התפלה | בלעדי

תושבי טבריה הכי קרובים לכנרת, אז איך זה שהם שותים מים מלוחים פי 10 מכולם?

ראש עיריית טבריה לשעבר קידם הקמת מתקן התפלה לתושבים, שיאפשר להם להתחיל לצרוך מים מותפלים • אלא שרשות המים מעדיפה לתמוך בהקמת מתקן התפלה למים לחקלאות בעמק הירדן, שימומן ב-300 מיליון שקל מכספי הציבור ולא יפתור את בעיית המים בעיר

טבריה / צילום: שאטרסטוק
טבריה / צילום: שאטרסטוק

למי הברז בטבריה יש טעם שונה, וכך גם לקפה או תה שמכינים בטבריה על בסיס מי ברז. הסיבה לכך היא שטבריה (ומספר יישובים קטנים באזור) עדיין מקבלת את המים שלה ישירות מהכנרת, אחרי שהם עוברים סינון בסיסי. ריכוז המלחים (כלורידים) במי הכנרת עולה בשנים האחרונות במקביל לירידת המפלס ומגיע כבר ליותר מ-300 מיליגרם לליטר - פי עשרה ויותר מזה שבמים שמספקים מתקני ההתפלה. ירידת מפלס הכנרת היא בעיה לאומית, והחדשות הטובות הן שבשנים הקרובות יהיו באזור הכנרת שפע של מים מותפלים. אלא שתושבי טבריה לא יזכו כנראה ליהנות מהמים האלה.

ראש עיריית טבריה הקודם יוסי בן-דוד קידם תוכנית להקמת מתקן התפלה עבור תושבי טבריה, אבל רשות המים מעדיפה לתמוך בהקמת מתקן התפלה שישמש להשקיית גידולים חקלאיים. הרשות תומכת בתוכנית של יישובי עמק הירדן להקמת מתקן התפלה באזור דגניה, שיהיה בבעלותם. לפי ההחלטה, שתוגש בקרוב לאישור מועצת רשות המים, תממן המדינה 75% מעלות ההקמה של המתקן, בסכום של כ-300 מיליון שקל, שייגבו מהציבור באמצעות תעריפי המים.

יוסי בן דוד, לשעבר ראש עיריית טבריה / צילום: תמר מצפי
 יוסי בן דוד, לשעבר ראש עיריית טבריה / צילום: תמר מצפי

ריכוז המלחים הגבוה במי השתייה של טבריה מביא לכך שגם מי הקולחין של העיר הם בשיעור מליחות גבוה במיוחד ולא ניתן להשתמש בהם להשקיית גידולים חקלאיים, גם לאחר טיפול במתקן הטיפול בשפכים שהוקם ליד דגניה. מתקן ההתפלה שיוזמת אגודת המים עמק הירדן יפחית את שיעור המלחים בקולחין של טבריה ויאפשר שימוש בהם להשקיית השדות והגידולים החקלאיים של יישובי עמק הירדן. חקלאי עמק הירדן, שיעברו להשתמש במי קולחין, "ישחררו" את המים השפירים שהם צורכים כיום לטובת אזורים צחיחים יותר ויתרמו לפיתוח החקלאות בבקעת הירדן.

אלא שאת אותה תוצאה בדיוק תשיג גם החלופה של הקמת מתקן התפלה עבור תושבי טבריה: אם תושבי העיר יעברו לשתות מים מותפלים במקום מי כנרת, יירד שיעור המלחים במי הקולחין שלהם וניתן יהיה להשתמש בהם להשקיית גידולים חקלאיים ללא צורך בהקמת מתקן ההתפלה היקר. חברת מקורות שבחנה לפני שנה את שתי החלופות, קבעה כי החלופה של הקמת המתקן בטבריה עדיפה, משום שהיא מביאה לאותן תוצאות של מתקן ההתפלה בדגניה, בתוספת פתרון לבעיית איכות מי השתייה בטבריה. יתרון נוסף של חלופת טבריה הוא שהמתקן יהיה בבעלות המדינה ולא בבעלות אגודת המים של עמק הירדן, שתוכל לעשות במים כרצונה, כולל למכור עודפי מים לשכניה.

אלא שרשות המים מעדיפה את החלופה של הקמת המתקן בדגניה. מנכ"ל רשות המים גיורא שחם הוא תושב המושבה כנרת, השייכת למועצה האזורית עמק הירדן. שחם אינו מסתיר את תמיכתו בפרויקט של המועצה שלו וטוען כי יתרום לשיקום הירדן הדרומי, כפי שישראל התחייבה בהסכמים עם ירדן. אלא שגם החלופה של הקמת מתקן התפלה בטבריה תביא לתוצאות דומות. המים למתקן בטבריה אמורים להגיע ממפעל הטיית המעיינות המליחים - שמזרים כיום מים בשיעורי מליחות גבוהים מאוד לערוץ הירדן הדרומי.

פתרונות התפלה באזור הכנרת ועמק הירדן
 פתרונות התפלה באזור הכנרת ועמק הירדן

אם תתקבל עמדת הדרג המקצועי ברשות המים והמתקן יוקם בסופו של דבר בדגניה, תישאר לתושבי טבריה אפשרות אחרת לקבל מים מותפלים. פרויקט "המוביל הארצי ההפוך", שאושר לאחרונה בממשלה ביוזמת שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ, אמור להזרים לכנרת מים ממתקני ההתפלה מ-2024. המים ייכנסו לכנרת באזור גינוסר וניתן יהיה לחבר את טבריה למערכת בחיבור פשוט וזול יחסית. הרעיון נשמע הגיוני אלא שכרגע אין שום תוכנית לעשות זאת.

