הוויכוח על גיל הפרישה לנשים: להאריך או לא להאריך

דליה, כמעט בת 64, עובדת מוערכת ובעלת תואר בביולוגיה, פוטרה מעבודתה במעבדה לאחר 17 שנה. העילה הרשמית: התייעלות וקיצוצים. בתביעה שהגישה נגד מעסיקיה לשעבר, טענה כי הסיבה האמיתית והלא מכובסת לפיטוריה היא למעשה גילה המתקדם. בית הדין לעבודה קיבל את גרסתה, והשית על המעסיק פיצוי כספי בשווי שנת עבודה פלוס פיצוי נוסף על עוגמת הנפש.

"יש לקחת בחשבון את חוסר תום הלב וההפליה האסורה שבפיטורים, את נסיבותיה האישיות של התובעת, שצברה בעבודתה ותק רב שנים, ואת הצהרתה כי ניסיונותיה למצוא עבודה חלופית לא הניבו פרי, כך שנותרה קרוב לגיל 64 מחוץ לשוק העבודה", נכתב בפסק הדין, שאף ציטט את השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה, על כך ש"השינוי הבולט שחל בהיקף אוכלוסיית הגיל השלישי מוליד צרכים חברתיים שלא ניכרו בימים עברו. התרחבותה של אוכלוסיית האזרחים הוותיקים והגידול הניכר בתוחלת החיים מדגישים את הצורך בהגנה על זכויותיהם".

זוהי רק דוגמה אחת מני רבות שמציפה תופעה חמורה בולטת: אייג'יזם, כלומר אפליה על בסיס גיל, והפיכתם של עובדים טובים ללא רלוונטיים בשל גילם. הבעיה הזו אינה נחלתם של מבוגרים בלבד: כולנו מושפעים מכך, בין היתר כיוון שאייג'יזם הוא מכשול מרכזי בדרך להעלאת גיל הפרישה לנשים, ומהווה אחד מהקלפים המרכזיים של מתנגדי ההעלאה. וכשגיל הפרישה לא עולה, כולנו נושאים בנטל.

נכון להיום, נראה כי הנושא תקוע בדרך ללא מוצא: ועדת הכספים של הכנסת הציעה עלייה מדורגת בגיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64, מותנית במתווה הכולל את הארכת זכאותן של נשים מבוגרות לדמי אבטלה מחצי שנה לשנתיים - תוכנית שאפתנית שעלותה מוערכת בכ-10 מיליארד שקל בעשור הקרוב. האוצר, מבחינתו, הסכים לשלם עבור מתווה אחר, שעיקרו תוכניות הכשרה מקצועית לנשים מבוגרות וזכויות סוציאליות מוגדלות, ועלותו, לכל היותר, 2 מיליארד שקל. הנושא עתיד להיות מוטל לפתחה של הממשלה הבאה.

אחת המשמעויות של העלייה בתוחלת ובאיכות החיים היא עלייה בהוצאות הממשלה והתגברות העומס על האוכלוסייה העובדת. לפי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בתהליך שהתחיל לפני כעשור וצפוי להימשך עד ל-2030, האוכלוסייה המבוגרת צפויה כמעט להכפיל את עצמה, בעוד האוכלוסייה הכללית תגדל רק בשליש. אם ב-2016 היה רק מבוגר אחד בגמלאות או ילד שעדיין אינו נכלל בשוק העבודה על כל חמישה עובדים, הרי שהצפי ל-2030 הוא פחות מארבעה עובדים על כל קשיש או ילד. כלומר, יותר קשישים באופן אבסולוטי ביחס ליצרני ההכנסות.

הסכנה הגדולה האורבת לפתחנו היא חוסר יכולת של הביטוח הלאומי לעמוד בהתחייבויותיו לדורות הבאים, או במילים אחרות: פשיטת רגל כלכלית. הדרך לשם רצופה גם בתרחישים פחות אפוקליפטיים, ועדיין מאיימים: דלדול המקורות התקציביים, העלאה חדה של מיסים וירידה תלולה ברמת החיים של רבים הנסמכים על שירותי מדינה. בפן האישי, התארכות תוחלת החיים יוצרת מצב שבו אנשים נאלצים להסתמך זמן רב יותר על חסכונותיהם: אם בשנות ה-70 גבר חי בפנסיה בממוצע 14 שנה ואישה כ-20, הרי שכיום גבר צפוי להיות בפנסיה כ-17 שנה ואישה כ-24.

