הגיע הזמן שהפרקליטות והמשטרה יפנימו את המסר המרסן של ביהמ"ש העליון בסוגיית החילוטים

ביום מעצרם של שאול ואיריס אלוביץ', החשודים במתן שוחד לראש הממשלה נתניהו, פשטה המשטרה על ביתם ותפסה רכוש בבעלותם בשווי עשרות מיליוני שקלים. במהרה הוטל צו עיקול על 4 דירות של הזוג בתל-אביב ועל נכסים נוספים שלהם. בין היתר נתפסו 3 מכוניות - המרצדס של שאול אלוביץ', אאודי ששייכת לפי הנטען לבן ליאור ואאודי ששייכת לאיריס. בנוסף, נתפסו חשבונות בנק, ניירות ערך ופוליסות ביטוח שבבעלות הזוג וכן חפצי אמנות, תכשיטים ופריטים נוספים שנלקחו מביתם.

האלוביצ'ים עדיין חשודים במתן שוחד לנתניהו. בשבוע הבא יתייצבו סנגוריהם לישיבות שימוע וינסו לשכנע את עו"ד ליאת בן-ארי, פרקליטת מחוז תל-אביב מיסוי וכלכלה, ואנשיה, שלא להעמיד אותם לדין.

אבל חלק גדול מהכספים והרכוש שחולטו להם כבר שוחרר מזמן. באוגוסט 2018 הורה בית המשפט העליון למשטרה להחזיר לידיהם תכשיטים בשווי 600 אלף שקל שנלקחו מביתם בעת החיפושים שבוצעו במסגרת החקירה, ובהם טבעות הנישואים שהוסרו מאצבעותיהם של בני הזוג ועגילים שהוסרו מאזניה של איריס.

חלפה עוד כשנה, ובסוף דצמבר 2018, בתום מאבק משפטי עיקש שניהלו נגד המדינה, הגיעו הזוג אלוביץ' וילדיהם, להסכמות עם הפרקליטות בנוגע לשחרור חשבונות הבנק שלהם, וכן של רכושם התפוס (שטרם שוחרר בהחלטות קודמות של בית המשפט). זאת, למעט רכוש וכספים בשווי 80 מיליון שקל, שיישארו בידי המדינה עד להכרעה בתיק, או עד חלוף 42 חודש מיום הפשרה.

המקרה של הזוג אלוביץ' הוא רק דוגמה לאגרסיביות המוגזמת שנוקטות המשטרה והפרקליטות בהליכי חילוט רכוש של חשודים ונאשמים בשנים האחרונות.

לפני כשנה חשפנו ב"גלובס" את הנתונים מאחורי "מהפכת התפיסות והחילוטים", שהתחוללה בישראל בשנים האחרונות, ובעיקר את הפער הדרמטי והמוגזם בין היקף התפיסות (החרמה זמנית) של רכוש של חשודים בתחילת החקירה, להיקף החילוטים (החרמה לצמיתות) בסוף ההליך לאחר הרשעה.

לפי נתוני רשויות האכיפה, בעשור האחרון נתפסו אצל חשודים בשלבי החקירה הראשוניים רכוש וכספים בסך 3.5 מיליארד שקל, שמתוכם רק כ-500 מיליון שקל חולטו בסופו של דבר - כ-14% בלבד.

החשודים בפלילים שרכושם נתפס לצורכי חילוט בשלב שבו אמורה לעמוד לזכותם חזקת החפות, עם עדיין לא נשפטו וודאי שלא הורשעו, משלמים מחיר כבד. במקרה הטוב, מבחינת חלק מהציבור מספיק שאדם, כמו אלוביץ' למשל, יהיה חשוד בעבירות פליליות כדי להגיע למסקנה ש"מגיע לו" ושהוא כנראה חטא ופשע.

עד שהחשוד ינקה את שמו, אם יצליח, הוא כבול באזיקים כלכליים, וחזקת החפות שלו נפגעת. סנגורו של אלוביץ', עו"ד זק חן, הגדיר זאת כך: "בפער בין השלב של התפיסות הזמניות/החילוט הזמני לחילוט הסופי, נחרבים חיים".

בית המשפט משנה כיוון

אבל בעוד שהמשטרה והפרקליטות רוצות היו אולי להמשיך באותה מגמה של חילוטים ותפיסות רכוש אגרסיביים, שיש מי שיטען שנועדו בין היתר להגביר את הלחץ על חשודים בחקירותיהם, אפשר לראות שינוי מגמה ביחס של בית המשפט העליון לחילוט ותפיסות זמניות של רכוש של חשודים.

פסק דין ראשון שסימן את מגמת בית המשפט העליון לרסן את התלהבות היתר של הרשויות בחילוטים ניתן באפריל 2018. באותו מקרה קבע העליון כי לאור הוראות חוק הלבנת הון והתכליות הניצבות בבסיס מוסד החילוט, לא ניתן לחלט רכוש של נאשמים בעבירה פלילית בשווי פירות העבירה שמעולם לא הגיעו לידיהם.

