ירצה, תהיה ממשלה. לא ירצה, יהיו בחירות נוספות. ונוספות, ונוספות

אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, הוא אחד מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

אביגדור ליברמן / אלי יצהר
אביגדור ליברמן / אלי יצהר

יו"ר ישראל ביתנו עבר אינספור תהפוכות בעשור האחרון. לפני שמונה שנים, אחרי חקירות ממושכות ותוך כדי שהוא טוען שהנו חף מפשע, הועמד לדין בגין עבירות מרמה והפרת אמונים. שלא כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן מיהר להתפטר מתפקידו כשר החוץ, ניהל את משפטו תוך שהוא ממשיך לכהן כח"כ ויו"ר ועדת חוץ וביטחון - וזוכה.

במהלך תקופת המשפט, נתניהו החזיק עבורו את תיק שר החוץ והשיב לו את ה"פיקדון" בסיום ההליך. זו הייתה הפעם האחרונה שהשניים, נתניהו וליברמן - אשר צמחו ביחד בפוליטיקה מאז שנות ה-90 - עבדו היטב כגוף אחד. מאז שנת 2015, אז התקיימו הבחירות לכנסת ה-20, אחד הדברים שהגדירו את ליברמן היה מערכת היחסים הסבוכה והטעונה שלו עם ראש הממשלה.

מעטים זוכרים זאת, אך גם בסוף הבחירות שנערכו בשנת 2015 סירב ליברמן להיכנס לממשלתו של נתניהו, וישב בחוץ שנה תמימה. ההבדל בין 2015 ל-2019 היה מנדט אחד. עם ליברמן בחוץ, בשנת 2015, לנתניהו היו עדיין 61 מנדטים, והוא הצליח להחזיק ממשלה צרה במשך שנה.

ליברמן, שכבר אז ספג ביקורת רבה מן הבייס הליכודי, גרם לממשלת נתניהו לקרטע והטיח ביקורת קשה על מהלכיו של ראש הממשלה, עד כדי רברבנות שאם הוא יהיה שר הביטחון הוא יורה על חיסולו של איסמעיל הנייה תוך 48 שעות. ליברמן, אשר שימש באותה השנה כפרשן פוליטי, ניבא שממשלת נתניהו הצרה לא תשרוד את 2015 ואף לא את 2016. אולם בחודש אפריל 2016, קיים נתניהו מו"מ פוליטי אינטנסיבי עם יו"ר מפלגת העבודה הרצוג לכניסת 24 מנדטים לתוך ממשלת הימין. ליברמן הבין שצפויות לו עוד שנים רבות באופוזיציה, ומיהר לקחת בשתי ידיים את תפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו, תוך שהאחרון מדיח את משה יעלון מן התפקיד.

חילופי התפקידים הללו היו מן הדרמטיים שידעה המדינה, כאשר ברקע עומדות פרשת אלאור אזריה והתרחשויות קריטיות בנושא רכש הצוללת. ליברמן צעד לתוך קודש הקודשים, משרד הביטחון, לעמדה פוליטית שאמורה הייתה לשדרג את מעמדו בעיני הציבור הישראלי.

במשך כשנתיים וחצי, בין השנים 2016 לשלהי 2018, שימש ליברמן כשר הביטחון, תוך שהוא מספר כי "עבר ניתוח לקיצור הפתיל". הכוונה הייתה כמובן ליחסים העכורים עם ראש הממשלה נתניהו. אך ליברמן, כשר הביטחון, לא הצליח להותיר חותם משמעותי. נתניהו, שמבחינה פוליטית חזק ממנו שבעתיים, עבד מעל לראשו של ליברמן. כל המהלכים של ממשלת ישראל אל מול עזה או ביו"ש התנהלו לפי המדיניות המרוסנת של נתניהו. ליברמן לא חיסל את הנייה תוך 48 שעות, וכאשר למד שנתניהו מאפשר הזרמת עשרות מליוני דולרים לתוך עזה, באוקטובר 2018, הודיע שהוא מתפטר מן התפקיד.

הדרמה הפוליטית הזו החזירה את ממשלת נתניהו ל-61 ח"כים והובילה לפיזורה ולהליכה לבחירות. הפעם, ליברמן הוכיח שגם הוא אשף פוליטי. הוא זנח כמעט לגמרי את השיח בנושאים המדיניים צבאיים. הוא לא הזכיר את הפלסטינים, והסיט את כל קמפיין הבחירות של ישראל ביתנו לנושאי דת ומדינה.

הציבור הישראלי קנה זאת. באפריל 2019 השיג ליברמן 5 מנדטים והותיר את גוש הימין עם 60 מנדטים בלבד. תוך שהוא חוזר (בדיוק, אבל בדיוק) על מהלכיו בשנת 2015, ליברמן המליץ על נתניהו לראשות הממשלה, אך בחר שלא להיכנס לתוך הממשלה ברגע האחרון. המהלך שלו הוביל לפיזור הכנסת ה-21, ולקמפיין בחירות נוסף בשיאו ניסה נתניהו למשוך את הקול הרוסי לתוך הליכוד - ניסיון שכשל. ליברמן המשיך לתקוף בנושאי דת ומדינה התמקד בסגירת המרכולים, תחבורה ציבורית בשבת, סוגיות גיור וגיוס חרדים לצה"ל, מה שהגדיל את מעגל בוחריו משמעותית. הפעם, בבחירות מועד ב', השיג ליברמן 8 מנדטים והוריד את גוש הימין ל-55 מנדטים, תוך שנתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה - בפעם השנייה.

מאז בחירות אפריל 2019 (מועד א') נדמה שליברמן מחזיק מדינה שלמה בהמתנה. ירצה, תהיה ממשלה. לא ירצה, יהיו בחירות נוספות. ונוספות, ונוספות. וליברמן מפיק תועלת פוליטית כבירה מן המצב. בשלהי 2019, מיצב ליברמן עצמו כאיש האחראי בתמונה, אך במבחן התוצאה הוא כשל. ממשלת אחדות, כפי שהוא רצה, לא קמה. וליברמן עשוי לשלם על כך מחיר פוליטי, ובהקדם.