המתקת העונש בפרשת ישראל ביתנו לא מבשרת טובות לנאשמים אחרים בתיק

בית המשפט העליון הפחית היום (ב') משבע לשש שנים את עונש המאסר שנגזר על דוד (דאוד) גודובסקי, לשעבר מנהל אגף הארגון במפלגת ישראל ביתנו ואחד מהנאשמים העיקריים בפרשה 242 שזכתה לכינוי "פרשת ישראל ביתנו". למרות ההמתקה המסוימת בגזר הדין, ברור שלא לתוצאה הזו פילל מי שהיה הנאשם המרכזי בפרשה לצידה של סגנית שר הפנים לשעבר פאינה קירשנבאום, שקיווה בכלל לביטול הסדר הטיעון שחתם עליו, ולכל הפחות להפחתה משמעותית יותר בעונשו.

גודובסקי הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע ארבע עבירות של לקיחת שוחד, שתי עבירות של בקשת שוחד ושלוש עבירות של הלבנת הון. הוא הודה כי נטל חלק מרכזי במעשים שבמסגרתם בתמורה לחלוקת תקציבים ממשלתיים-קואליציוניים של המפלגה לגופים ולארגונים שונים, קיבלה המפלגה בחזרה נתח מאותם כספים ציבוריים.

הסדר הטיעון עם גודובסקי לא כלל הסכמה לגבי העונש. שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ירון לוי, גזר עליו שבע שנות מאסר בפועל, במסגרת גזר דין נוקב ותקיף, אך היום, כאמור, המתיק בית המשפט העליון את עונשו של גודובסקי והפחית לו שנת מאסר אחת.

פיתח תקוות לביטול ההרשעה

גודובסקי לא הסתפק רק בערעור על חומרת העונש שנגזר עליו, וביקש לערער גם על עצם הרשעתו בהסדר טיעון בעקבות הודאתו. זמן קצר לאחר שכבר הגיש את הערעור, התברר לו כי הפרקליטות ביצעה בעניינו מחדל משמעותי, שלטענתו היה אמור להפוך את הקערה על פיה: לאחר שהוגש הערעור ובטרם התקיים הדיון, הודיעה לו הפרקליטות על קיומם של שישה קלסרי חומר חקירה שלא הועברו אליו בשלב שקדם להודאתו בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה. על בסיס עובדה זו ביקש גודובסקי לבטל את הרשעתו, ופסק דינו של בית המשפט העליון מהבוקר אכן התמקד בעיקר בשאלה האם בשל מחדל זה יש לאפשר לגודובסקי לחזור בו מהודאתו.

ייתכן כי גודובסקי פיתח תקוות מסוימות שקלסרי החקירה שנשכחו ונמצאו יסייע לו בערעור, שכן לאחר שהגיש את ערעורו באמצעות עורכי הדין אורי קורב ואסף בנמלך ממשרד טולצ'ינסקי שטרן לפני כשנה וחצי, קיבל בית המשפט העליון את בקשתו לעיכוב ביצוע העונש עד הכרעה בערעור. בית המשפט העליון קבע כי טענותיו של גודובסקי "כבדות-משקל לכאורה" וכן "תומכות לכאורה בבקשתו לבטל את הסדר הטיעון ולחזור בו מההודאה שעל יסודה הוא נמצא אשם".

ואולם השופטים שישבו בדין סברו אחרת. אף אחד מהם לא סבר כי הימצאותם של הקלסרים מצדיקה את ביטול הודאתו באופן "אוטומטי", אך הם נחלקו ביניהם בשאלה האם יש לתת לו הזדמנות לטעון לעניין הפגיעה שנגרמה לו כביכול כתוצאה מכך. השופטים ניל הנדל ונעם סולברג קבעו כי המחדל של הפרקליטות עלול לפגוע באופן עקרוני בזכותו של נאשם להליך הוגן, ואולם לאחר עיון בחומר החקירה התברר כי בנסיבות המקרה חומרי החקירה אינם נוגעים לתשתית הראייתית שהתגבשה נגד גודובסקי ועל בסיסה הוא הודה. עוד נקבע כי בא-כוחו של גודובסקי אף לא העלה את הטענה כי נגרם עיוות דין קונקרטי בנסיבות העניין.

בפסק דינו כתב הנדל כי "יש להצר על התנהלותה של המדינה בעניין זה. מדובר במחדל חמור מצידן של רשויות התביעה", אך בה-בעת שלח מסר נוקב וביקורתי לטענותיו של גודובסקי: "אין לאפשר לגודובסקי להתל בהליך הפלילי. פגמי המדינה לא יכולים להפוך לכלי בידי המערער אשר באמצעותו הוא מבקש להפוך את ההליך הפלילי בעניינו לזירה המתנהלת לפי רצונותיו ובקשותיו".

