דעה: ההאשמות נגד דוח העוני של הביטוח הלאומי הן האשמות סרק

פרסום הדוח הוא חובה שמוטלת על הביטוח הלאומי, כדי לידע אותנו על מצב העוני, האי–שוויון והקיטוב בחברה • קל לתקוף את השליח במקום את מקור הבעיה • דעה

 

עגלה של דייר רחוב על רקע כיכר רבין / צילום: שלומי יוסף
עגלה של דייר רחוב על רקע כיכר רבין / צילום: שלומי יוסף

ד"ר מיכאל שראל מבקר את דוח העוני של הביטוח הלאומי בכך שבחר מתוכו לוח מסוים מ-40 לוחות, ומצדיק את ביקורתו ("גלובס", 13.1.2020). לוח זה (3 בדוח) אינו מתיימר למדוד עוני, אלא לבחון, למשל, האם הורה עצמאי, לרוב האמא שמשתכרת שכר מינימום במשרה מלאה ומקבלת קצבת ילדים, מסוגלת להחזיק את משפחתה מעל לקו העוני בלי להזדקק לקצבאות קיום והטבות נלוות.

לצערנו, לרוב אם עצמאית אינה מסוגלת לשמור על רמת חיי משפחתה מעל לקו העוני, עם שכר מינימום, 5,300 שקל. בנוסף, החישובים החדשים בלוח המורחב, מראים שגם עם הכללת קצבת הבטחת הכנסה ומענק עבודה לשכר, יכולת המשפחה לחיות מעל קו העוני אינה מובטחת כלל ועיקר.

שראל קובל גם על השימוש בקו העוני היחסי במקום ההגדרה האבסולוטית שמתאימה יותר למדינות עניות ונחשלות. הגדרת העוני לפי קו יחסי מקובלת במדינות ה-OECD, ה-EU, ובארגון האו"מ (Human Development Report), ומראה שמצב העוני בישראל קשה. במדינות ה-OECD העוני בישראל נמצא בדירוג גרוע לגבי ילדים וכלל הנפשות.

בישראל יקר מאוד לעומת ה-OECD
 בישראל יקר מאוד לעומת ה-OECD

איך מתגברים על המצב לפי ד"ר שראל? לטענתו, הסיבה לקושי הכלכלי היא ריבוי ילודה במשפחות אלה. וזה לא נכון! שנים רבות הטענה הופנתה לשתי אוכלוסיות, ערבים וחרדים. אולם שיעור העובדות הערביות קפץ, תוך שיפור השכלתן ותעסוקתן המקצועית. גם הילודה במגזר צנחה. ולמרות זאת, העוני באוכלוסייה הערבית נותר גבוה.

אצל הנשים החרדיות מצב התעסוקה השתפר: הן משכילות וחלקן עובדות בשכר נאה. תעסוקת הגברים החרדים הצעירים הולכת וגדלה, אך לרוב שכרם נמוך, גם עקב השכלה לא מתאימה לצורכי שוק העבודה. טענות שראל לגבי הסתפקות במועט של אוכלוסייה זו, והצלחתם "לכסות את הוצאותיהם" נובעת כנראה יותר מ"רצייה חברתית" (social desirability) מאשר ממצב אובייקטיבי. דלות אינה טובה לאדם ולילדיו. את הסיבה לעוני הגבוה בשתי אוכלוסיות אלה יש לחפש בשילוב של מאפיינים התנהגותיים והזנחה ממשלתית ארוכה - המדיניות החברתית, החינוכית ומדיניות תשתיות בכלל.

מאז קיצוץ הקצבאות הגדול בשנות ה-2000, הקצבאות נמוכות הן בהסתכלות היסטורית, והן בהשוואה בינלאומית. בשנים 2013-2014 "ועדת המלחמה בעוני" סירבה לאמץ את המלצת הבט"ל לשיפור קצבת הבטחת הכנסה בגיל העבודה. ההצעה כללה תמריץ מובנה לעבודה. בנוסף, שר העבודה והרווחה לשעבר, ח"כ חיים כץ, בתמיכת הבט"ל, שיפר את מצב האמהות העצמאיות העובדות, באמצעות הפחתת קיזוז הקצבה על הכנסות מעבודה, כדי שיצליחו לחיות מעל קו העוני. לצערנו, האוצר קיזז הטבה זו באמצעות צמצום מקביל של מענק העבודה, כך ששכר האמהות יצא בהפסדן.

קצבת הבטחת הכנסה נמוכה מאוד, והחקיקה היקשתה על קבלתה, ולכן מיצויה הולך ויורד. ב-2002 היוו מקבלי הבטחת הכנסה מסך המשפחות העניות עם ראש משפחה בגיל העבודה, כ-55%; וב-2016 צנח שיעורן  לכ-25%. למקבלי קצבאות קיום ומשתכרי שכר נמוך, אמורות להגיע גם הטבות נלוות חשובות, אך בדיקה שערכנו יחד עם רשות המסים ומשרד השיכון, העלתה שהזכאים לסיוע בדיור מתקשים לממשה. הבט"ל ושני המשרדים יפעלו לשיפור העניין. 

על בסיס חישובים שמביאים בחשבון את מורכבות הקריטריונים המזכים בקצבה, כבעלות על רכב ותנאים לקבלת מענק עבודה, מתברר שמשפחות שלהן הורה עצמאי ושני ילדים ויותר, נותרות מתחת לקו העוני. עם ילד אחד, כשההורה מקבל קצבה להבטחת הכנסה, הוא ישרוד מעל קו העוני. אך מאחר שרכב נחוץ ושכיח, משפחה עובדת עם ילד אחד עוברת אותו בדוחק, אם בכלל. 

הכותב הוא סמנכ"ל מחקר ותכנון בביטוח הלאומי