ביהמ"ש: "אין כל הצדקה שעורך דין ממשרד גדול יבקש דחייה ערב הדיון"

אנשים שנטלו חלק בהליך משפטי או עקבו מקרוב אחרי ניהול משפט, יודעים כי הגשת בקשות לשינויים, דחיות או ביטול מועדי דיון הם עניין מקובל. הסיבות השכיחות לבקשות כאלה הן קיומם של דיונים חופפים, נסיבות אישיות או רפואיות של אחד הצדדים או עורכי הדין ועוד. לרוב מדובר בבקשה שמגיש אחד מהצדדים להליך, בהסכמתו הקולגיאלית של הצד השני, ומאושרת על-ידי בית המשפט די בנקל.

כללי האתיקה של עורכי הדין כוללים סעיף ייחודי, הנושא את הכותרת "יחסי חברים", שבו נקבע כי "עורך דין יגלה כלפי חברו למקצוע יחס חברי, ובכלל זה יסכים לבקשה לשינוי מועד כאשר חברו נקרא לשירות מילואים פעיל, חלה או שרוי באבל". עורך דין שאינו מקפיד על הכלל האמור, יכול למצוא את עצמו מועמד לדין משמעתי.

מכיוון שמדובר בבקשות שכיחות המוגשות במרבית המקרים בהסכמת הצדדים, בית המשפט נוטה לאשר כמעט באופן אוטומטי בקשות כאלה. רק במקרים חריגים, למשל כשאחד מהצדדים מגיש מספר רב של בקשות לשינוי מועדי דיון, ויוצר רושם שהוא מבקש לעכב באמצעותן את בירור ההליך, נוטה בית המשפט לדחות בקשות כאלה.

עם זאת, מסתבר כי לא כל השופטים רואים בעין יפה את הנוהג שהשתרש זה מכבר בקרב עורכי הדין ובתי המשפט. כך, למשל, הוציא לאחרונה שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שלמה פרידלנדר, החלטה שממנה ניתן להבין כי הוא אינו רואה בעין יפה את הנוהג האמור.

הבקשה שהגיעה לפתחו של פרידלנדר עסקה במקרה של עורך דין מהסניף התל-אביבי של משרד עורכי הדין יגאל ארנון. בשל נסיבות רפואיות משפחתיות מיוחדות ביקש עורך הדין לדחות את מועד הדיון המקדמי שהיה אמור להתקיים למחרת, בתיק אזרחי המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

עורך הדין, שביקש וקיבל את הסכמתו הקולגיאלית של בא-כוח הצד שכנגד, הגיש בקשה בהתאם לדין. מכיוון שהבקשה הוגשה בשעת ערב מאוחרת, ולא היה ברור למגישה מה תהיה החלטת השופט, המבקש דאג לעורך דין מקומי שייצג אותו בדיון ויטען לעניין בקשת הדחייה בלבד, ככל שיהיה בכך צורך.

בזבוז 'זמן אולם' שיפוטי ועבודה יקר

על אף שממבט ראשון נראה המקרה שגרתי למדי, שופט המחוזי בבאר-שבע, שלמה פרידלנדר, לא קיבל בעין יפה את התנהלות עורך הדין ופסק כי עליו לפצות את הצד השני בהוצאות משפט "מופחתות" בסך 6,000 שקל ואת קופת המדינה ב-1,500 שקל נוספים. זאת, על אף שהסיבה שבגינה לא התייצב עורך הדין לדיון דווקא כן זכתה לאהדת השופט - ולמרות זאת לא מנעה ממנו לכנות את החלטת עורך הדין להגיש בקשה לשינוי מועד הדיון - כ"החלטה שגויה".

לדברי השופט, "אין כל הצדקה שעורך דין ממשרד גדול יבקש דחיית דיון ערב הדיון, קרי: בעיתוי שברור כי לא יתאפשר לבית המשפט ולצד שכנגד להקצות את משבצת הזמן המתפנה לעניין אחר, ולפיכך ייגרם בזבוז 'זמן אולם' שיפוטי יקר, וזמן עבודה יקר של התובעים ובא-כוחם (4 עורכי דין!)". 

לפי קביעת השופט, אי-יכולתו של עורך דין להגיע לדיון בשל נסיבות אישיות, לא אמורה להוביל לשינוי מועד הדיון, אלא להחלפתו בעורך דין אחר, בין שמדובר במשרד גדול ובין שמדובר במשרד קטן. "בנסיבות של נבצרות אישית - שומה על עורך הדין בעל הנבצרות לדאוג להחלפתו על-ידי עורך דין אחר. בוודאי כך כאשר מדובר בישיבת קדם-משפט ראשונה, שגם עורך דין שאינו מכיר את התיק יוכל להתכונן לה כדבעי ערב הדיון. חובה זו חלה גם על עורכי דין הפועלים במשרדים קטנים. על עורכי דין כאלה להתקשר עם עמיתים בהסדרי גיבוי הדדיים".