אלרון, שנותר בדעת מיעוט, סבר כי אי-מסירת מלוא חומר החקירה למערער נכללת בגדר אותם מקרים חריגים אשר בהם עשוי בית המשפט להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו בכתב האישום, ואף הדגיש כי "מקרה זה צריך לשמש תמרור אזהרה לרשויות התביעה, למען יקפידו הקפדה יתרה על קיום החובה החקוקה להעברת מלוא חומר החקירה לידי הסנגוריה במועד הקבוע לכך על-פי דין, לבל תיפגענה זכויות נאשמים להליך הוגן ולמען שמירה על ניהולו התקין והסדיר של ההליך הפלילי". לכן אלרון סבר כי יש להחזיר את הדיון בעניינו של גודובסקי למחוזי ולתת לו ההזדמנות להראות איזה נזק נגרם לו בשל המחדל, אך דעתו כאמור לא התקבלה.

"פגיעה קשה בשוויון בין מפלגות"

עונשו של גודובסקי אומנם הופחת, אך עדיין מדובר בפרק זמן משמעותי וארוך ועל ענישה המוגדרת "ברף הגבוה". גם ביחס לערעורו של גודובסקי על חומרת העונש, נותרו השופטים חלוקים בדעתם. הנדל וסולברג סברו כי יש לקבל חלקית את ערעורו של גודובסקי ולהפחית את עונש המאסר בשנה אחת, ואילו אלרון סבר כי יש להפחית שנתיים.

השופט הנדל הדגיש את החומרה הרבה הגלומה בעבירות שביצע גודובסקי, ובניגוד לאלרון סמך את ידו על קביעת שופט המחוזי ירון לוי, שלפיה יש לייחס לגודובסקי "נחישות והתמדה בבקשות השוחד".

בנוסף דחה הנדל את הטענה של גודובסקי, שלפיה יש להקל בעונשו מכיוון שלא נטל לעצמו את כספי השוחד שלקח והגיעו בעיקר אל מפלגת "ישראל ביתנו", כשהדגיש: "קיים נימוק כבד-משקל בדבר החומרה הרבה במעשי גודובסקי. החומרה בעבירת שוחד היא בין היתר בתמורה שלא חייבת להיות תמיד רווח אישי כספי ללוקח השוחד. גודובסקי לקח שוחד בעבור מפלגתו, מפלגת ישראל ביתנו. מנגנונים שונים הושמו על-מנת לפקח על דרכי מימונן ועל-מנת שהמערכת הפוליטית תפעל בצורה שוויונית שאינה מעניקה יתרון בלתי הוגן למפלגה זו או אחרת. בלקיחת שוחד עבור צורכי המפלגה ובכיריה, גם אם נועד למטרותיה הציבוריות של המפלגה, יש בכדי לפגוע פגיעה ממשית וקשה בשוויון בין המפלגות. הדבר מהווה עיוות של 'תנאי המגרש' שבו מנהלות המפלגות את המשחק הדמוקרטי".

הנדל אף הבהיר כי "הכספים ניתנו עבור המפלגה ומטרותיה אך באלו לא היה להיטיב עם כלל הציבור אלא עם מטרות שתואמות את ערכי המפלגה, עם פעילים מרכזיים שלה, וכן, כפי שעולה מהעובדות בתיק זה שבהן הודה המערער, עם קירשנבאום, אשר חלק ניכר מכספי השוחד שימש לממן את יחסי הציבור שלה", וקבע כי בכך גלומה פגיעה חמורה בסדרי השלטון והמשפט - פגיעה שחמורה לא פחות - ולעתים אף יותר - מנטילת כספי שוחד לכיסו של עובד ציבור. מעשיו של גודובסקי, קבע, "מזעזעים את האדנים שעליהם מתבססים חלק מן המוסדות הדמוקרטיים הבסיסיים בשיטת המשטר הישראלית - מוסד המפלגות ומוסד תקציב המדינה".

עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי יש להקל בעונשו של גודובסקי בשנה אחת, מכיוון שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לכך שגודובסקי לא ניהל את ההליך והודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון.

"המסר: הודאה אינה משתלמת"

עורכי הדין אורי קורב ואסף בנמלך, באי-כוחו של גודובסקי, סבורים כי על העליון היה להפחית שנים נוספות בעונשו של גודובסקי, והזהירו מפני השלכות פסק הדין לשיטתם: "אנו שמחים שבית המשפט קיבל את הערעור והפחית בעונשו של גודובסקי. בית המשפט מתח ביקורת קשה על התנהלות התביעה שלא העבירה חומרי חקירה להגנה והפרה את הסכם הטיעון שעליו חתמה בכך שחרגה מהעובדות המוסכמות. קביעת שופט המיעוט, ולפיה 'ישמש מקרה זה אפוא תמרור אזהרה לרשויות התביעה, למען יקפידו הקפדה יתרה על קיום החובה החקוקה', צריכה להדהד. גם דעת הרוב קבעה כי 'יש להצר על התנהלותה של המשיבה בעניין זה. מדובר במחדל חמור מצידן של רשויות התביעה'.

