קברנה על האש: איזה יין הולך טוב עם מנגל?

מדורי יום העצמאות שלי מוקדשים בדרך כלל לבירה. יום העצמאות אינו חג הבירה הישראלי. אין חג כזה. בדיוק כמו ששבועות אינו חג היין הלבן. זה וגם זה, כמו אחרים, הם תוצאה של מאמץ שיווקי מוצלח. אחרי ככלות הכול, מה אכפת לי לכתוב שוב על בירה. אני מת על בירה.

אם יש מאכל המזוהה עם יום העצמאות, הריהו כמובן בשר על האש. כבר עשרות שנים שחגנו הלאומי הוא יום הנפנוף השנתי. בירה הולכת כמובן על הכיפק עם בשר על האש, אבל רבים וטובים, והגיונם עימם, בוחרים ללוות אותו, קום איל פה, ביין אדום.

כמו שכבר הסברתי כאן לא פעם (אבל לא מספיק), כל מנה מסתדרת הכי טוב עם… מה שבא לכם. זה לא אומר שאין באמת יינות שאכן מתאימים להפליא למנות מסוימות. אתם פשוט לא חייבים לציית ל"כללים" הללו, אם זה לא מתאים לכם. אבל אם בחרתם להיצמד אליהם, ולכן תלוו את המנגל השנתי שלכם ביין אדום, אין זמן מתאים ממנו להעלות על נס את היין הכי ישראלי שיש, לפחות ב-40 השנים האחרונות, הלא הוא הקברנה סוביניון.

אז נכון, הרבה יין זרם במכלים, בחביות, בבקבוקים ובכוסות שלנו מאז שחררו יקבי כרמל את הקברנה הראשון שלהם לשוק לפני כמעט חצי מאה; והמון זנים חדשים-ישנים עלו על הבמה אצלנו, רובם ככולם יתאימו לא פחות, ועל חלקם אומרים המומחים שהם יותר "ישראליים", כלומר מתאימים לאקלום מוצלח באזורנו מאשר קברנה. החל מהקריניאן שעושה קאמבק מפואר, עבור בסירה/שיראז שעושה פה חיל כבר עשרים שנה, וכלה בזנים מקומיים נידחים, רובם בכלל ענבי מאכל, שמנסים לקנות אחיזה בחך שלנו (למשל הביתוני של יקבי רקנאטי).

ועדיין, מלך היינות האדומים, בארץ כמו בעולם, היה ונותר הקברנה סוביניון. לא רק כמותית. בסופו של חשבון, היינות הישראליים האדומים המפוארים ביותר הם עדיין יינות מבוססי קברנה. ירדן של רמת הגולן, הקברנה של יאיר מרגלית, גרנד ואן של קסטל (בלנד בורדולזי עם לא מעט קברנה בתוכו), חלק חשוב מיינות צרעה של ערן פיק, רקנאטי רזרב, ועוד רבים וטובים, כולל כמובן היינות הנהדרים של יקבי כרמל, חלוצי הקברנה, שקצת נשכחו מלב וחבל.

לכבוד יום העצמאות בחרתי שלא להתמקד דווקא בשיאים מפוארים אלו, אלא לחזור אל הבסיסי. כמעט. לא היינות הכי זולים של היקבים הכי גדולים, אלא רמת מחיר אחת מעל. כי בסופו של דבר, זה כנראה הכי טוב שתמצאו ליד רוב המנגלים בחג. אף אחד לא מגלגל לפארק במכונית שלו קסטל או מרגלית. ובצדק. חבל על היין המשובח הזה שיתחמם ככה.

לשמחתנו, גם יינות הבסיס של היקבים המסחריים הגדולים, אלה הנמכרים בכל מרכול שכונתי תמורת כמה עשרות שקלים בודדות, עושים היטב את העבודה, ובעצם הרבה יותר מכך. שלושתם התגלו כיינות מצוינים ממש, ללא יכולת להכריע מי הטוב ביניהם.

כל מה שכדאי להקפיד עליו, חוץ מאשר לא לשכוח לקחת פותחן, הוא לנסות ולקרר קצת את היין בבית. כן, גם יין אדום כדאי לקרר קצת במזג האוויר שלנו. בשתייה ביתית חצי שעה במקרר רק תעשה לו טוב, ולפני שיוצאים החוצה אפשר גם שעה. אם יש לכם "שרוול" שומר קור, מה טוב. עכשיו אפשר לשקול לצרף גם כוסות זכוכית אמיתיות, לאו דווקא של יין אלא סתם כוסות שתייה. זה לא רק שומר על הסביבה, זה גם עושה חסד עם היין. וזהו בעצם. אולי רק לנסות ולהדליק את האש פעם אחת בלי "מדליק" מסריח מגז אלא סתם בנפנוף ארוך וסבלני. חג שמח.

טעימה: קברנה ישראלי קלאסי

• גמלא קברנה 2016, יקב רמת הגולן. אחד הלהיטים הכי הגדולים בשוק היין האדום הישראלי כבר עשרות שנים. הפתעת הטעימה. הרבה פחות אלכוהולי ועתיר עוז ועזוז ממה שזכרתי. יין בעל גוף בינוני-מלא, חומציות טובה ואלגנטיות. פירותי במידה וכיפי לשתייה. יסתדר מצוין עם סטייקים. 65 שקל, כשר

• קברנה רזרב 2016 יקב ברקן. היין הקלאסי של ברקן נקרא כעת "Reserve Gold Edition כרם בן זמרה". אלגנטי, אדמתי קמעה, חומציות נהדרת ומורכבות מפתיעה יחסית למחיר. יין "רזה" ועדין, יחסית כמובן, שכן הוא עדיין מלא ועשיר בהשוואה למקבילותיו האירופיות הטובות. מציאה של ממש. ישתדך יפה לצלעות טלה. 40 שקל, כשר

• פרייבט קולקשן 2017, יקב כרמל. סדרת פרייבט קולקשן של יקבי כרמל, זו שנקראה פעם "רוטשילד", היא לא רק האבא והאמא של הקברנה סוביניון המקומי, אלא גם, עדיין, אחת מאמות המידה איפה היינו ולאן הגענו. הפתעה ענקית. יין עשיר, פירותי ורך בעל גוף בינוני ואלגנטיות מקסימה. נסו אותו עם שיפודי נתח קצבים או פרגיות. 35 שקל, כשר