לדברי פרידלנדר, "אחרת - יהיה במבנה משרדם משום הפרה צפויה שיטתית של החובה המקצועית, האתית והדיונית להתייצב לדיונים; ומעין 'מימון דק' של עסק עריכת הדין, הצפוי לגרום נזקים לצדדים שלישיים עקב היעדר גיבוי.

"כידוע, אילוצים אישיים - גם אם הם בלתי צפויים במישור הקונקרטי - הם צפויים לחלוטין במישור המושגי. לפיכך, חובה להיערך מראש, באמצעות הסדרי גיבוי הדדיים, לכל צרה שלא תבוא. במיוחד קיימת ציפייה סבירה ליצירת מנגנוני גיבוי כאמור במשרדים גדולים, כמשרד בא-כוח הנתבעת. בעיניי זה מביך מאוד, מבחינת משרד עתיר מוניטין שכזה, שאין בו - אם אומנם אין בו - מנגנון יעיל להחלפת עורך דין שאירעה לו נבצרות כזו, כדי שלא תתחייב דחיית דיון בבית המשפט".

למנוע נזקים ולחסוך התייצבות לדיון לשווא

השופט פרידלנדר התייחס לטעות נוספת שלהשקפתו ביצע עורך הדין (שביקש דחייה), והיא העובדה שהוא ביקש לדחות את הדיון ערב הדיון בשעה מאוחרת. השופט קבע כי במקרים כאלה על עורך הדין ליידע את המזכירה הראשית של בית המשפט, ולא להסתפק בהגשת הודעה כתובה באמצעות מערכת "נט המשפט".

לדבריו, "כאשר מוגשת בקשת דחיית דיון ערב הדיון, בשעה מאוחרת - אין לצאת מתוך הנחה שהשופט הדן בהליך יראה אותה לפני הדיון. אין כל תועלת בכך שיראה אותה בבוקר, עובר לדיון, לאחר שכבר התכונן לדיון; ולאחר שבהיעדר החלטה על דחיית הדיון - כל המתייצבים לדיון מטעם הצד שכנגד כבר נאלצו לצאת לדרכם אל בית המשפט.

"עבור נסיבות כאלה, שבהן מוגשת בקשה דחופה ערב הדיון, קיים בבית המשפט מנגנון של יצירת קשר טלפוני עם המזכירה הראשית או סגניתה, אשר יוצרות קשר עם השופט, מיידעות אותו בבקשה הדחופה, מקבלות ממנו החלטה על אתר ומודיעות אותה לצדדים. כך, במקרה שבו אין מנוס מהגשת הבקשה, ניתן להקטין את הנזק על-ידי טיפול מיידי בה; כדי שבמקרה של החלטה שיפוטית לדחות את הדיון - ניתן יהיה לפחות להודיע על כך למתייצבים האחרים ולחסוך את התייצבותם לשווא".

הביקורת של השופט פרידלנדר לא הסתיימה בכך. הוא ביקש להדגיש כי הסכמת הצד השני לדחיית מועד הדיון, שאכן התקבלה במקרה זה, עדיין אינה משמשת כערובה לכך שבית המשפט יקבל אותה. "אין להניח שהדיון יידחה על יסוד הסכמת הצד שכנגד כשלעצמה. כל עוד לא התקבלה החלטה שיפוטית הדוחה את הדיון - ברירת המחדל היא שהבקשה תידחה, על יסוד הגישה העדכנית במינהל השיפוטי כאמור, והדיון יתקיים במועדו". 

יו"ר ועדת האתיקה הארצית בלשכת עורכי הדין, עו"ד מנחם מושקוביץ, מסר בתגובה: "מדובר בהחלטה לא ברורה. דחיית דיונים היא עניין שנעשה בדיעבד ולא מלכתחילה, בטח ובטח כשמדובר במקרים רפואיים. תמהני כמה דיונים נדחו עקב מחלת אחד השופטים והדיינים, ואיש לא העלה על דעתו להעביר את התיק לשופט אחר. הקשר בין עורך הדין המייצג והלקוח שלו אינו קשר פקידותי גרידא אלא מערכת יחסים המושתתת על יחסי אמון והיכרות מעמיקה את התיק. מייצג חלופי לדיון היה מגיע ומבקש דחייה בהסכמה, לא יותר מזה. צר לי על ההחלטה".