המחיר הגבוה שישראל משלמת על כל תייר שנעלב מהבידוק הביטחוני המחמיר בנתב"ג

"במקום לכתוב פוסט על השבועיים הנפלאים שהיו לי בתל-אביב, אני כותב על החוויה האיומה שעברתי בשדה התעופה בדרך הביתה" - את הדברים הללו כתב ראש משלחת אסטוניה, ליאם קלארק האוסטרלי, לכתב רשת 13 עמית קוטלר בדרכו חזרה הביתה מהאירוויזיון. זאת, לאחר שהלפטופ שלו הוחרם בשדה התעופה אחרי שעורר חשד (וכעת, לאחר בדיקה, יוטס אליו למלבורן). קלארק סיפר כי תושאל במשך שעתיים, בין היתר, לאור העובדה שהוא, כאוסטרלי, ייצג את המשלחת האסטונית וכי בשנת 2016 ביקר ליום אחד בקטאר. 

ראש משלחת אחרת כתב לקוטלר כי "לפני החוויה שעברתי בנמל התעופה הייתי בטוח שאחזור לישראל בקרוב כי הייתי עסוק ולא הספקתי לראות הרבה. עכשיו אני חושב לעצמי האם הייתי רוצה לעבור את החקירה הזו שוב, בלי שום סיבה". חבר משלחת מונטנגרו הוסיף: "מסתבר שאני אדם פרובלמטי ומעורר חשד. למרות שהייתי חלק ממשלחת רשמית של האירוויזיון והגעתי עם תג של ה-EBU (איגוד השידור האירופי - מ.ר.ח) ו'כאן'. תוחקרתי במשך חצי שעה והמזוודה שלי נבדקה עד היסוד".

גם רקדנית הליווי של מדונה דיווחה על תשאול מבאס שעברה, ובכלל סיפורים כאלה לא חדשים בנוף של המבקרים בישראל. הם עולים גם בבלוגים ובאתרי תיירות ברחבי העולם וחושפים חוויות דומות של נוסעים שמעידים על תחושות לא נעימות, השפלה ואי-נוחות בלשון המעטה, לאור תחקורים שעברו לפני שעזבו את ישראל.

העלבון, כך נדמה, הוא אישי ועמוק עד שהוא מוביל לצורך לתקשר את התסכול החוצה. בין שמדובר בנוסעים שהגיעו לכאן לחופשה וקפצו לביקור במדינה שכנה; נוסעים עסקיים שבמסגרת תפקידם ביקרו בעבר במדינה עוינת; או סתם נוסעים שמעוררים חשד מסיבה כזאת או אחרת - בכניסה לארץ ובעיקר ביציאה ממנה. חלקם גם מסכמים: 'לא נחזור לישראל'.

מומחים גורסים שקשה מאוד לשקם את הנזק התדמיתי שנוצר ואת הרושם שנותר לאותם  תיירים מהביקור בישראל, מוצלח ומהנה ככל שיהיה עד להגעה לשדה התעופה. האם נוהלי הביטחון בנתב"ג מקלקלים לנו הכול, או שהם מקור לגאווה על כך שבמדינה הקטנה שלנו שנאלצת להתמודד עם שלל איומים מסביב, לא מתפשרים בכל מה שקשור לאבטחה - גם היא גורמת לאי-נוחות. 

"נוסע שנדרש להוריד נעליים וחגורה בניו יורק לא מתלונן"

"אם נפעל אחרת ממה שאנחנו עושים היום אנחנו עשויים לפגוע בכלל הנוסעים", אומר פיני שיף, מי שהיה אמון על אבטחת נתב"ג שנים ארוכות כסמנכ"ל ברשות שדות התעופה וכיום משמש כמנכ"ל ארגון חברות אבטחה. מבחינת שיף, אם יש נוסעים שחשים שלא בנוח הרי שזה בשוליים והתלונות מתגמדות לנוכח ההליך הקפדני הנדרש. "אין עוד נמל תעופה בעולם שמבצע את הבידוק הביטחוני באיכות ובמקצועיות, בשכל ובהיגיון כפי שעושים בנתב"ג. לא במקרה הוא ידוע כנמל התעופה הבטוח ביותר בעולם. אין מדינה שלא שולחת את נציגיה כדי ללמוד מהתורה הישראלית בביטחון התעופה. 23 מיליון נוסעים חולפים בנתב"ג בשנה ולא סביר שלא תהיה תלונה של נוסע שהבידוק לא נראה לו - וזה בסדר. אבל מול התלונה צריך להבין שמה שאנחנו עושים ואיך נועד למנוע פיגועים".

גם בנמל התעופה בלונדון או בניו יורק נעשים מהלכים כדי למנוע פיגועים.

"נכון, אבל בשיטות אחרות שלא ארצה להביע דעה עליהם. כמי שמכיר נמלי תעופה בעולם אני אומר לך שאין אח ורע לאבטחה בישראל. אני אומר את זה מהיכרות של 30 שנה ברשות שדות התעופה כממונה על הביטחון וממקום נטול אינטרס כיום. אין גוף ביטחוני שמשקיע כל כך הרבה על מנת שהטיפול יהיה במינימום חיכוך. שילבנו לפני כמה שנים מערכת שהיא בבחינת מדע בידיוני שבודקת את כל המזוודות אחרי הצ'ק אין מבלי לגעת בהן. כך שהחלק העיקרי של הבדיקה לא נעשה במגע עם הנוסע ולא עם המזוודה שלו". 

אז אולי צריך גם לצמצם מגע בתשאולים עם הנוסע? 