השופט יצחק עמית קבע באותו פסק דין, במלים אחרות, כי לא ניתן לתפוס לצורך חילוט רכוש בשוויו של הרכוש שהיה אמור להתקבל אילו היו הנאשמים מצליחים לבצע את העבירה, אך בפועל לא התקבל בידיהם.

במקרה נוסף ביטלו שופטי בית המשפט העליון, ניל הנדל, דוד מינץ, ויעל וילנר במאי 2018 את חילוט ביתו של חוקר הצמחים ניסים קריספיל בן ה-71. קריספיל הורשע בהסדר טיעון בעבירות של גידול סם מסוכן והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית לאחר שבביתו נתפס קנאביס במשקל של יותר מ-77 קילו.

ההסדר כלל הסכמה לעונש של שנת מאסר, אבל קריספיל והפרקליטות נשארו חלוקים באשר לשאלת חילוט רכושו. הפרקליטות ביקשה לחלט את הרכוש ששימש אותו לביצוע העבירות, לרבות ביתו הפרטי, שני כלי רכב הרשומים על שמו וכסף מזומן בסכום של 1,100 דולר שנמצא בביתו.

הוויכוח בין הצדדים עסק בשאלת מטרת גידול הקנאביס. קריספיל טען כי הגידול נעשה במסגרת מחקר שהוא מבצע מתוקף עבודתו כחוקר צמחי מרפא, שנועד לסייע לחולים סופניים.

שופטת המחוזי בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ, לא התרשמה מהסבריו של קריספיל. השופטת אימצה את עמדת הפרקליטות והורתה על חילוט הרכוש. עם זאת, השופטת המחוזית החליטה להורות על חילוט ביתו של קריספיל רק באופן חלקי. השופטת פסקה כי מכיוון שגידול ואחסון הסמים נעשה בקומה העליונה (מתוך שתיים) ועל גג הבית, יחולט רק מחצית משווי הבית. מאחר ששווי הבית הוערך ב-1.9 מיליון שקל, ניתנו לקריספיל 4 חודשים לשלם 950 אלף שקל. נקבע כי אם קריספיל לא יצליח לגייס את הסכום, המדינה תוכל לחלט את ביתו, למכור אותו, ולהעביר לו מחצית מהסכום שיתקבל ממכירתו.

קריספיל ערער לעליון, באמצעות עורכי הדין איתן פינקלשטיין ודוד יפתח, וטען כי החלטת המחוזי אינה מידתית ואינה מותירה לקריספיל מקום מגורים סביר.

העליון קיבל באופן חלקי את הערעור, הפחית את סכום החילוט ל-300 אלף שקל וכתב כי "יש מקום להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיע המחוזי, כדי שזו תהיה מידתית והולמת".

בתחילת השבוע (11 באוגוסט) חזר וריסן בית המשפט העליון את היד הקלה מדי על הדק החילוטים של הפרקליטות והמשטרה. השופטת ענת ברון קיבלה באופן חלקי ערעור שהגישו אהוד יפרח וחברת אהוד מאיר שאיבות, שעומדים לדין פלילי בפרשת השוחד והפקעת המחירים בתאגיד "מי אביבים", והפחיתה את היקף החילוט של רכוש ששייך להם מ-35 מיליון שקל לחילוט רכוש בשווי של עד 18 מיליון שקל.

לדברי השופטת, צמצום היקפו של צו החילוט מתבקש בראש ובראשונה לנוכח חלוף הזמן של חמש שנים מעת תפיסתו של הרכוש עוד בשלב חקירתם של המערערים, ובשים לב להתמשכותו הצפויה של ההליך הפלילי בעניינם. "כפי שכבר הוברר, חילוט רכושו של אדם טומן בחובו פגיעה קשה בזכות הקניין הנתונה לו, והפגיעה מתעצמת ככל שתקופת החילוט מתמשכת. על כן, במסגרת בחינת מידתיות החילוט הזמני נדרש בית המשפט לבחון את פרק הזמן שבו צפוי הצו הזמני לעמוד בתוקף - הן פרק הזמן שחלף והן צפי הזמנים לסיום ההליך".

השופטת הבהירה כי חילוט, בשונה מקנס, נעשה כאשר נאשם (או חשוד) נהנה מחזקת החפות. "הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על-מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד, היא פגיעה ברכושו ובקניינו, ולפיכך יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך יש לעשות על-פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו", פסקה ברון.

עכשיו רק נותר לראות האם הפרקליטות והמשטרה יפנימו את המסר המרסן שבית המשפט העליון מנסה להעביר אליהן כבר די הרבה זמן בסוגיית החילוטים והתפיסות הזמניות. והגיע הזמן שיפנימו.