בדרך לפשיטת רגל

הנתונים שהוצגו כאן מהווים את המוטיבציה העיקרית להעלאת גיל הפרישה לנשים, פתרון שהמדינה מנסה לקדם באמצעות משרד האוצר כבר שנים ארוכות, וללא הצלחה. "שר האוצר מגיש הצעת חוק, והיא תמיד נופלת בוועדת הכספים על ידי החרדים או על ידי החברתיים, כיוון שאף אחד לא מוכן להצביע על משהו שיפגע בנשים. אני חושב שאין לזה הצדקה, תוחלת החיים עולה וצריך לממן את זה", מסביר רמי דיין, מומחה לביטוח פנסיוני ויועץ לגופים גדולים במשק.

עד כה המליצו על כך שלוש ועדות של המשרד ואינספור מומחים, כשהם חמושים בטיעונים מגוונים: שוויון חובות למי שדורשות שוויון זכויות, העלאת רמת החיים של הנשים עם היציאה לפנסיה וצמצום הפער בין גובה הקצבאות של שני המינים, הקלת הנטל על האוכלוסייה העובדת, ויישור קו עם מדינות ה-OECD, שבהן גיל הפרישה הממוצע לנשים גבוה מאשר בישראל, ועומד על 63.2.

מנגד עומדות טענות הגורסות כי הראשונות להיפגע מהשינוי יהיו נשים שממוקמות ממילא בתחתית שרשרת המזון התעסוקתית, ועובדות במקצועות שוחקים כמו ניקיון וטיפול בקשישים. לאלה מצטרף, כאמור, החשש הגדול מאייג'יזם. שוק העבודה מעולם לא האיר פניו למבוגרים, ואין סיבה להניח שדווקא עכשיו יקל על אלו שצריכות להתנהל בו כמה שנים נוספות.

כיום זכאיות נשים היוצאות לגמלאות לקבל קצבת זקנה של הביטוח הלאומי מגיל 62, וקצבת הפנסיה שלהן פטורה ממס עד לסכום של כ-9,800 שקל. אם יועלה גיל הפרישה שלהן ל-64 או יושווה לזה של הגברים ויעמוד על 67, המרוויחים העיקריים מכך יהיו הביטוח הלאומי - אליו יופרשו יותר תשלומים מחד, והוא יידרש לשלם פחות קצבאות מאידך - וקרנות הפנסיה הוותיקות, שמחויבות לשלם לעמיתיהן על פי נוסחה שנקבעה בעבר, ושנסמכה על הכוונה להעלות את גיל הפרישה לנשים. קרנות אלה כבר הודיעו על הפחתה בפנסיה לכלל מבוטחיהן, כתוצאה מאי העלאת גיל הפרישה של נשים. קרנות הפנסיה החדשות, לעומת זאת, אדישות לחלוטין לשינוי, כיוון שהן מבוססות על צבירה כספית שמחושבת בהתאם לזמן הפרישה.

"לב הבעיה מתמקד בשאלה מה עושים עם אנשים שנפלטים משוק העבודה, עם הפער שגדל בין תוחלת החיים ותוחלת החיים המקצועית", אומר דיין. "אם המדינה לא תיצוק תוכן ריאלי לאמירה 'הארכת תוחלת החיים המקצועית', היא תהיה בבעיה: בעבר צעירים יכלו לממן את האוכלוסייה המבוגרת, אבל היום הם כבר לא יכולים לעשות זאת, וזה יחמיר. המדינה תיאלץ להשית מס מטורף על הצעירים, ונטל המס כבר היום גבוה מאוד, זה יגיע לפשיטת רגל".

איך יוצקים 'תוכן ריאלי' להארכת תוחלת החיים המקצועית?

"צריך להטמיע פתרונות ריאליים שיהפכו את שהאוכלוסייה המבוגרת ליצרנית, כמו הכשרות מקצועיות, עבודות יזומות, או העדפה מתקנת לאוכלוסיות מבוגרות כדי שיוכלו להיכנס למקומות כמו צהרונים בבתי ספר ובגני ילדים".

