איך קשורה האלימות בחברה הערבית לקושי של התושבים לקבל משכנתאות מהבנק

אחד מהיישובים הערביים המככב תדיר בדוחות העוני בישראל, מחזיק בעוד שיא אחד מפוקפק: מספרם הרב של פגועי הגפיים התחתונות, פגיעות שנגרמו מירי או ממכות אלה. הבדיחה העצובה ברחוב הערבי אומרת כי ביישוב הזה אפשר לבנות מפעל לקביים ולקיים שם את הכשרות הרופאים האורתופדיים.

יש קשר ישיר בין העוני והפשע ביישוב הזה ובין הפציעות הללו. כדי לשרוד כלכלית, תושבים ביישוב נאלצים לקחת הלוואות בשוק האפור, שעליו שולטים בדרך כלל ארגוני פשיעה. כשהם מתקשים להחזיר את ההלוואות, הניתנות בריבית גבוהה במיוחד, הגובים מתחילים לפעול. ראשית איומים, אחר כך ירי אזהרה לעבר הבית או העסק והשלב הבא הוא בדרך כלל ירי לרגליים או מטען חבלה קטן ברכב. החייב הפצוע בשלב הזה כבר מגייס את כל החמולה לתשלום החוב.

גורם ביטחוני בכיר המכיר את הסוגיה מקרוב מסר ל"גלובס" כי אירועי האלימות בחברה הערבית הקשורים בהלוואות שוק אפור מהווים חלק לא קטן מהסטטיסטיקה הכללית, והענף הרווחי הזה הפך לאחד מתחומי הפעילות העיקריים של ארגוני הפשע ביישובים הערביים בישראל.

הצלחתם של ארגוני פשע אלה בהלוואות בשוק האפור נובעת לא במעט בשל הבעייתיות הרבה של האזרחים הערבים לקבל משכנתה או הלוואה ארוכת טווח בדרך המקובלת, בבנק. מחקר שפרסם בנק ישראל לפני שנתיים הראה כי המגזר הערבי מהווה רק 2% מנוטלי המשכנתאות, שיעור זניח לעומת חלקם באוכלוסייה, העומד על 21.4%. ביישובים מעורבים הנתון אמנם טוב יותר ועומד על 4% מסך מקבלי המשכנתאות, אך גם כאן מדובר בנתון נמוך משמעותית לעומת חלקם ביישובים אלה, העומד על 24%.

כלומר לאזרח הערבי הבונה או רוכש בית אין כמעט אפשרות לממן את הנכס ממשכנתה והוא נאלץ לחפש מקור אלטרנטיבי, ולוואקום הזה נכנסים ארגוני הפשיעה, המגלגלים הון עצום ממקורות הכנסה אחרים כמו סחר בסמים ובנשק, מלווים לאזרחים בריביות גבוהות, ומשתמשים בכוחם לגבות את החובות באמצעות איומים ואלימות כלפי החייבים ובני משפחותיהם.

פער בגובה הריבית

בדוח של בנק ישראל נאמר כי "בעיית נגישותם של לקוחות המגזר הערבי לאשראי לדיור בולטת גם בהשוואה ללקוחות יהודיים משכבות כלכליות נמוכות, המאפיינת את מרבית הלקוחות הערביים". עוד עולה מהממצאים, כי גם הריבית שמשלמים מקבלי המשכנתאות מהמגזר הערבי גבוהה בהשוואה לריבית בשוק. ביישובים מעורבים מדובר בפער של 0.1% בריבית. בבנק ישראל מציינים כי אמנם הפער נמוך, אך הוא נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית. ביישובי המגזר הערבי הפער מתרחב ומגיע ל-0.3% לעומת המגזר היהודי.

"הפער בריביות משקף, ככל הנראה, את הסיכון הנובע מהקושי במימוש הנכס בידי הבנק ביישובים ערביים במקרה של כשל. בנוסף, ייתכן שהפער משקף אף פערים ביציבות התעסוקתית של הלווה ומשתנים נוספים", כך לפי הדוח.

ולמה קשה לערבים לקבל משכנתה? הסיבה העיקרית שאותה מציין בנק ישראל היא הקשיים ביישובים ערביים ברישום הנכס והעמדתו כבטוחה למשכנתאות. גורמים בנקאיים בכירים שעמם שוחחנו אומר כי בפועל רוב הנכסים והחלקות ביישובים הערבים סובלים מבעיית רישום זכויות, וגם אם רשומים, הרישום לא תואם לרוב את המצב בפועל. לדבריהם רבים מהבתים נבנים ללא היתר, לרוב בשל העדר תוכניות מתאר, וכאלה בוודאי לא יכולים לקבל משכנתאות.

