"החלטתי ללמוד כלכלה דווקא בגלל שהיה קשה להתקבל"

אני: פורצת דרך, שקדנית, יסודית, גמישה, רלוונטית למציאות ומסוגלת להכיל את כולם.

משפחה: משפחתו של אבא מאיסטנבול. אבא למד בבית ספר פרטי יוקרתי ובגיל 17 הודיע שהוא עולה לישראל כדי לעבד את האדמות שהמשפחה קנתה בארץ. סבא התנגד, ואחרי שבוע שאבא שבת רעב, הסכים לרשום אותו ללימודי אגרונומיה במקווה ישראל. כשאבא סיים את הלימודים הוא עסק בחקלאות ולא צלח, והשתלב במשרד התעשייה והמסחר. כשפרש, פתח משרד הנהלת חשבונות וייעוץ מס בבורסה.

סבא מצד אמא נולד בקושטא שבטורקיה, עבר למצרים, היה בגדוד נהגי הפרדות והכיר את סבתא. אחרי מות שניים מילדיהם, אמא נולדה והם ירדו למרכז העסקים בסודן. אחרי מלחמת העולם השנייה הם עלו לארץ. סבא עבד בניהול חשבונות, ואחרי רצף טרגדיות - בנו נהרג ובתו נפצעה קשה - הוא טס לארה"ב להיות ליד ילדיו שהיגרו לשם ולא חזר לארץ. סבתא נשארה כאן. ההורים נפגשו בבית הוריו של אבא, שהיה מרכז חברתי. הם התחתנו, והיא למדה הנהלת חשבונות ועבדה באחת מחברות היהלומים שהעסיקו את אבא.

ילדות: לוינסקי בתל אביב, ילדות של משחקים עם חבריי ברחוב, והצופים. למדתי בעירוני ז’ ביפו במגמת סוציולוגיה וחלמתי להיות שגרירה. אחרי שירות בפרקליטות צפון, תכננתי ללמוד משפטים, אבל בגלל שהקבלה לכלכלה הייתה קשה, החלטתי ללמוד דווקא שם ותוך כדי כך עבדתי במשרד של אבא. בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת לעשות משהו שקשור למדינה, וכששמעתי שבמשרד הביטחון מחפשים עובדים, התייצבתי במחלקת כוח אדם, והתקבלתי.

יוסי: בעלי, מהנדס מחשבים, עוסק בתחום המחשבים. הוא אפשר לי את הקריירה כשזה לא היה מקובל, ואני מודה לו. נפגשנו כשהייתי בפרקליטות צפון ותפסתי טרמפים. כעבור יומיים ישבתי עם חברה במסעדה וראינו אותו נכנס. החברה דיברה איתו והוא השאיר לה את הטלפון שלו בשבילי. יש לנו שני בנים ואנחנו גרים בצפון תל אביב.

משרד הביטחון: התחלתי ככלכלנית בהוצאה לאור של משרד הביטחון ואחרי חמש שנים נקלטתי במחלקת תכנון וכלכלה במפא"ת. עשיתי שלל תפקידים, עד שנשלחתי לשליחות של ארבע שנים, כדי להיות היועצת הכלכלית של פרויקט רכישת הסטי"לים. לפני השליחות יוסי הרוויח פי שלושה ממני והוא עזב הכול כדי שנוכל לנסוע, ועשה בארה"ב תואר שני. כשחזרנו לארץ הוא נקלט לעבודה תוך שלושה ימים. לילדים החזרה הייתה לא פשוטה. אני מוניתי לראש יחידת הביקורת על תקציב משרד הביטחון.

ב-2003 ניגשתי למכרז היועץ הכלכלי של משרד הביטחון, וזכיתי, כשהמנכ"ל היה עמוס ירון שנתן לי חופש פעולה. הובלתי בין היתר את תוכנית ההתייעלות ואת הפרטת תעש, ואחרי שמונה שנים התמניתי לראש הקרן לחיילים משוחררים, ולפני שנה מוניתי לאישה הראשונה בתפקיד סמנכ"ל במשרד הביטחון.

הקרן לחיילים משוחררים: מתנהלת כמו חברה עסקית, בתקציב של 2.3 מיליארד שקל המיועדים לפיקדון המוענק לחיילים משוחררים, המוגבל לשש מטרות, בנוסף למענק השחרור שאיתו הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. המיקוד שלנו הוא בעיקר בהכוונה, בהכשרה מקצועית ובלימודים. אנחנו דואגים לאוכלוסיות מיוחדות, בדואים, דרוזים, צ’רקסים, נוצרים ומוסלמים, וגם חיילים בודדים, מילואימניקים ועולים חדשים. אנחנו מלווים אותם עד חמש שנים אחרי השחרור לפי החוק. הקרן מאפשרת לפנות דרכה לאבחון מקצועי, פסיכולוגי-תעסוקתי, ולחזור עם התוצאות, ויועצי הקריירה שלנו יתפרו עבור המשתחרר את החבילה הכי טובה.

פרישה: אחרי 40 שנים החלטתי לפרוש. התכוננתי לרגע, ככה שאני לא חוששת ממנו. כמו שזה נראה כרגע, אני בטוח אהיה עסוקה.

פנאי: מאוד אוהבת ספורט, מכון כושר, פילאטיס, עיצוב, יוגה והליכה בפארק. משתדלת להיות עם המשפחה כמה שיותר, ובגלל שאני בן אדם טוטאלי, כשאני עם הנכדים, אני כל-כולי שלהם.

תפיסת עתיד: אחרי הטיול שאנחנו מתכננים למרוקו, ככל הנראה אחזור לפעילות כלכלית-ביטחונית. אני מסתכלת בהנאה על ההישגים שלי, וחושבת על אמא שעבדה עד גיל 79, ככה שיש לי עוד זמן.