הוועדה האחרונה שהתכנסה בכנסת לדון בנושא, בהובלתו של ראש אגף התקציבים באוצר דאז, אמיר לוי, אכן הציעה מספר תוכניות לשיפור מצבן של הנשים במקצועות השוחקים, ובהן הקצאת תקציבים להכשרות מקצועיות. אלא שרבים רואים ביוזמה מס שפתיים, או לכל הפחות תוכנית לא ריאלית, והתקשו לדמיין כיצד נשים בעשור השישי לחייהן, במיוחד כאלו שעסקו כל חייהן בעבודה שוחקת, יפנו פתאום ללימודים.

"מסקנות הוועדה אינן כוללות ארגז כלים הולם להתמודדות עם הפגיעה הצפויה בנשים", טענה פרופ' רות בן ישראל, חברת הוועדה שהייתה בדעת מיעוט והתנגדה למתווה שלה. "להעלאת גיל הפרישה השלכות שליליות דרמטיות על נשים המועסקות בשכר נמוך, במקצועות שוחקים ואלו הנמצאות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל... נשים אלו ייפגעו מדחיית זכאותן לקצבת זקנה עקב העלאת גיל הפרישה, ובהיעדר חיסכון פרטי מספיק, יידונו לחיי עוני".

מצד שני, אחת הטענות שמעלים תומכי העלאת גיל הפרישה היא שהשינוי בעצם ייטיב עם נשים, במיוחד עם אלו המבוטחות בקרנות הפנסיה החדשות, שבהן סכום הפנסיה הוא נגזרת ישירה של הסכום שנחסך. אם גיל הפרישה יעלה, יצטמצמו הפערים בין קצבאות הנשים והגברים, והשינוי יאפשר את רמת החיים שגמלאים בימינו שואפים לה, כזאת שכוללת גם ניצול של הבריאות הטובה יותר בדמות נסיעות לחו"ל ובילויים.

הטענה הזאת אינה משוללת יסוד, ומגובה גם במחקרים. כך, למשל, על פי מחקר של מכון טאוב שהתפרסם לפני כשנה, פרישת נשים בגיל 67 תגדיל את הפנסיה שלהן ב-40% ותצמצם דרמטית את הפער בינן לבין גברים מ-61% ל-15% בלבד.

מהו מקצוע שוחק

אז מי צודק? תלוי את מי שואלים, ואת האינטרסים של מי הם מייצגים. "כל מי שהיום נמצא בפנסיה צוברת חדשה, להבדיל מפנסיה תקציבית, מושפע משני פרמטרים: משך הזמן שבו הופרשו ההפרשות וגובה השכר, שהרי גובה ההפרשות הוא אחוז מסוים מהמשכורת", מסבירה עו"ד אורלי אבן זהב, הממונה על תחום הפנסיה במשרדה של עו"ד אורנה לין.

"כיוון שנשים מוכוונות לפרוש בגיל 62, יש לזה משמעות על גובה הפנסיה שלהן, במיוחד שרבות מהן עובדות במקצועות פחות רווחיים". אם זה לא מספיק, הרי שגם לתוחלת החיים הגבוהה יותר של נשים יש השפעה שלילית על גובה הקצבה החודשית, כיוון שסכום הכסף שהפרישו במהלך השנים עתיד להתפרס על פני יותר חודשים שצפויים להן בגמלאות.

האם הפתרון הוא השוואת גיל הפרישה לזה של גברים?

"כעיקרון זה מהלך מבורך, אבל הוא מתעלם מהעובדה שיש הרבה נשים במקצועות שוחקים וגם מכך שהשוק לוקה מאוד בגילנות. גברים בגיל 50 פלוס נתקלים בקשיים, ונשים מתקשות בשוק העבודה כבר בשנות ה-40 שלהן. שינוי כזה צריך להיות מלווה בשינוי חברתי, וגם באבחנה בין מקצועות שוחקים, שבהם צריך להשאיר את גיל הפרישה כפי שהוא, לבין מקצועות אחרים".

