בעיית הפסולת והאדמות המזוהמות בישראל – דרוש חזון לאומי

ישראל נמצאת כיום במקום השני בעולם בייצור אשפה ביתית לנפש. הגיע הזמן שהנושא יקודם גם בישראל

פסולת / צילום: איל יצהר
פסולת / צילום: איל יצהר

הבחירות החוזרות הקרבות לפתחנו הם הזדמנות לכונן סדר כלכלי חברתי חדש ולהציב חזון לאומי בכל הקשור בנושא בעיית הפסולת והמיחזור בישראל. ייתכן שלרובנו זה נשמע כמו משהו מאוד נישתי, אבל מדובר באחת הבעיות הגדולות, הקשות והמורכבות ביותר בעולם אשר משפיעות באופן ישיר על החיים של כולנו. אומנם זה נכון שצמד המילים "איכות הסביבה" הפך לדבר מאוד רחב, אך לא מדובר בקלישאה.

ישראל נמצאת כיום במקום השני בעולם בייצור אשפה ביתית לנפש. מדי שנה מיוצרים בישראל 4.82 מיליון טון פסולת עירונית מוצקה שאריות מזון, ניירות, בקבוקים ריקים, בגדים ועוד. אשפה זו מגיעה בסופה לאתרי הטמנת פסולת ומצטברת בהם בכמויות עצומות.

כמות הפסולת ההולכת וגדלה, בתוספת עלייה בצפיפות האוכלוסייה ופסולת שאינה מתכלה, גורמת למפגעים סביבתיים קשים, ובין היתר לעלייה בפליטת גזים רעילים, עלייה בזיהום הקרקעות באזורי ההטמנה, זיהום האוויר ומי התהום, פגיעה בנוף, סיכון חיות הבר והפצת מחלות מזהמות. בנוסף שינוע הפסולת גורם למפגעים תחבורתיים כבדים כגון אלפי משאיות שמובילות את הפסולת לאתרי הטמנה בנגב שגורמות לזיהום שחיקה של תשתיות הכבישים ותאונות רבות.

גם בתחום פסולת הבניין המצב מחמיר: מדי שנה מיוצרים בישראל כ 4-5 מיליון טון פסולת בניין, ורק כ 50% מהם מגיעים למתקני מיחזור מוסדרים. מתקני המיחזור המוסדרים נאבקים בתחרות למול משליכי פסולת באתרים פירטיים לא מורשים. תופעה זו מחמירה את זיהום האוויר אך גם מזיקה לאתרים המורשים שבסוף משלמים את המחיר.

לפיכך, נדרשת במיידי רפורמה מקיפה שתכלול אכיפה משמעותית ושינוי "שרשרת המזון" של התחום, שתשנה את חלוקת הערך ותהיה מבוססת על עיקרון "המזהם משלם", ומשמעותה תשלום גבוה יותר של אתרי הבנייה ואכיפה שתוודא שהפסולת נשלחת רק לאתרים מורשים.

גם בנושא אדמות מזוהמות נעשה עבודה גדולה מאוד למיפוי, איתור וסקרים לקביעת הזיהומים של רוב האתרים המרכזיים החשודים בזיהום בכללם מחנות צבא, מפעלי תע"ש וכו', אבל האתרים הללו אינם יוצאים בפועל לטיפול, מה שמונע שחרור אדמות רבות לבניה למגורים.

תחום איכות הסביבה בכללותו הוא אחד הנושאים הבוערים והמאתגרים שהממשלה החדשה תידרש לטפל בו לעומק, כפי שממשלות רבות בעולם החלו לראות בנושא בעיה מרכזית. אין ספק כי השר להגנת הסביבה פעל מאוד לקדם את התחום, אך יחד עם זאת, מדינת ישראל לא עושה מספיק. אם רוצים לקדם את האינטרס הציבורי באמת ולשפר את איכות החיים של כולנו, נדרש להגדיל את מרחב ההסתכלות קדימה בראייה ל-20 השנים הבאות. המדינה צריכה ליצור חזון לאומי שמכיל בתוכו תכנון אסטרטגי ארוך-טווח בראייה כיצד מטפלים בבעיית הפסולות העירוניות וכן גם בטיפול בקרקעות המזהמות ובפסולת הבניין.

כאשר בוחנים את הטרנספורמציה הסביבתית בישראל לעומת מדינות רבות בעולם, לא ניתן אלא להביע פליאה על המצב הקיים כיום בישראל, הנחשבת לאחת המדינות המפותחות והמתקדמות בעולם.

ממשלות רבות בעולם הציבו לעצמן יעדים מוגדרים לצמצום הנזק הסביבתי. כך למשל בגרמניה נאסרה הטמנת פסולת לחלוטין משנת 2020.

בישראל, הנמצאת בפיגור של מעל 30 שנה בתחום, הפתרונות הקיימים אינם עונים על הבעיה. חייב להיות חזון משותף למשרד להגנת הסביבה עם משרד האוצר ומשרדים נוספים, שיקבעו את התחום כפרויקט ועדיפות לאומית עם דגש על ביצוע של התוכניות בשטח מאחר, והתשואה כאן היא גבוהה הן ברמת המדינה והן ברמה הכלכלית. 

בדיוק כפי שמדינות רבות בעולם החלו כבר להגדיר את הנושא כיעד לאומי, הגיע הזמן שהנושא יקודם ברמה הלאומית גם בישראל, ויפה שעה אחת קודם, משום שכל יום שעובר מגביר את רמת הצריכה וגורם לייצור רב יותר של פסולת. מדובר בפצצה מתקתקת, ולכן צריך ליישם פתרונות עכשיו.

הכותב הוא יו"ר ובעלים קבוצת YSB אחים יעקובי, מקדמת את איכות הסביבה בישראל