"צריך מגע עם הנוסע, גם אם זה בשתי מילים. מגייסים ומכשירים את אנשי האבטחה הטובים ביותר ומלמדים אותם איך לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר ולזהות מי מעורר בהם חשד".

ומה לגבי שירות ואדיבות בתהליך כדי לתת לנוסע להרגיש בנוח ולמנוע את ההד התקשורתי שמסב נזק תדמיתי כבד?

"תודעת השירות מושרשת בעובדי הביטחון. יורדים לעומק ולוורידים, יש תדריכים ומנתחים כל אירוע. נכון, יש תקלות פה ושם. בישראל להתלונן זאת פוזה. נוסע שנדרש להוריד נעליים וחגורה בניו יורק ולזרוק את בקבוק המים שלו לא מתלונן - גם כשהוא עובר בדיקה פיזית במקום. שם, בדומה לאירופה, עובדים בשיטה אוטומטית וגורפת".

ובארץ עובדים בשיטת פרופיילינג סלקטיבית. חלק מהנוסעים נשאלים שתי שאלות, ואחרים מוזמנים לחקירה. אנשים מתויגים. האם לא עדיף להעביר את כולם את אותו התהליך? 

"מה רע בלהישאל מספר שאלות? האפיון הוא מהיר, אין בו תקלות אלא אם הנוסע מעורר חשד, ואז מצדי שישאלו אותו 50 שאלות כדי להפריך את אותו החשד. שיטת הפרופיל שמתוך מיליוני האנשים ננסה למצוא את האחד שבו צריך להשקיע בדיקה יסודית. ולא כמו באירופה ששם כל נוסע לא משנה מי הוא ומה הוא ומאיפה הוא בא מוריד חגורה ונעליים. זה טמטום".

אבל זה נותן לנוסע להרגיש שאלו הנהלים ושהחשד הוא לא כלפי נוסע מסוים.

"אם נבדוק את כל הנוסעים באותה הרמה זאת התחכמות שאין בה היגיון מכל הבחינות. אין מה להשקיע מאמצים בנוסעים שלא דורשים את זה. זה בזבוז זמן, זאת רמת שירות נמוכה, זאת שיטה שהיא לא נכונה כי ככה אתה תפספס את זה שאתה כן מחפש".

או שאתה מוצא את מי שאתה בעצם לא מחפש ומתחקר אותו סתם עד שהוא מושפל.  

"מה זה הושפל? כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, בטח בעידן של פייק ניוז. ואם מישהו מרגיש את זה הוא אחד מתוך מיליונים ולא מעיד על הכלל. כשכיהנתי בתפקיד כל תלונה שהתקבלה בדקתי אישית. היו פעמים שמצאתי שקרים ואנטישמיות וסילוף נוראי, והיו מקרים שמצאתי תלונות צודקות שבהן צריך היה לטפל כדי למנוע את המקרה הבא". 

כמו לפטופ שנלקח מדובר משלחת באירוויזיון?

"אם יש נוסע שהלפטופ שלו מגיב לבדיקה הכימית האם לא צריך לבדוק שאולי יש בו חומר נפץ כי הוא עבד באירוויזיון? חייבים לבדוק, ואם הכול בסדר המחשב ישלח אליו".

העומסים בנמלי התעופה יוסיפו לגדול ועיכובים ביטחוניים יהפכו לתגובת שרשרת של עיכובים בטיסה. זה תחום שדורש התייעלות. 

"הייעול מגיע דרך הטכנולוגיה. יש קיוסקים שעושים בידוק עצמאי למשל, אבל עדיין צריך להעביר מיליוני אנשים במערכת של בידוק ביטחוני ולהיות משוכנעים שכל מטוס שיוצא מפה יגיע ליעדו בשלום". 

אפשר לעשות את זה אחרת? 

למי שתהה למה הדגש הביטחוני הוא בעיקר על היוצאים מישראל ופחות על הנכנסים, ולא משנה עם איזו חברת תעופה הם טסים, מסביר שיף כי "בכניסה הנוסע כבר עבר בידוק ביטחוני בנמל המוצא. יש כאן מטוס שממריא וזאת אחריות עצומה".

אגב, מי שקובע את נוהלי האבטחה בתעופה הוא השב"כ שמעדכן אותם מעת לעת בהתאם למתרחש בעולם. הנהלים תקפים לנתב"ג, אבל גם לתהליך שעוברים נוסעים שממריאים לישראל מנמלי תעופה שונים בעולם. זו גם הסיבה שטיסות רבות שממריאות לישראל יוצאות מטרמינל צדי או מרוחק. "אלו הדרישות של ישראל, ולכן עשויים להיות נמלי תעופה שיוותרו על המראות לכאן לאור הפרוצדורה", אומר שיף ומוסיף כי "אסור להתפשר על הסוגיה הביטחונית, וכן, גם אם מישהו נעלב בדרך". 

בסיכומו של דבר, נושא הביטחון הוא בבחינת פרה קדושה - ובצדק. אבל נשאלת השאלה האם אפשר להעביר את הנוסעים המוגדרים כ"חשודים" תהליך מכבד ושירותי יותר, תוך הפעלת שיקול דעת גם בהיבט האנושי - וכאן נדמה שהתשובה היא כן. נושא ההסברה והצגתה של ישראל לעולם שקודם במיוחד בשבוע האירוויזיון, יכול להתקדם צעד נוסף גם לנושא המקודש של הביטחון התעופתי. יש להניח שאפשר לעשות את זה גם אחרת מבלי להמעיט ולו לרגע בחשיבות הנהלים, מחמירים ככל שיהיו.