אלא שבאוצר חוששים, כפי הנראה, להיכנס למלחמה שקשה לנצח בה, על ההגדרה של 'מקצוע שוחק'. ניקיון הוא מקצוע שוחק, זה ברור, אולי גם טיפול בקשישים. פחות ברור, לעומת זאת, כיצד להגדיר נהגת מונית או אוטובוס, או אישה בעשור השביעי לחייה שעומדת על רגליה שעות ארוכות ברשת פארם כלשהי.

בנוסף, הקלות לנשים אלו עשויות לייצר טענות מצד אחרות שמקצוען אינו 'נופל' בקטגוריה זו, אך פוטרו מעבודתן ומתקשות למצוא עבודה חדשה מפאת גילן המתקדם. לכן, אחת הסוגיות שיש לתת עליהן את הדעת בדיון על העלאת גיל הפרישה היא המצב הריאלי בשוק העבודה, ואפליה מטעמי גיל.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק להפלות עובד מטעמי גיל בכל הקשור בקבלתו לעבודה, בתנאי העסקתו ופיטוריו. "די בכך שמעסיק לקח בחשבון במסגרת שיקוליו גם את גילו של המועמד של העובד, כדי שהחלטתו תהיה פסולה", אומר עו"ד רפי הולין, מומחה לדיני עבודה. לדבריו, בכל הנוגע לגילנות אין הבדלים משמעותיים בין המינים.

איך ניתן להוכיח אפליה?

"קשה לעשות זאת, ולכן החוק הפך את נטל ההוכחה: די בכך שמועמד לעבודה יוכיח כי עמד בתנאי הקבלה, כדי להעביר את הנטל אל המעסיק. כך גם לגבי עובד מבוגר שפוטר - די בכך שיוכיח כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו, כדי להעביר את הנטל אל המעסיק להוכיח שהפיטורים לא היו משיקולים מפלים.

"אגב, לאחרונה בתי הדין לעבודה החמירו את היחס כלפי פיטורי עובדים מבוגרים. אם בעבר על המעסיק היה להוכיח שלא התחשב בגילו של העובד בהחלטה על פיטוריו, כיום גם התעלמות נחשבת לאפליה: מעסיק שרוצה לפטר עובד צריך להוכיח שכן התחשב בגילו כשיקול להימנע מפיטוריו. כלומר, נוצרה חובה של המעסיק לקיים מעין אפליה מתקנת".

יש דפוס בפיטורים של עובדים מבוגרים?

"בדרך כלל פיטורים של עובד מבוגר קורים כשמגיע מנהל חדש, צעיר ואמביציוזי. שני הצדדים מרגישים שהם יודעים הכול. זוהי כרוניקה של פיצוץ ידוע מראש, שבסופו העובד הוותיק בדרך כלל מפוטר. לכן הדרך לצמצם אפליה מטעמי גיל אינה בהכרח משפטית, כי למשפט יש כוח מוגבל, אלא בעיקר ניהולית. אפשר להשקיע בהכשרות עובדים ותיקים, או לאמץ מודל תגמול שמערער על האקסיומה שהשכר צריך לעלות עם הוותק. במקומות שבהם השכר הוא צמוד ביצועים, היקף פיטורי העובדים הוותיקים נמוך משמעותית".

 "לא צריך להיבהל ממתן סיוע תקציבי ואפילו חלקי לקבוצות מסוימות". מיכל עאבדי / צילום: רמי זרנגר

להוציא את הרפורמה לדרך

מיכל עבאדי, החשבת הכללית באוצר לשעבר: "הארכת גיל הפרישה לנשים היא מחויבת המציאות"

"התארכות תוחלת החיים משפיעה על מערכת הבריאות, ועל מערכות חברתיות, כולל הצורך לתמוך, גם נפשית, באוכלוסייה הוותיקה", אומרת מיכל עבאדי, לשעבר החשבת הכללית באוצר. "ההיערכות בתחום החיסכון הפנסיוני, שכוללת בין היתר את הארכת גיל הפרישה לנשים, היא מחויבת המציאות.

"העלאת גיל הפרישה היא מהרפורמות החשובות ביותר שעומדות לפתחה של הממשלה הבאה. יישום הרפורמה יגדיל את החיסכון הפנסיוני שלהן, ויאפשר לחלקן לממש את הכישורים והיכולות שלהן לעוד מספר שנים. הרפורמה גם צפויה לתרום לכלכלת ישראל.

