היקב שמצליח לקלוע גם לטעם של המבקרים וגם לטעם הקהל

בשמונה וחצי שנותיו הספיק המדור הזה (תחת שרביטי, היו לו כמובן גלגולים קודמים) לסקר לא מעט יינות ויקבים ישראליים. אולם בהיותו מדור המתיימר לעסוק גם ביינות מיובאים, בירות מקומיות וזרות, ויסקי, וודקה, קוניאק, קוקטיילים, ובקיצור כל מה שיש בו יותר מ-0.0 אחוזי אלכוהול (ומי יודע, אולי גם זה יגיע בעתיד, אם אתפתה לעסוק גם בבירה ללא אלכוהול), יצא שיש עדיין כמה (וכמה) יקבים ישראליים בולטים שלא זכו למדור שהוקדש רק להם, גם אם אוזכרו לעיתים בהמלצות היין לחג.

אחד כזה הוא יקב פלטר, שהפך כבר מזמן לחדשות ישנות מאוד אצל חובבי היין, ולא רק אצלם. בשנים האחרונות הפך במקומותינו יקב הבוטיק הוותיק (היקב הוקם בשנת 2001) מרמת הגולן (עין זיוון) מכוכב עולה לקונצנזוס כמעט מוחלט. עד כדי כך, שגם קפדנים ממני נוטים לשכוח אותו לפעמים, משום שהפך לכמעט מובן מאליו. לא תמצא כמעט אף מסעדה, ואפילו לא בית קפה, שאינם מחזיקים יין אחד או שניים משלו.

בדיוק כמו מה שקרה בעבר ליקב פלם (וזה עדיין נכון, למען הסר ספק), ומה שקורה בשנים האחרונות ליינות יקב כרם שבו של גבי סדן, כלומר הפיכתם לכוכבים ענקיים בזירת יינות הבוטיק המקומיים, קרה וקורה ביתר שאת אפילו ליינות של יקב פלטר.

האם זה מצריך הסבר מלומד? איני בטוח. כי מעבר למנגנון שיווק מוצלח, שאני מניח שיש להם לנוכח החדירה המסיבית לשוק, ומעבר לתוויות המקסימות מעוטרות הפרפרים שלהם, פשוטות אבל מאוד אלגנטיות ואפקטיביות, ובנוסף לקסם שיש ליינות מרמת הגולן על הקהל המקומי, מדובר בראש ובראשונה "פשוט" ביינות מוצלחים.

ומדוע שמתי את ה"פשוט" במירכאות? משום שמאוד לא פשוט ליצור יינות שיקלעו בהצלחה לחיכו של קהל רב כל כך, ועדיין יצליחו לעשות זאת בלי לוותר לרגע על איכותם והעניין שהם יכולים לייצר גם אצל "מומחי יין", כאלה ואחרים.

יקב פלטר הוקם בשנת 2001 על-ידי טל וניר פלטר. טל השתלם בייננות באוסטרליה הרחוקה, דבר הניכר היטב בחלק מהיינות הלבנים שלו (ריזלינג למשל) ובכמה מהאדומים (שיראז ובלנדים שונים המבוססים עליו).

במקור הוקם היקב במושב צופית ליד כפר סבא (שבו מקיים היקב עד היום אירועי יין). בשנת 2005 עבר לעין זיוון שברמת הגולן.
הצלחתו של היקב בשנים האחרונות הייתה כה גדולה, עד כי בשנת 2014 החל היקב לייצר גם יינות כשרים, תחת המותג מטר, לצד יינות יקב פלטר הלא-כשרים, מהלך נדיר בשוק המקומי, שבו כשמגיעה הכשרות (מה שקרה לרוב יקבי הבוטיק הגדולים) נזנחת הסדרה הלא-כשרה לאנחות.

זה מלמד בעיקר על ההצלחה העצומה של היקב אצל הקהל החילוני בארץ, שלא רצה כנראה לוותר על המותג הלא-כשר, גם אם לא הבין שאין בעצם שום הבדל בעשייה. יקב פלטר מייצר כיום כ-200 אלף בקבוקים תחת השם פלטר ועוד 80 אלף בקבוקים ביקב מטר, מה שהופך אותו לאחד מיקבי הבוטיק הגדולים בישראל.

לצד המותג הכשר, הוקמה בשנת 2013 לצד היקב גם מזקקה המייצרת ברנדי מפתיע מתמרים, ערק המבוסס על ענבי היקב, ג’ין מתפוחי פינק ליידי מרמת הגולן, ברנדי תפוחים, ואו-דה-וי מענבים. אני מניח שעוד אקדיש כתבה נפרדת למזקקה המרתקת הזו, כמו גם ליינות האדומים של היקב וליקב מטר. בחרתי להקדיש את המדור הנוכחי ליינות הלבנים של פלטר. בחורף אכתוב גם על האדומים, אני מקווה.

יינות לבנים מיקב פלטר

• שרדונהunwooded 2018 - גם אחרי עשרות שנים של שרדונה מקומי, אפשר עדיין לספור על יד אחת את כמות יינות השרדונה המקומיים שאינם עוברים יישון בחבית. למען האמת, מדובר ביין נדיר יחסית גם בקנה מידה עולמי. יצרני שרדונה אוהבים ליישנו בעץ כי זה מה שהלקוחות רוצים, יין לבן בטעם נגריה. פלטר לא מתפתים וטוב שכך. התוצאה היא יין מפתיע ומקסים. שרדונה חומצי אבל רך, מינרלי אבל בלי לכסח, הדרי אבל גם מעט טרופי, מרענן וקליל. מטובי השרדונה הישראליים שיצא לי לטעום. 85 שקל.

• ריזלינג2018 - גם ריזלינג מקומי, שלא לדבר אחד מוצלח, הוא חיה נדירה למדי במקומותינו. הריזלינג של פלטר, שזה בצירו הראשון, הוא יין נהדר ממש. טרופי בקטנה, פטרולי (ניחוח הבנזין המפורסם של הריזלינג), בעוד יותר קטנה, מינרלי ופרחוני, יבש ומקסים במיוחד. בראבו. 120 שקל.

• סוביניון בלאן 2018 - הסוביניון בלאן של פלטר היה ונותר לא רק אחד הטובים המיוצרים בארץ, אלא כזה המצליח להתבלט גם בשוק שהפך לרווי ביינות סוביניון בלאן מעולים ממש. מופת של דייקנות, ניקיון וטעם. יין חומצי מאוד אבל עדיין לא מדי, פירותי במידה, מרענן, קליל ומרווה בדיוק כמו שסוביניון בלאן צריך להיות. עונג גדול. 75 שקל