העלות הסודית של חוקי העבודה

לא קל להיות בעל עסק בישראל. על פי הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, כ-50% מכלל העסקים לא שורדים את 5 השנים הראשונות. כאשר נשאלו בעלי עסקים, 32% ענו כי שקלו לסגור את העסק שלהם בשנת 2017, עלייה של 9% בהשוואה לשנת 2016.

ובכל זאת, כאשר מדברים על יחסי עובד-מעסיק, נראה כי בעלי העסקים נשכחים. מרבית החוקים והרגולציות הנוגעות ליחסי עובד-מעסיק נועדו להגן על העובדים בלבד, על חשבון המעסיקים. שימו לב למשל לשתי רגולציות משמעותיות מהשנים האחרונות:

הראשונה היא שכר מינימום. לקראת סוף שנת 2014 עמד שכר המינימום על 4,300 שקל לחודש ושר הכלכלה דאז, נפתלי בנט, העלה אותו במספר פעימות ל-5,000 שקל לאחר איומים בשביתות מצד ארגוני עובדים. בתחילת שנת 2018, שר האוצר משה כחלון העלה את שכר המינימום ל-5,300 שקל לחודש וזה השכר הנהוג כיום, נתון המשמש בקמפיין הליכוד כמדד להצלחה של נתניהו. כיום אריה דרעי מש"ס דורש העלאה נוספת של שכר המינימום ב-1,000 שקל ומפלגת העבודה-גשר אף רוצים שכר מינימום של 7,000 שקל.

אבל הסכומים המשווקים כ"שכר המינימום" רחוקים מאוד מהעלות האמתית שמוטלת על המעסיק. כדי לחשב את עלות שכר המינימום יש להוסיף הפרשות מעסיק לפנסיה, פיצויים וביטוח לאומי. המעסיק גם צריך לשלם על נסיעות, ימי חופש, הבראה ומחלה.

כך למשל, שכר המינימום היום (5,300 שקל) גורר עלות מעסיק של 6,943 שקל בחודש. שכר המינימום שדורשים העבודה-גשר יטיל על המעסיק עלות של 9,347 שקל בחודש - 52% יותר ממה שהעובד יקבל בנטו אחרי כל המסים והניכויים. שכר המינימום הוא נושא שנוי במחלוקת במחקר הכלכלי, ועד היום לא ברור האם (ואיך) שכר מינימום גורר אבטלה. גם אם הדרישה להעלאה נוספת של שכר המינימום היא לגיטימית, פוליטיקאים "שוכחים" להזכיר כמה זה יעלה למעסיק. יותר מזה - רבים מעובדי המגזר הציבורי מקבלים "השלמה לשכר מינימום" למרות שהם מרוויחים הרבה יותר ממנו, דבר שמביא להכבדה של נטל המסים בכל העלאה של שכר המינימום.

הרגולציה השנייה היא קיצור שבוע העבודה בשעה. בשנת 2018, על פי סיכום בין שר העבודה והרווחה לשעבר, חיים כץ, לבין יו"ר ההסתדרות דאז, אבי ניסנקורן (כיום יו"ר סיעת כחול-לבן), שבוע העבודה קוצר בשעה אחת. 4 שעות בחודש סך הכל, ללא קיצוץ בשכר העובדים. זה הביא להפסד של 150 שקל לחודש על כל עובד בשכר מינימום.

עלות זו מקשה בעיקר על העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, הסובלים מפריון (ייצור לשעת עבודה) נמוך בהשוואה לממוצע הישראלי, ועוד יותר בהשוואה ללמוצע הבינלאומי. בשנת 2013 פריון העבודה בטורקיה היה נמוך מישראל ובשנת 2017 פריון העבודה בטורקיה עקף את זה של ישראל, ואנחנו במקום דומה לזה של יוון.

על פי דוח הממונה על השכר במגזר הציבורי לשנת 2017, בישראל עובדים כ-500 אלף איש במגזר הציבורי, בשכר ממוצע של 15,500 שקל לעובד ועלות ההעסקה של 21,500 שקל. קיצור שבוע העבודה בשעה אחת לכל אחד מהם, גרם לאובדן שעות עבודה בשווי 2.7 מיליארד שקל בשנה. שעות עבודה בהן הציבור לא יקבל שירות מהמגזר הציבורי.

כאשר דורשים לשנות את היחס בין העובד למעסיק, כמו העלאת שכר המינימום, קיצור שבוע העבודה, או הוספת ימי חופש, צריך לזכור כמה באמת זה יעלה למעסיקים, וכמה זה יעלה לנו כמשלמי מסים. האם הצהרות אלו יזכו לאותה הפופולריות? סביר שלא, וזאת בדיוק הסיבה שצריך לאזן את השיח הציבורי בכל הנוגע ליחסי עובד-מעסיק. 

הכותב הינו בוגר תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בר-אילן וכלכלן בחברת סמקאי אסטרטגיה בע"מ