בעיות אחרות המקשות על קבלת משכנתאות במגזר הן הקושי לממש נכס במקרה של אי תשלום וזאת בשל האופי המיוחד של החברה הערבית של מגורים משותפים של חמולות. חוקית הבנק הנושה יכול לפנות מהבית רק את מי שנטל את המשכנתה ומשפחתו הישירה, ואילו בני החמולה האחרים יכולים להישאר. בעיה אחרת שעליה מצביעים הבנקאים היא הרגולציה ובכללה חוק המזומנים והכללים למאבק בהון השחור, המקשים על הציבור הערבי, שבו הכלכלה השחורה נפוצה במיוחד, להראות מקורות מימון והכנסה נוספים, כמו תלושי משכורת ודוחות מס.

דמי חסות ופדיון צ'קים

דוח שהכינה המשטרה בקיץ האחרון מפרט שבעה ארגוני פשע עיקריים השולטים באזורים שונים ביישובים הערביים, ארגונים שחלקם מבוססים על משפחות כמו חרירי, קראג’ה וג’ארושי, הפועלות באופן היררכי ואיסוף המודיעין עליהן מורכב וקשה. במשטרה ובמשרד לביטחון פנים הכינו בשנים האחרונות כמה תוכניות מקומיות וארציות למאבק בארגוני הפשיעה הערביים, אך הנתונים מראים כי המאבק הזה נכון לעכשיו כשל.

דמי החסות, ה"פרוטקשן" - מקור הכנסה מוכר נוסף של ארגוני הפשע - הוא תופעה מוכרת גם במגזר היהודי, בעיקר בפשיעה חקלאית ובאתרי בנייה. ארגוני "שמירה" כביכול מעניקים את חסותם תמורת דמי החסות, ומי שמסרב לשלם על ה"שמירה" - ייפגע. בחברה הערבית ההתמקדות היא בבעלי הון ועסקים. במקרי קיצון מגיעים לחטיפת בני משפחה והסיפור המוכר הוא חטיפתו של הילד בן השבע כרים ג’ומהור לפני שנה בקלנסווה. החוטפים דרשו כופר של ארבעה מיליון שקל ולבסוף הילד אותר באזור רמאללה, לפי דיווחים בתיווכם של ארגוני פשיעה ערבים-ישראלים. גורם המעורה בסיפור אומר כי החטיפה הייתה במסגרת ניסיון סחיטה של האב, והוא אכן שילם סכום כסף כדי להביא לשחרור בנו.

ישנם גם ארגוני פשיעה המתמחים בפדיון צ’קים חוזרים. בעל עסק מעיר מעורבת פשט רגל והחל בניסיונות לשקם את העסק. להפתעתו קיבל דרישה לשלם במלואו צ’ק שנתן לפני שפשט את הרגל ולא היה לו כיסוי. כשסירב ואף פנה למשטרה, העסק הוצת, ובשלב הבא הונח מטען חבלה במכוניתו ואשתו נפצעה מהפיצוץ. האיש נכנע, גייס כסף מבני משפחתו ושילם את מלוא הסכום של הצ’ק ובנוסף גם פיצוי לעבריינים שהוטרדו מהתערבות המשטרה.

מה עושים? המאבק באלימות בחברה הערבית מורכב ורב ממדים, ובהיבט של הפשיעה הכלכלית וארגוני הפשע החולשים על שוק האשראי השחור, הוא מאבק קשה במיוחד. המשטרה סובלת מחוסר אמון מובהק בחברה הערבית וגם כשמתקבלות תלונות הטיפול לרוב לא מצליח לספק הגנה מהארגונים החיים עמוק בתוך החברה. ההיבט הרגולטורי בתחום הבנייה נראה אפשרי יותר, והאצת תהליכי אישור תוכניות המתאר, ובעקבותיו רישום הזכויות והלבנת הבנייה ללא אישור, יאפשרו לערבים לקבל משכנתאות בהיקף נרחב בהרבה מהמצב כיום. בינתיים אפשר לשקול מתן ערבות מדינה לבנקים כדי לעודדם לתת משכנתאות והלוואות שיצמצמו את התלות בארגוני הפשע.