פרשנות: אף אחד בזירה הפוליטית לא מנסה לאתגר את הגישה של נתניהו

אזרחי ישראל מכירים בעל פה, מתוך שינה, את הסיבוב האינסופי של ירי טילים, איומים מילוליים של צה"ל ושל הדרג הביטחוני על תקיפת התגובה שבוא-תבוא, יירוט עמדות ריקות והפגזת שטחים פתוחים בעזה, וסיכום בעל פה בין פלגים לפלגים באמצעות מתווכים מצריים. בין לבין, שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלדאנוב, אומר שהוא מודאג. בצד הפלסטיני נהרגים ונפצעים רבים, ואצלנו בצד הישראלי מספר בתים נחרבים, איש או אישה נפצעים, אחרים מגיעים לפציעות נפשיות וחרדה, עשרות אלפי אנשים יושבים בחדרי ממ"ד עד שמושג ההסכם וכעבור זמן מה חוזר חלילה.

גם בזירה הפוליטית, הסבב ידוע מראש: ליברמן דורש תפקיד ביטחוני-קבינט בכיר, ליברמן מסרב, ליברמן מסכים, ליברמן נכנס לממשלה, נתניהו מתעלם מקיומו, מנהל את העניינים ללא שריו, נתניהו לא פותח את הנושאים להתייעצויות, נתניהו לא מגבש שום מדיניות ברורה בנוגע לעזה, ליברמן מאיים, ליברמן דורש יד קשה, ליברמן פורש וליברמן חוזר.

לא קיים כיום בזירה המדינית-פוליטית ולו אדם אחד המנסה לאתגר את הגישה של נתניהו. זו היא עונה פוליטית מדינית נטולת יזמות. כל המנהיגים עייפים, שחוקים, מפריחים מגרונותיהם שלל קלישאות.

ראש הממשלה מוקף במהנהנים, כנועים לו. המוח היהודי לא נראה כה רופס אי פעם בהיסטוריה של המדינה.

אין מנהיג אחד בצמרת המדינה שמציע פתרונות. אין אדם אמיץ אחד, לאורכה ולרחובה של הזירה הפוליטית-מדינית-ביטחונית, שמתייצב בבירור אל מול נתניהו ואומר: ללא שינוי במדיניות, איני נכנס לממשלתך. כחלון מתחבא במנהרה, ליברמן גורר רגליים, בפנים או בחוץ, אין מי שמאמין לו שביכולתו לחסל את הניה או לבצע קמצוץ מרעיונותיו, שכן אם יכול היה, מדוע לא עשה זאת במשך השנתיים שבהן כיהן כשר ביטחון, ומה ישתנה הפעם הזאת?

גם הבכירים שמקיפים את נתניהו שותקים או מקשקשים קלישאות. ישראל כ"ץ, יואב גלנט, יובל שטייניץ או שרים אחרים החולקים עימו את שעות הקבינט מותירים את הזירה לנתניהו, לא מתערבים, לא מערערים, לא מעיזים. אפילו על עצם העובדה שהקבינט לא כונס כמעט חודשיים הם לא מעיזים לפצות את הפה.

זו היא עת המדיניות חסרת המעוף. אין למנהיגי ישראל רעיונות חדשים, הם עייפו, ולא יודעים מה לעשות.