיים. רק לאחר שהלקוח יאשר את העברת הנתונים עליו לנותן האשראי, לשכת האשראי תוכל לקבל את המידע על הלקוח מהמאגר של בנק ישראל.

לקוח יכול לבקש להיגרע לחלוטין מהמאגר או לדרוש שהנתונים עליו לא יגיעו ללשכות האשראי. היתרון באפשרות השנייה היא שאם הלקוח ישנה את דעתו ויחליט להצטרף, אז ייכללו גם נתוני העבר שלו. לעומת זאת, אם הוא מחליט להיגרע לחלוטין מהמאגר, אז אם ישנה את דעתו, ייאסף עליו מיידע רק החל מאותה נקודת זמן, מה שיקשה על דירוגו בטווח הקצר-בינוני.

אלא שלפני שממהרים ומבקשים להיגרע מהמאגר, יש לזכור, שכמעט כולנו צורכים אשראי. אמנם לא כולם נוטלים הלוואות רגילות או משכנתא, אך גם קבלת מסגרת אשראי מהבנק או מחברת כרטיסי האשראי נחשבת לצריכת אשראי. גוף פיננסי שייתקל בלקוח שמסרב שהמידע עליו יעבור, צפוי להציע ללקוח תנאים פחות טובים, לעומת התנאים להם היה זוכה אם היה נכלל במאגר. 

כך יעבוד מאגר נתוני האשראי החדש

● מקור הנתונים: הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, בנק הדואר, הכנ"ר, ההוצאה לפועל וכ-10 גופים חוץ בנקאיים* שיעבירו באופן שוטף נתונים על לקוחותיהם לבנק ישראל

● סוג הנתונים שיועברו: תמונת מצב עדכנית של ההלוואות, היסטוריית התשלומים של הלקוח ב-3 השנים האחרונות, ונכסים המשועבדים מול הלוואות

● מקבל הנתונים: בנק ישראל ירכז את הנתונים במאגר

● גישה לנתונים: רק חברות שיקבלו רישיון מיוחד של "לשכת אשראי", יקבלו גישה אל הנתונים לצורך דירוג רמת הסיכון של הלווה. עד כה קיבלו את הרישיון: דן אנד ברדסריט, BDI וקו מנחה

● שימוש בנתונים: הגופים הפיננסיים יוכלו לקבל מהלשכות את הדירוג והמידע על הלקוחות, בתנאי שהם יסכימו לכך

* בעלי היקף אשראי צרכני של מעל 250 מיליון שקל