גם מאבק על מסי ירושה הוא מאבק על הדמוקרטיה: חמש עצות לאלפיון העליון

"מי שבאמת רוצה להגביל ולו במקצת את הצטברות העושר בידי מעטים בצמרת, אל לו להציע עוד רגולציה ועוד רגולציה. יש דרך הרבה יותר צודקת להשיג את היעד: מס על עיזבונות. מס של 25% עד 30% על נכסי עיזבון מעבר לרף מסוים, למשל 5 או 10 מיליון שקל. על אצבעות יד אחת אפשר לספור את המדינות שאין בהן שום מס עיזבון. ישראל היא אחת מהן.

"אז הצאצאים יקבלו בירושה 20% או 30% פחות, אז מה? זה רק יעזור להם בחיים, ימנע היווצרות שושלות ומיחזור אליטות. מס עיזבון יעורר תרומות בהיקפים גדולים: במקום לתת לאוצר, העשירים יעדיפו לתרום למטרות חברתיות, תרבותיות והשכלתיות. הודות למס העיזבון אפשר יהיה להקל מקצת מנטל מס הכנסה על מעמד הביניים העובד והיוצר. להקל על מגזרים יצרניים".

(חיים כצמן, יו"ר גזית גלוב, בראיון ל"ידיעות אחרונות", אפריל 2011)

חיים כצמן הוא מאנשי העסקים שהצטרפו למחאה נגד יוזמות החקיקה של הממשלה הנוגעות למערכת המשפט. זו זכותו, כמובן, כפי שזו זכותו של כל אזרח. כצמן הוא גם מאנשי העסקים היחידים שתומך בריש גלי במסי ירושה. חבריו למאבק על הדמוקרטיה, לעומת זאת, חונקים כל יוזמה שעולה להטלת מס כזה, בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות גילדת עורכי הדין ורואי החשבון - אותה גילדת עורכי הדין של האלפיון העליון, שיצאה למאבק על הדמוקרטיה.

זה שנים רבות אני כותב על הצורך להטיל מסי ירושה, עם רף של 10-15-20 מיליון שקל, שממנו יוטל המס. אין זה הוגן למסות את מעמד הביניים שצבר דירה נוספת או שתיים לאורך השנים ושילם מסים כחוק כשכירים - אלה בדיוק האנשים שלא צריכים לשלם מסי ירושה.

בכל פעם שניסיתי להעלות את מסי הירושה לדיון, ראיתי בעיניים כלות את הלובי החזק במדינה, לובי העשירים כקורח (בין שעשו את הונם ביושר ובין שצברו אותו גם בעזרת תכנוני מס אגרסיביים) יוצא למלחמת חורמה ומטרפד כל בדל של רעיון להחזיר את המס הזה לדיון הציבורי. 

בחלומי השבוע ראיתי את כל החבורה הזאת, יזמי הייטק, עורכי דין של האלפיון העליון, אנשי פרסום של מדינת תל-אביב - כל אלה שיצאו למאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית - מתאגדים למען הטלת מס ירושה בישראל. בחלומי ראיתי גם את אביגדור ליברמן נלחם למען "העיקרון" הזה, כמו שהוא נאבק על "העיקרון" המזויף של חוק הגיוס (אין צורך ב"מכסות" גיוס) תחת סיסמאות על מדינת הלכה.

גם את המאבק למען הטלת מסי ירושה אפשר למתג כמאבק על הדמוקרטיה, כמאבק על דמותה של החברה הישראלית, למען מעמד הביניים שכורע תחת נטל המס שלו. דמוקרטיה איננה רק פטפוטים גבוהה-גבוהה על עצמאותה של מערכת המשפט, על שלטון החוק, על מעמדו של בית המשפט העליון. דמוקרטיה היא גם דמוקרטיה כלכלית.

כשהתעוררתי מהחלום הזה, הבנתי עד כמה הוא מנותק מהמציאות. עד כמה שמנה וסלתה של ישראל מנותקים מעמם. את רוב העם הדיון על קץ הדמוקרטיה כביכול ועל מעמדו של בית המשפט העליון לא ממש מעניין, ואם זה מעניין, הוא דווקא רואה בחברי המערכת המשפטית אנשים מנותקים שמקבלים שכר של 70-100 אלף שקל בחודש עם חבילות פנסיה תקציבית שמוערכות ב-10-15 מיליון שקל לוותיקים שבהם.

פיצוי על תכנוני המס

בכל פעם שעולה רעיון מס הירושה, קופצים חברי גילדות עורכי הדין ורואי החשבון ומשמיעים את הטענה המגוחכת שמדובר למעשה ב"מס מוות" או ב"שוד קברים". כלומר, אם יזם הרוויח את לחמו ביושר, אם הוא הקים עסקים משגשגים ושילם מס כחוק, הן ברמה התאגידית והן ברמה האישית - מסי ירושה הם למעשה מעין מיסוי כפול שעלול לפגוע בסופו של דבר בכלכלה ובצמיחה, וממילא ייצרו סביבם תעשייה של תכנוני מס.