"אנו סבורים כי דעת המיעוט המנומקת היא הנכונה בנסיבות העניין, וכי היה מקום לבטל את הכרעת הדין ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. וכך גם צדקה דעת במיעוט של כבוד השופט אלרון ביחס למידת ההתערבות בעונש. גודובסקי לא נטל אגורה לכיסו, הודה במעשיו והביע עליהם חרטה מלאה. בנסיבות אלה הטלת עונש של שש שנות מאסר חורגת לחלוטין מרמת הענישה הנוהגת ואף מזו הראויה. בית המשפט לא נתן משקל ראוי הן להודאה והן להתנהלות הנפסדת של התביעה. גזר הדין מעביר מסר לנאשמים ולפיו הודאה בבית משפט פשוט אינה משתלמת. בכל הכבוד, זהו מסר שגוי".

במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה היו שבעי-רצון מההחלטה למרות ההפחתה הקלה בעונש. בתום הדיון מסר עו"ד ד"ר מאור אבן-חן: "בית המשפט העליון הפחית את עונשו של הנאשם משבע לשש שנות מאסר בפועל. הנאשם לקח שוחד באופן שיטתי בשלוש פרשות שונות כדי לקדם את מטרות המפלגה. מגמת הענישה שהפרקליטות ביקשה ובית המשפט המחוזי אישר, נשמרה אף על-ידי בית המשפט העליון תוך תיקון קל שבקלים. הטענות המופרכות נגד הפרקליטות - נדחו. העונש חמור ומבטא את החומרה שבנטילת שוחד על-ידי עובדי ציבור". 

פרשת ישראל ביתנו: תקציבים תמורת שוחד באחת מפרשות השחיתות החמורות בישראל

דוד (דאוד) גודובסקי הוא אחד מהנאשמים המרכזיים בפרשת "242" שזכתה לכינוי "פרשת ישראל ביתנו", אחת מפרשות השחיתות הציבורית החמורות ביותר בתולדות מדינת ישראל. חקירת הפרשה הפכה לגלויה בדצמבר 2014, עם גל מעצר נרחב של בכירים במפלגה ומקורבים אליה. כתבי האישום בפרשה, שנוהלה בידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה במקביל במספר בתי משפט, כוללת יותר מעשר תת-פרשיות המתארות מערכות יחסים מסואבות של שוחד ושחיתות, שבמסגרתן נבחרי ציבור הקצו תקציבי מדינה לגופים ואנשים פרטיים תמורת שוחד וטובות הנאה לכאורה. הנאשמת המרכזית בפרשה היא פאינה קירשנבאום, לשעבר סגנית שר הפנים, חברת כנסת ומזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו.

אחת מהפרשיות המרכזיות, שבה גם הודה גודובסקי, מכונה פרשיית "עמותת איילים". במסגרת אישום זה פעלו גודובסקי, לפי הודאתו, וקירשנבאום, לפי האישום, להעביר תקציב של 5 מיליון שקל לעמותת איילים, שעסקה בפיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל. זאת, בתמורה לקבלת חצי מיליון שקל בחזרה, במזומן. לאחר שמנהלי העמותה, ובראשם מתן דהן, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בלקיחת שוחד, סירבו להעביר את הכספים במזומן, סוכם כי נתח משמעותי מהתקציבים שיועברו ממפלגת ישראל ביתנו אל העמותה, יחזור לשימוש המפלגה ב"דרכים יצירתיות" שיימצאו.

אותן דרכים יצירתיות, שעליהן היה אמון בעיקר גודובסקי, כללו בין היתר, מימון שכרו של מיכאל קלגנוב, המדליסט האולימפי שהיה פעיל במפלגה, בשווי של 77 אלף שקל למשך שנה, אף שלפי עדותו במשפט הוא לא ביצע כל עבודה בתמורה לכך; תשלום שכר חודשי למיכאל צ'ופנס, פעיל במפלגה שריכז פרויקט משותף למפלגה ולעמותה באזור הדרום, ששכרו המשיך להיות משולם גם לאחר שהפרויקט הושלם, בסך 91 אלף שקל; ותשלום לחברות ייעוץ ומשרדי יחסי ציבור עבור שירותים שניתנו לקירשנבאום ולמפלגה, בהיקף של 218 אלף שקל.

קירשנבאום מואשמת בעבירות של לקיחת שוחד, בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס. במרוצת השנים חתמו שורה של נאשמים על הסדרי טיעון בפרשה, וקירשנבאום נותרה כמעט לבדה במערכה המשפטית. כעת ממתינים להכרעת הדין בעניינה, לאחר שתם שלב ההוכחות במשפטה, והוגשו גם סיכומי הצדדים. העונש הכבד יחסית של גודובסקי לא מבשר טובות מבחינתה.

למעשה, למעט קירשנבאום ורמי כהן שהיה מנכ"ל משרד החקלאות, כל הנאשמים בפרשה, 15 במספר, כבר הורשעו. על רובם נגזרו עונשים כתוצאה מהסדרי טיעון שעליהם חתמו, ורק נאשם אחד - דניאל אלינסון, שכיהן כיו"ר תנועת עזרא העולמית - הורשע בתום משפט מלא שהתנהל בעניינו. 

***חזקת החפות: פאינה קירשנבאום ורמי כהן הם בגדר נאשמים בלבד. הם לא הורשעו בכל עבירה, ועל כן הם זכאים ליהנות מחזקת החפות