מרשות המים נמסר כי הקמת מתקן התפלה בטבריה לא תייתר את הצורך בהקמת מתקן בדגניה. "את הקולחין מטבריה נידרש להמשיך ולמהול, ובנוסף מתקן ההתפלה בעמק הירדן נועד להוסיף מים לאזור". ברשות הדגישו כי עד החורף האחרון האזור סבל מרצף נדיר של חמש שנות בצורת קשה וציינו כי "זו תופעה שבהחלט יכולה לשוב ואף להחריף". גורמים ברשות דחו את הטענה כי מנכ"ל רשות המים שחם נמצא בניגוד עניינים לגבי תוכנית הקמת המתקן ואמרו כי ההקמה מעוגנת בהסכם שנחתם בין המדינה לאגודת המים עמק הירדן ב-2008, לפני ששחם נכנס לתפקידו. ברשות אמרו כי המתקן בדגניה עדיף על המתקן בטבריה, משום שיוכל לקלוט כמות גדולה יותר של מים מליחים. באשר לעלות התקציבית ציינו ברשות המים כי ככלל זוכים כל מפעלי השבת המים בישראל להשתתפות המדינה במימון הקמתם בשיעור של 70% מעלויות ההקמה. במקרה של המתקן בדגניה מדובר בשיעור השתתפות גבוה מעט יותר, בין היתר בגלל התרומה שתהיה לפרויקט לשיקום הירדן הדרומי. מהאוצר נמסר כי השתתפות המדינה במימון מפעל ההשבה היא חלק מהסכם בין רשות המים ובין אגודת מים עמק הירדן, ואולם על-פי האוצר "פרטי ההסכם סוכמו בין הצדדים, אך ההסכם עצמו טרם נחתם מפני שעדיין לא נידון ואושר במועצת רשות המים. מכל מקום משרד האוצר שותף לדיונים ולגיבוש ההסכם ובוודאי אינו מתנגד לו".

ממועצה אזורית עמק הירדן נמסר בתגובה: "המועצה רואה בהקמת מפעל ההשבה ומתקן ההתפלה כפרויקט אסטרטגי. זאת לאור התחייבותה של המדינה לממלכת ירדן להפסיק ולהזרים לנהר הירדן מים מושבים כמו גם את מימי המוביל המלוח בכנרת. בפרויקט זה כבר הושקעו קרוב ל־200 מיליון שקל בתשתיות וכעת יש להשלים אותו ולהקים את מתקן ההתפלה. תושבי עמק הירדן יחד עם תושבי טבריה שותים כבר עשרות שנים את מימי הכנרת, שהם המים הטובים ביותר הקיימים במדינה וכך יהיה גם בעתיד. כל ניסיון ולעצור את התוכנית הקיימת להקמת מתקן ההתפלה בעמק הירדן - אינו נובע משיקולים מקצועיים אלא אך ורק משיקולים זרים. חקלאי עמק הירדן והאזור כולו ממתינים בכליון עיניים ליום שבו יוכלו להמיר את מי הכנרת שמליחותם פוגעת בגידולים החקלאיים במים מושבים שיימהלו במים המותפלים שייצר מתקן ההתפלה ויסייעו להם להמשיך ולקיים חקלאות משגשגת כפי שהם עושים כבר מאה שנה". 

"ריכוז כלורידים גבוה במי השתייה עלול לגרום נזק בריאותי עקיף"

ריכוז הכלורידים המותר במי שתייה בישראל לפי תקנות בריאות העם לאיכות מי שתייה מיוני 2013 הוא לא יותר מ 400 מג"ל (מיליגרם לליטר). בתקנות הקודמות הריכוז המרבי המותר היה 600 מג"ל.

לדברי פרופ' אבנר עדין מהמחלקה למדעי הקרקע והמים בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית ברחובות. עדין שעמד בראש הוועדה לקביעת תקנות לאיכות מי השתייה בישראל מסר ל"גלובס" כי "ריכוזים גבוהים של כלורידים במים אמנם אינם מהווים סיכון בריאותי בשתיית המים, אך הם פוגעים בטעם המים ולכן עלולים לגרום להקטנת שתיית מים , ולנזק בריאותי עקיף כתוצאה מכך. לכן רצוי להקטין את הריכוז המרבי של כלורידים במי השתייה במידת האפשר".

עדין, שייסד את אגודת המים ציין כי ביציאה ממתקן התפלה בישראל ריכוז הכלורידים המותר נקבע לרמה מירבית של 20-50 מג"ל, דהיינו של כעשירית מאשר במי שתייה. לדבריו הסיבה כאן היא תפעולית, כאשר ריכוז הכלוריד מהווה מדד ליעילות התפלת המים, כלומר הוצאת המלחים וגורמי זיהום אחרים ממי הים; וכן בקרה על הקרום (ממברנה) ש"מסנן" את מי הים ומונע כניסת המלחים שלא תהיה תקלה או פריצה.