אחד הסרטים הישראלים המרעננים שנצפו כאן

יותר מהכול, מגלם בתוכו "אל תשכחי אותי" את המסלול המתסכל שעובר סרט ישראלי בדרכו לפגוש את הקהל, לעיתים בגלל בחירות לא נכונות, ולעיתים סתם בגלל תזמון בעייתי.

תחנתו הראשונה של סרטו של במאי הטלוויזיה רם נהרי, שאותו כתב יחד עם השחקנים הראשיים ניתאי גבירץ ומון שביט, הייתה בפרסי האופיר לפני שנתיים תמימות, שם ניסה לתפוס את תשומת לב המצביעים. בלי פסטיבלים או ביקורות מאחוריו, "אל תשכחי אותי" לא הצליח להשיג לעצמו מועמדויות כלל, על אף שהיה אחד הסרטים הטובים ביותר של התחרות, ובמיוחד הפתיעה ההתעלמות משני השחקנים הראשיים.

כשטקס פרסי הקולנוע הישראלי ננעל בפניו, ותאריך יציאה עדיין אין, "אל תשכחי אותי" מצא נחמה מעבר לים בפסטיבל טורינו, שם זכה בפרסי הסרט, השחקן והשחקנית, ובכמה ביקורות נלהבות. לקהל הישראלי הוא הוקרן לראשונה בפסטיבל חיפה הקודם, וגם שם קיבל כתף קרירה, שלא סייעה לו בלשון המעטה ליצור מומנטום לקראת יציאה להקרנות מסחריות, והתאריך נדחה ונדחה. רגע לפני שכבר היה אמור לצאת, במרץ האחרון, הסרט "מילים נרדפות" חטף את הפרס הגדול של פסטיבל ברלין, ועל כן הוחלט להוציא אותו כאשר הברזל עדיין חם, ו"אל תשכחי אותי" שוב התיישב על הספסל. עכשיו זה קרה, אחרי שנתיים, ישר לתחילת עונת הקיץ.

כאשר הפסטיבלים שבהם הצליח, הרחק מאחוריו, ותשומת הלב של הקהל מוקדשת ברובה לסרטי גיבורי-על וקומדיות פרועות, הקרב של "אל תשכחי אותי" על לב הצופים קשוח הרבה יותר, ופה אנחנו מתגייסים לעזרתו. לא מדובר בצפייה נוחה או קלה, וסרטו של נהרי מישיר מבט למקומות לא פשוטים, אבל הוא ללא צל של ספק אחד הסרטים הישראליים השונים והמרעננים שנצפו פה זה הרבה זמן ומגיעה לו ההזדמנות.

בסגנון מחוספס בעל אסתטיקה יוצאת דופן, עוקב "אל תשכחי אותי" אחרי שני צעירים, ניל ותום, במסע אורבני לילי, כאשר כל אחד מהם בטוח שהוא פסע קטן מחיים חדשים וטובים יותר, אבל אנחנו יודעים שבקרוב המציאות תגיע גם אליהם ונקודת המפגש הזו תהיה אכזרית. זה לא סרט קל, הוא לא בא להתחנף או לנחם, אבל היכולת שלו לקרב אותנו כל-כך לשתי הדמויות הראשיות ולטפל בצורה עדינה ואלגנטית, וגם תוקפנית כשצריך, בנושאים כמו דיכאון והפרעות נפשיות כאלו ואחרות, היא שהופכת אותו לחוויה עוצמתית.

קרדיט גדול מגיע לצוות השחקנים הרחב של הסרט, ובמיוחד לגבירץ ולשביט. מאוד נדיר בקולנוע הישראלי ששחקנים נעלמים לחלוטין לתוך הדמות שלהם, הופכים למשהו אחר לחלוטין אל מול עינינו, ואת זה הם הצליחו לבצע באופן מרהיב.

נראה שאולי "אל תשכחי אותי" הלך לאיבוד ממש כמו הדמויות הראשיות שלו, אבל עכשיו, כשהוא סוף-סוף על המסכים, אולי גורלו יהיה טוב יותר, כפי שמגיע לו.