"ישראל לוקה בחסר בהוראת יזמות בתיכונים ובאוניברסיטאות"

הפורטפוליו של פרופ' אהוד מניפז • גיל: 73. תפקיד: דיקן בי"ס להנדסת תעשייה וניהול בשנקר • "הסיפוק הכי גדול שלי הוא העובדה שלימדתי במהלך השנים יותר מ-75 אלף סטודנטים"

פרופ’ אהוד מניפז/ צילום: איל יצהר
פרופ’ אהוד מניפז/ צילום: איל יצהר

אני: יזם אקדמי, מתרגם חזון למעשים, מאוד פרקטי.

שורשים: הצד של אבא הם ביל"ויים שעלו לישראל ב-1882, פלחים דתיים שהקימו את משמר הירדן הישנה, מטולה ויסוד המעלה. סבא, שמואל, היה ממקימי גדוד נהגי הפרדות והוא וסבתא גרו בשכונת ארנונה בירושלים. הצד השני עלה ב-1910 לירושלים. לסבא, אליהו חרפק, היה מפעל לסודה בחברון וכשהוא ניסה למכור אותו לבריטים, הם ביקשו ממנו פסטה. סבתא התחילה להכין פסטה במטבח והוא פתח מפעל לפסטה ויחד עם כמה שותפים הקים את אסם. הוא שימש כיו"ר מועצת המנהלים שלה וקיבל את אות יקיר התעשייה.

הורים: נפגשו כשאבא עלה עם אופנוע מים המלח לירושלים ואמא ירדה באוטובוס לשם. חברה אמרה לה, תראי את החתיך מהפלמ"ח, והכירה ביניהם דרך חלון האוטובוס. כשבאסם היו צריכים חומרי אריזה והדפסה, סבא ואבא פתחו את "דפוס גרפיקה בצלאל", שהיה הספק הראשי של החברה. כשהמפעלים עברו למרכז, ההורים עברו לר"ג והגננת שלי הייתה אשתו של אברהם שטרן.

ילדות: ישבתי הרבה פעמים בישיבות דירקטוריון ושאבתי מהן המון ידע. אני זוכר שסבא, שהיה אדם מסורתי, פתח את השבוע עם נהגי המשאיות ודיבר איתם על משהו מפרשת השבוע שהתאים למשימות שלהם. למדתי פסנתר וניצוח בקונסרבטוריון והייתי מחכה בחדר המתנה עם אהוד ברק. הייתי מאוד פעיל בצופים ובין לבין קראתי. תמיד מאוד רציתי להשפיע וכיוונתי את עצמי מגיל צעיר לטכניון. התקבלתי לעתודה האקדמית במתמטיקה, עברתי להנדסת תעשייה וניהול ושירתי באמל"ח.

אסתר: אשתי, עסקה בניתוח מערכות ושנים נוסעת איתי בעולם ומגדלת משפחה מדהימה. נפגשנו במסיבת פורים בגני התערוכה כשהיא הייתה בת 14 ואני בן 16, כשלכל אחד מאיתנו היה בן זוג אחר. ביקשתי ללוות אותה הביתה וחתמנו את העסקה. יש לנו שלושה ילדים ושבעה נכדים ואנחנו גרים ברעננה.

אקדמיה 1: תוך כדי שירות התחלתי תואר שני בחקר ביצועים, בגלל שהוא נחשב למקצוע הקשה ביותר ויש לו תוצאות מעשיות. קיבלתי מלגה מהטכניון לעשות את הדוקטורט באוהיו, ארה"ב. נסענו לשם עם ילד קטן ונשארנו שלוש שנים וממש לפני שחזרנו לארץ קיבלתי הצעת עבודה במונטריאול וגרנו בקנדה 17 שנים, בחלקן הייתי שותף בכיר בארנסט אנד יאנג אינטרנשיונל, אחראי על תעשייה והייטק ופרופ’ מן המניין להנדסה אווירונאוטית, הנדסת מכונות והנדסת תעשייה וניהול. חיינו שם חיים מאוד נוחים, אבל כשההורים של אסתר - שניהם ניצולי שואה - חלו, היא רצתה לסעוד אותם וחזרנו לארץ. החזרה ארצה גרמה לי להבין איך עולים חדשים מרגישים, כי מצאתי אותה שונה לגמרי ממה שזכרתי.

אקדמיה 2: עבדתי קצת עם אבא ב"גרפיקה בצלאל", אבל הרגשתי שהייעוד שלי הוא אקדמי והצטרפתי לפקולטה לניהול בבן גוריון, שם אני מכהן כפרופסור אמריטוס למנהל עסקים, הנדסת תעשייה וניהול, במקביל להיותי דיקן בי"ס לתעשייה וניהול בשנקר.

חדשנות: ב-12 השנים האחרונות אני עומד בראש הצוות הישראלי של מחקר אורך השוואתי עולמי בנושא חדשנות, יזמות וצמיחה, GEM, שנערך במסגרת אוניברסיטת בן גוריון, קרן עירא לעסקים, טכנולוגיה וחברה, שאותה ייסדתי, ובשיתוף משרד הכלכלה. המחקר התחיל לפני 21 שנים ומתמקד בחקר התנהגות יזמים כפרטים ולא בעסק כארגון והממצאים משנים ארגונים, כמו הבנק העולמי וה-OECD. מצאנו שברוב מדינות העולם, האקו-סיסטם של יזמות הולך ומשתפר, אבל כמות העסקים שנפתחו והפכו לעסק בר קיימא קטנה יחסית, ובעזרת הנתונים אפשר לחזות את הצלחות עסק בר קיימא ברחבי העולם.

ישראל: מתוך 65 מדינות שנבדקו, אנחנו נמצאים בשליש העליון מבחינת אקו-סיסטם יזמי. לא מספיק טוב, אבל אפשר להתנחם בכך שהפורום הכלכלי בדאבוס קבע שאנחנו מדינה מוּנעת חדשנות. גם את הקושי שיש על עצמאים ועסקים בארץ אפשר לכמת והתוצאות לא טובות במיוחד - אנחנו לוקים בחסר בהוראת יזמות בתיכונים ובאוניברסיטאות. יצא לי להציג את המחקר הזה לפני הנשיא פוטין וקובעי מדיניות במדינות דרום אמריקה, אסיה ואירופה.

הוראה: הסיפוק הכי גדול שלי הוא העובדה שלימדתי במהלך השנים יותר מ-75 אלף סטודנטים. חוץ מזה, אני מעורב בפרויקטים לאומיים כמו הכינוס הלאומי לתעשייה, הנדסה וניהול שערכנו בתחילת החודש ל-600 משתתפים מרחבי הארץ ועסק בבינה מלאכותית, כריית נתונים וערים חכמות ובמסגרתו ניתן פרס הצטיינות בתעשייה.

שנקר: יסדתי את ההאקתון הלאומי בבית הספר להנדסת תעשייה וניהול. לפני פסח הוא התקיים בפעם השלישית וכוון בעיקר לסטודנטיות בהנדסה, תוכנה ועיצוב, ומטרתו למצוא פתרונות טכנולוגים יצירתיים וחדשניים לסוגיות שעלו מהשטח ורדיקליים לחברה, כמו תחבורה, בריאות, רחפנים ונגישות לנכים. אני דירקטור מייסד בארגון "יזמים צעירים ישראל", שמעביר לתיכוניסטים תוכנית בת שנה ביסודות היזמות הטכנולוגית והעסקית, שמורידה אותם מחלומות לא מציאותיים למה עושים שלב אחר שלב בהקמת עסק.