הנפגעות מהרפורמה. "כאשר הממשלה מקדמת רפורמות שצפויות להועיל לציבור בטווח הארוך, היא מפצה אוכלוסיות שנפגעות מאותה הרפורמה. הרפורמה להעלאת גיל הפרישה עלולה לפגוע בחלק מהנשים, שלא יצליחו להתמודד עם השינוי, ולכן אני לא שוללת את האפשרות לתת כאן פתרון תקציבי. מתקצוב תוכניות אפקטיביות להכוונה וסיוע למציאת עבודה מגיל מסוים, ועד לפתרון תקציבי בצורה של סיוע כספי.

"המפתח להוצאת הרפורמה לדרך היא הדרגתיות בהחלתה, וטיפול נקודתי באוכלוסיות הנפגעות. המדינה צריכה לקבוע הגדרות שמתכנסות למסגרת תקציבית ברורה, ובדרך זו לתת לפחות מענה חלקי לבעייתיות. צריך לזכור שהבעיה של נשים במקצועות שוחקים מסוימים היא אמיתית, וכחלק מהרפורמה צריך לסייע לאותן נשים. לא צריך להיבהל ממתן סיוע תקציבי ואפילו חלקי לקבוצות מסוימות.

"כמו כן, צריך להחיל את הרפורמה בהדרגה לגבי נשים הצפויות לפרוש בתקופה הקרובה (לפחות בשלוש השנים הקרובות), נשים שהתכוננו לכך, ובהתאם בנו את מערך הציפיות שלהן".

 "בסופו של דבר זו נוסחה מתמטית: תוחלת החיים הנשית והאנושית מתארכת, ונצטרך לממן את התוספת הזאת". ענת גואטה / צילום: רמי זרנגר

מה חושבות המנהלות הבכירות?

ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך: "לא יכולה להיות אפשרות אחרת, אלא להיות בעד העלאת גיל הפרישה. בסופו של דבר זו נוסחה מתמטית: תוחלת החיים הנשית והאנושית מתארכת, ונצטרך לממן את התוספת הזאת, אחרת נזדקן בעוני. ברור שזה מעורר רגשות לא פשוטים, אבל הכסף צריך להגיע מאיזשהו מקום".

סיגל יעקבי, מנכ"לית משרד המשפטים וכונסת הנכסים הראשית: "קודם כל, אני בעד שוויון, וזה אומר שוויון בזכויות לצד שוויון בחובות. מעבר לזה, כתוצאה מהתארכות תוחלת החיים אין מנוס מהעלאת גיל הפרישה מבחינה כלכלית".

אורנה הוזמן בכור, יו"ר נמל אשדוד: "חלק ממשמעות של שוויון הוא הזכויות לצד החובות. לכן, במידה ויש שוויון מלא בכל התחומים, כלומר בשכר, בקידום ובתנאים, אני מאמינה שיש צורך להשוות גם בגיל הפרישה - אבל לא רגע לפני השוויון הזה".

ד"ר יואל מארק, סגנית נשיא אמזון העולמית: "אני לא מאמינה במגבלות על גיל פרישה לאף אחד, גבר או אישה - המצב צריך להיות שכל אחד מחליט לעצמו. מישהו בן 75 יכול להחליט שהוא עדיין בכושר, זה תלוי בך ובתפקיד שלך. אישית אני לא בטוחה שאפסיק לעבוד בגיל 64, ואני לא כל כך רחוקה משם. כרגע זה לא משהו שהייתי רוצה".

סיגל רגב רוזנברג, מנכ"לית קופת חולים מאוחדת: "כרגע יש בעיה עם העלאת גיל הפרישה, כיוון שיש מקצועות שהם מאוד שוחקים, כמו אחות או מורה. בגיל 65 להרים חולים ולרחוץ חולים זה מאוד בעייתי, וצריך להיערך לזה - כלומר לבנות שינוי מסלולים לגיל הזה. לשבת בבית 20 שנה זה יותר מדי, וזו גם רמת חיים מאוד נמוכה לאנשים שהיו רגילים אחרת".