מדוע הטיעונים הללו מגוחכים? כי משעשע שחברי שתי הגילדות הללו משתמשות בטיעונים האלה בזמן שהם רוקחים ללקוחותיהם תכנוני מס חוצי גבולות, פעמים רבות בתוך הליכה על חבל דק בין המותר לאסור, בין החוקי ללא חוקי, ובתוך ניצול פרצות בפקודת המס, שלעתים הם היו שותפים ביצירתן. ידוע שלשכות עורכי הדין ורואי החשבון מעורבות מאוד ובוחשות מאוד במסדרונות רשות המסים, ולא פעם הן היו שותפות אקטיביות לתיקוני חקיקה בענייני מס.

לרוב מסי ירושה הם לא כפל מס אלא מעין פיצוי על מס שלא נגבה בעבר - בין שהתחמקו מתשלום שלו באופן ישיר (כסף שחור), ובין שהתחמקו מתשלום שלו בעזרת תכנוני ומבני מס מתוחכמים. אחד הדברים הכי שנואים על עשירים, גם על אלה שיצאו למחאה למען הדמוקרטיה, הוא לשלם מס אמת - כחלק מהשירות לדמוקרטיה. הם יעשו הרבה כדי להתחמק מתשלומי מס בדרכים יצירתיות. הם טוענים שהכול חוקי, ואני טוען שלרשות המסים אין אפשרות ממשית לעקוב אחרי תכנוני המס. עובדה: בכמה מקרים שהגיעו לדיונים בבתי המשפט, אפשר לראות כיצד המחלוקות בין רשות המסים לנישומים עשירים מגיעות למאות מיליוני שקלים.

עצות לאלפיון העליון

לפני שמונה שנים כתבתי רשימת עצות לאלפיון העליון הישראלי, לא מתוך עוינות חלילה, אלא מתוך הבנה שיוזמה ויזמות הן נשמת אפה של כל מערכת כלכלית בריאה. יזמות מניעה את הכלכלה, יוצרת מקומות עבודה, מביאה השקעות זרות. ובכל זאת, אין פירוש הדבר שתוצאות היזמות צריכות לקבל הנחות מס. לכבוד היציאה של האלפיון העליון בישראל למחאה למען הדמוקרטיה, אווררתי כמה מהעצות הללו. הן מתאימות להפליא לרוח התקופה:

■ תמכו במסי ירושה ללא תנאי. הם נהוגים בכל מדינה נאורה. השתיקו את יועצי ומתכנני המס שלכם ואת עורכי הדין שלכם - יש להם אינטרס אישי גדול בטרפוד כל כוונה להטיל מס ירושה. כפי שאמר וורן באפט לא פעם - הרעיון להעביר עושר מדור לדור כדי שמאות מצאצאיכם יוכלו לשלוט במשאבים של אנשים אחרים רק מפני שיצאו מהרחם הנכון, מנוגד בעליל לעקרונות החברה המריטוקרטית.

■ קראו לממשלה, כל ממשלה שתקום אחרי הבחירות בספטמבר, להפסיק את תוואי הורדת המסים התאגידיים ולגבש רפורמת מסים עם חלוקה הרבה יותר מאוזנת בין מסים ישירים למסים עקיפים, בין מיסוי על ההון ולמיסוי על העבודה. רפורמה שתפחית בצורה דרמטית את מסי הדלק, את מסי הקנייה והמע"מ על מוצרי צריכה בסיסיים (למשל, מוצרי חלב) ותמצא מקורות חדשים אצל... העשירים והתאגידים (בין היתר מס ירושה).

■ בדקו אצל רואי החשבון שלכם כמה מס אתם משלמים באמת בתאגידים שבבעלותכם ובשומות הפרטיות שלכם. אתם יודעים ודאי את האמת העגומה: גדודים של מתכנני ומתחמני המס שלכם הולכים על חבל דק מאוד כדי לחסוך עבורכם תשלומי מס בסדרי גודל עצומים. הם מסתייעים בפקודת מס גמישה מדי וברשות מסים סלחנית מדי. זה כולל, אגב, גם יזמי הייטק לא מעטים שנהנים כביכול מאהדת הציבור. הציבור רק לא יודע שמייסדי אמדוקס, למשל (בין היתר, גם מוריס קאהן), הסתייעו בתכנון מס אגרסיבי מאוד ובמקלטי מס בחו"ל כדי לחסוך לעצמם תשלום מס של מאות מיליוני דולרים לפחות. 

■ הפסיקו להתנהג כקיסרים בחצר ביזנטית, המפרנסת חבורה הגונה של יועצי תדמית, מומחים לניהול משברים, לוחשים על האוזניים וקוראים בקפה שכל מטרתה הוא לצחצח את המוניטין, ללטף את האגו שלכם, תוך הצטרפות למחאות "הנכונות", שנושאות חן בעיני התקשורת.

■ והכי חשוב: הפסיקו לתרום פה ושם כצדקה, תפסיקו לעשות טובות כביכול למסכנים ולחלשים. תתחילו לשלם מס אמת. חלקכם תורמים לכאורה ביד רחבה מצד אחד - אבל מעלימים מס בדרכים שונות מצד שני במכפלות על התרומות. עדיף שלא תתרמו אבל תשלמו מסי אמת. שלא יובן אחרת: זה לא עשרות ומאות מיליונים, זה מיליארדים בשנה שצריכים להגיע לקופת המדינה.