בלי עיתונות חופשית לא יהיה אמון במוסדות השלטון

העורכים של מוסף זה בחרו לעסוק בשאלת אמון הציבור במערכת המשפט בכלל ובמערכת התביעה הכללית בפרט. כהקדמה ניתן לשאול - מהו למעשה אמון הציבור, האם לציבור (אותו מושג אמורפי) יכולה להיות דעה שהוא גיבש בעצמו על מערכות המדינה? נחזור לשאלה זו בהמשך. לטענתי, עורכי המוסף החליטו לעסוק בשאלה זו בעיקר לנוכח התופעה המלווה אותנו ביחד עם חקירות ראש הממשלה, שלפיה נטען כי אותן חקירות נובעות ונגועות בהטיה פוליטית. הטענה, שראש הממשלה משמיע בריש-גלי (וחסידיו חוזרים עליה), היא משיריביו נכשלו בהחלפתו בדרך הפוליטית, אזי המשטרה והפרקליטות "תופרים לו תיקים" על-מנת להוביל להחלפתו.

מי שעוקב אחר הרשתות החברתיות, רואה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נותן ביטוי אוהד ומשתף פוסטים וציוצים שבהם הדברים הללו נאמרים במפורש ובאופן בוטה הרבה יותר.

לכן, לדעתי, שאלת "אמון הציבור" בפרקליטות לא נולדה בחלל ריק. היא גם לא נובעת מאיזה גילוי בדבר תקלות חמורות בעבודת הפרקליטות, אלא בראש ובראשונה ממסע דה-לגיטימציה ברור אשר מנהל ראש הממשלה נגד גורמי אכיפת החוק בישראל, ממניעים אישיים של הימלטות מאימת הדין בתיקים הפליליים שבהם הוא חשוד.

כעת נחזור לשאלה הראשונה - מהי הדרך שבה יכול הציבור לגבש את דעתו על אמון במערכות אכיפת החוק. התשובה נמצאת בידיו (או על המסך) של קורא שורות אלה. אם יש תפקיד מהותי לעיתונות במדינה דמוקרטית, הוא בדיוק זה - לבחון, לבדוק ולבקר כל מערכת שלטונית, לרבות מערכות אכיפת החוק. הציבור יכול ללמוד על תפקוד מערכות השלטון ולהחליט אם לתת בהן אמון, רק אם העיתונות תמלא כראוי את תפקידה ותגלה ותמסור לו מידע על אופן התפקוד של אותן מערכות.

והנה, החשדות הפליליים נגד ראש הממשלה עוסקים בניסיון שלו (שבחלקו צלח) לפגוע בחופש העיתונות. בתיק 2000 חשוד ראש הממשלה בהפרת אמונים שנובעת מהנכונות שלו להתייחס ברצינות להצעת שוחד של מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, שלפיה תמורת מתן סיקור אוהד יפעל ראש הממשלה להקטין (בדרך של חוק) את תפוצת המתחרה "ישראל היום".

בתיק 4000 חשוד ראש הממשלה בכך שתמורת הטבות רגולטוריות במיליארדי שקלים שהעניק למקורב אליו, שאול אלוביץ', קיבל ראש הממשלה שליטה דה-פקטו באתר חדשות מהמובילים בישראל.

כך נסגר המעגל של שאלת "אמון הציבור בפרקליטות". ראש הממשלה מבצע, לפי החשד, סדרה של עבירות פליליות שמטרתן לפגוע באופן אנוש באחד המוסדות החשובים לקיומה של דמוקרטיה - חופש העיתונות. משנתפס בקלקלתו, הוא מבקש לפגוע באמון הציבור במוסדות אכיפת החוק, מוסדות שהאמון בהם טמון במידה רבה בקיומה של עיתונות חופשית היכולה לבקר אותם.

וזו, אם כן, "התורה על רגל אחת": יש עיתונות חופשית - יכול להיות אמון במערכות השלטון ובאכיפת החוק; אין עיתונות חופשית - לא יכול להיות אמון במערכות השלטון.

הכותב הוא עורך דין העוסק בעתירות חוקתיות; הגיש בעבר כמה עתירות סביב תיקי נתניהו