הפוליטיקאים צובאים על שערי הבנקים המרכזיים בעולם

1. רעשים ברפורמות במערכת הפיננסית

"עצמאות הבנק המרכזי היא נושא מאוד מאתגר בתקופה הנוכחית, כולל בחלק מהמדינות המפותחות", הצהיר נגיד בנק ישראל, פרופ’ אמיר ירון, בוועידת הנגידים של "גלובס" שנערכה ביום ראשון השבוע, וכינסה על במה אחת את הנגיד ואת קודמיו בתפקיד פרופ’ קרנית פלוג, פרופ’ סטנלי פישר, ופרופ’ יעקב פרנקל. כדי להבין על מה ירון מדבר, מספיק להציץ בפיד הטוויטר של הנשיא טראמפ, שתוקף את יו"ר הפד כל שני וחמישי. אצלנו בישראל אין ניסיונות להתערבות בעבודת הבנק, "לפחות בתחום המדיניות המוניטרית", קבע ירון, והזכיר שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר הדגישו את חשיבות עצמאות הבנק בטקס מינויו בבית הנשיא.

אבל כשמדובר ב"אספקט הפיקוחי או הרגולטורי-יציבותי", כלומר בכל מה שאמור לפיקוח על המערכת הפיננסית, התמונה אחרת. שם, אומר ירון, "יש יותר רעש ואולי אפילו ניסיונות להתערבות פוליטית". אולי הוא מתכוון לרפורמה להגברת התחרות במערכת הבנקאות, שבנק ישראל נגרר אליה בחוסר רצון, או לוועדת כבל, שבדקה את האשראי לטייקונים, ולא חסכה ביקורת מהרגולטורים.

אז מה עושים? רמז אחד ניתן למצוא בנאום הנגיד, שבו סיפר שכינס צוותי עבודה בבנק, כולל כזה ש"עוסק במערכת הפיננסית העתידית ובאופן בו יש להיערך לשינויים הצפויים". מי שרוצה יכול למצוא כאן מחשבה ששוקלת שינוי כיוון אפשרי: על בנק ישראל ליזום יותר ולהתוות כיוון לרפורמות, במקום לחפש פשרות עם יוזמות אחרות. אחרי הכול, ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. מנגד, כפי שלמדנו מניוטון, לחץ מזמין לחץ מהצד שמולך.

2. ארה"ב - אזהרה לבנקאים מרכזיים

האזהרות מפני לחצים פוליטיים על הבנק המרכזי, שעברו כחוט השני בדברי הנגידים, הן לא עניין תיאורטי. למעשה, ייתכן שהפוליטיזציה כבר התרחשה - בארצות הברית. סטנלי פישר, שהמשיך מבנק ישראל לתפקיד סגן יו"ר הפד, הסביר מעל הבמה שלהערכתו החלטת הפד להעלות את הריבית בדצמבר האחרון הייתה מפגן עצמאות כנגד דרישת טראמפ להוריד ריבית; "אני כמעט שבטוח שלו הוא לא היה מתערב, הם לא היו מעלים את הריבית".

כלומר, הפד העלה ריבית משיקולים פוליטיים, כדי לשמור על מעמדו, למרות שזה לא התבקש מהמציאות הכלכלית. ואכן בהמשך הפד נאלץ להפוך כיוון ולהוריד ריבית.

בחישה פוליטית כזאת היא לא בהכרח דבר חדש. הנגיד פרנקל, למשל, סיפר על לחצים שנתקל בהם בתקופת שמיר ופרס - וגם על הגיבוי שקיבל מראשי הממשלה בסופו של דבר. בעידן חוק בנק ישראל, שמעגן מאז 2010 את עצמאות הבנק, לכאורה כבר אין צורך בגיבוי אישי כזה. אבל כפי שממחישה המציאות הפוליטית בארה"ב, בבריטניה, ואולי גם בישראל, מה שנחשב לחומה חוקית בצורה ולנורמה מקודשת היום, עשוי להתגלות מחר כמכשול שאפשר לדלג מעליו בגמישות.

ולכן חשוב לב לשים לב לזיגזג של הפד, שלווה בטלטלות בשווקים, בתור סיפור אזהרה הממחיש את מחיר הבחישה הפוליטית.

3. הקשר בין שלטון החוק לצמיחה

"פסקת ההתגברות בגרסה קיצונית יכולה לסכן את הצמיחה הכלכלית של המשק", אמרה בוועידה פרופ’ קרנית פלוג וחיברה בכך שני עולמות שהתנהלו עד היום במקביל. קצת קשה להאמין, אבל עד לדבריה לא שמענו מה חושבים בכירי הצמרת הכלכלית על הטלטלות העזות במערכת המשפט, ממש מעבר לכביש.

האם לא מדובר במערכות משולבות זו בזו? האם זה טוב למשק? האם רע? פלוג סבורה שרע. פעמיים רע. ראשית, משום שיציבות מוסדות שלטון החוק היא אבן יסוד בחוסנה של כלכלה, וללא הגנתם חשופות לפגיעה זכויות בסיסיות, כמו זכות הקניין וזכויות בעלי מניות מיעוט בחברות. הסיבה השנייה שמעלה פלוג לא פחות מעניינת: פוליטיזציה של הדרג המקצועי תוביל לדעתה להפרת האיזון בין הדרג הפוליטי, המקדם באופן טבעי מדיניות כלכלית לטווח הקצר ולטובת קבוצות ומגזרים מקורבים; לבין המדיניות הממלכתית וארוכת הטווח יותר שאמורים לקדם הדרגים המקצועיים. הפרת האיזון תפגע במהלכים שתורמים בטווח הארוך לצמיחה. החלשת מוסדות שלטון החוק עלולה לפגוע, בין היתר, בדירוג האשראי, גורסת פלוג.

אפשר להתווכח עם המסקנות, אבל מחמאות לפלוג על כך שהרימה את הכפפה והשמיעה קול, על רקע שתיקת עמיתיה, הגובלת כמעט באסקפיזם. ואולי הכל בזכות מעברה של פלוג מבנק ישראל למכון הישראלי לדמוקרטיה. ממגדל השן של הכלכלנים למוסד, אליטיסטי אמנם, אך מעורב עד צוואר במאבקים על עיצוב פני המשטר במדינת ישראל.