יבוא | דעה

הדרישה המוזרה לרכש גומלין ונזקיה

"מחקר" שכביכול מוכיח את כדאיות רכש הגומלין מתברר כבלוף. ראוי שמשרד הכלכלה יחזור בו

שר הכלכלה אלי כהן / צילום: תמר מצפי
שר הכלכלה אלי כהן / צילום: תמר מצפי

בישראל, כאשר גוף ממשלתי מתקשר עם ספק חוץ, מחויבות החברות הזרות בביצוע רכש או השקעות בתעשייה המקומית. שיעור המחויבות לרכש גומלין עומד על 20%-35% במקרה של רכש אזרחי, ועל 50% כשמדובר ברכש ביטחוני.

■ זיוה איגר חושבת שרכש גומלין הוא כלי משמעותי לקידום הפריון והיצוא הישראלי | דעה

כמובן שהדרישה לרכש גומלין מסבכת ומייקרת מאוד את הרכש הממשלתי. הדרישה מדירה מלכתחילה ספקים רבים ומייקרת לפעמים בעשרות אחוזים את ההתקשרות עם ספקים אחרים. הישראלים משלמים מחיר מופקע עבור תמורה נחותה בשירותים ומוצרים, לעומת האיכות שהיו זוכים לה אילו הגופים הממשלתיים היו בוחרים ספק רק מתוך חתירה לתת לציבור את השירות הטוב ביותר בזול.

המטרה המוצהרת של מנגנון רכש הגומלין היא ליצור ביקוש לתוצר מקומי. מדוע בכל זאת רכש הגומלין אינו מוסיף שקל להכנסות התעשייה המקומית? משום שגם כאשר הספק הזר אינו קונה דבר מספק ישראלי, קיימים כוחות שוק חזקים ועקביים מאד שמאזנים את מאזן התשלומים. כל שקל שיוצא במכרז לספק זר חוזר למשק הישראלי, בצורת קנייה של מוצר, שרות או נכס ישראלי.

לדוגמה, אם מתחילים ממצב של איזון במאזן התשלומים, וגוף ממשלתי ישראלי היה משלם מיליון דולר תמורת שירות שהוא היה רוכש מחברה זרה - אז היה נוצר גירעון במאזן התשלומים של ישראל. הגירעון היה מייצר עודף ביקוש למטבע חוץ ועודף היצע לשקלים, והשקל היה נחלש. התחרותיות של יצואנים ישראלים ושל יצרנים מקומיים המייצרים תחליפי יבוא הייתה מתחזקת, היצוא היה גדל, והיבוא היה מצטמצם, עד שמאזן התשלומים היה חוזר לשיווי משקל.

סביר להניח כי היצרנים הישראלים שנהנים מהגידול הזה בביקוש לתוצרתם היו היצרנים היעילים והמתקדמים ביותר, בעלי הפריון הגבוה והיכולת לשלם שכר גבוה לעובדים. לעומת זאת, רכש גומלין מיטיב לפעמים עם יצרנים ישראלים לא יעילים, בעלי פריון נמוך, המשלמים שכר נמוך. בשני המקרים נחזור לאיזון במאזן התשלומים. אולם במקרה של מכרזים תחרותיים, הפריון, השכר הממוצע, ההכנסות ממסים ורמת החיים של כלל האזרחים יהיו גבוהים יותר מאשר במקרה של מכרזים עם תנאי של רכש גומלין.

אכיפת דרישות רכש הגומלין בישראל מופקדת ביד הרשות לשיתוף-פעולה תעשייתי (רשפ"ת) במשרד הכלכלה. לאור הפוטנציאל לנזק, המחוקק השכיל לתת לגוף זה שיקול-דעת נרחב ביישום רכש הגומלין. כלשון דוח הרשפ"ת האחרון, הגוף "מוסמך לדרוש מספקי חוץ שזכו במכרזים לבצע רכש גומלין בארץ" - מוסמך, אך לא תמיד מחויב. בהתאם, הרשפ"ת השכילה בעבר לדרוש עסקאות אלה במשורה עד לשנים האחרונות, כשלמרבה הצער, הרשפ"ת התחילה לדרוש רכש גומלין בהיקפים חסרי תקדים. הדוח האחרון של הרשות מצביע על גידול של 92% בהיקף רכש הגומלין משנות 2012‑2013 ועד ל-2015‑2016. הגידול ברכש גומלין אזרחי - שבו הנזק גדול במיוחד - היה עוד יותר חד.

הרשות חרגה מצניעותה המסורתית לא רק בהיקף הפעילות אלא גם בתעוזתה כשפרסמה ממצאים תמוהים כאילו התוכניות תרמו מיליארדי שקלים להכנסות הממשלה. לטענת הרשות, הפרסום התבסס על מחקר מקיף שביצעה חברת ייעוץ בינלאומית מוערכת. כעת מתקבל הרושם שהכול, במחילה, בלוף אחד גדול. כארבעה חודשים אחרי פרסום נתוני המחקר כביכול, המחקר עצמו טרם פורסם בעילה שהוא "חסוי". מתבקש כעת שהמשרד יחזור בו מטענותיו הגרנדיוזיות והמופרכות המתבססות על דוח שלא נמצא ראוי לפרסום.

טוב יעשה שר הכלכלה הבא אם יכוון את פעילות הרשפ"ת לרכש גומלין במשורה ולהתמקדות בצרכים ביטחוניים מוכחים, ולא באגדות על תועלת למשק. טוב מכך תעשה הממשלה אם תשכיל לבטל את הדרישה לרכש גומלין ותסגור את פעילות הרשפ"ת - גוף מיותר שעצם קיומו משית עלויות כבדות על הציבור הישראלי.  

הכותב הוא ראש המחלקה הכלכלית בפורום קהלת