מועצת ברנר נגד תדיראן: "הגישו נגדנו תביעת הפחדה קלאסית"

לא הרחק מצומת ביל"ו הסואן ניצבת קרקע ריקה שהתוכניות העתידיות לגביה הפכו לקרב האשמות אישיות ולתביעת עתק. מצד אחד ניצבת חברת תדיראן שמבקשת להקים במקום מפעל חדש לייצור סוללות, ומנגד המועצה האזורית ברנר, שבשטחה נמצא השטח; ראש המועצה, דורון שידלוב; ובכירים בוועדת התכנון המרחבית שורקות.

בספטמבר האחרון הגישה חברת הסוללות תביעת ענק בסך 20 מיליון שקל נגד המועצה האזורית ברנר, נגד שידלוב, נגד מהנדסת הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה שורקות, אנה קוגן, ונגד יו"ר הוועדה, משה קזולה. טענת החברה היא שהנתבעים מסכלים את תוכניתם להקים במקום מפעל חדש.

אלא שכעת טוענת המועצה בכתב ההגנה שהגישה כי מדובר ב"תביעת הפחדה קלאסית אשר אינה אלא ניסיון נואל 'לאותת' לעובדי ציבור ולרשויות ציבוריות 'להתיישר' עם דרישות התובעת ובכך להימנע מלבצע את מלאכתן בהתאם לדין".

מפעל בהשקעה כוללת של 350 מיליון שקל

שורשי המחלוקת נעוצים בעסקת מקרקעין מ-2016 שבה רכשה תדיראן מגרש ריק תמורת 101 מיליון שקל. את השטח קנתה תדיראן במטרה להקים עליו מפעל סוללות חדש, שיחליף את המפעל הנוכחי שלה, בהשקעה של רבע מיליארד שקל נוספים.

למרות הזמן הרב שעבר מאז רכישת הקרקע, המפעל לא קם, וזאת, לטענת תדיראן, בשל "התנהלות מקוממת ובלתי נתפסת של הנתבעים אשר פוגעת באופן אנוש בזכויותיה וגורמת לה נזקים כבדים ביותר. כל זאת בשל אופן טיפולם הנפשע בהליכים התכנוניים הקשורים בהקמת מפעל חדש".

לפי החברה, בתחילת 2017 הם פנו לוועדה המקומית בבקשה לקבל מידע תכנוני לצורך הגשת בקשה להיתר בנייה בשטח. "משהתברר לתושבי האזור כי המפעל שמתוכנן לקום במגרש הוא מפעל הסוללות של תדיראן, החלה להתארגן מחאה נגד הקמת המפעל, מחאה שהוזנה כולה מחוסר ידע וחוסר הבנה של התהליכים במפעל", נכתב בכתב התביעה.

שם גם מתואר ראש המועצה שידלוב כמי ש"נסחף" לצד המחאה, וזאת "משיקולים אלקטורליים ופופוליסטיים", וכי עמדתו סיכלה את הקמת המפעל. בחברה צירפו התבטאות של שידלוב שנלקחה לדבריהם מדיון שהתקיים בוועדת הערר המחוזית מרכז בינואר 2018, כשאמר: "כשתדיראן היו אצלי, אמרתי להם, 'לא ברוכים הבאים'. אני אעשה הכול במסגרת החוק, ומפעל הסוללות לא יקום כאן".

עוד נטען כי במהלך 2017 פנו אנשי המועצה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז "מאחורי גבה של תדיראן - בעלת המקרקעין - וטענו כי יש לעדכן את הוראות התוכניות התקפות במקרקעין המדוברים. כן הם ביקשו כי עד לאישור תוכנית כאמור הוועדה המחוזית תפרסם תנאים מגבילים שימנעו הוצאת היתרי בנייה", נכתב בכתב התביעה.

כן נטען כי לאחר שבוועדה המחוזית לא קיבלו את הבקשה, מועצת ברנר יזמה "תוכנית חדשה רזה למקרקעין", כדי לקדם הליך תכנוני אחר. עוד לטענתם, כחלק מתוכנית אחרת, רחבת-היקף, שמייעדת שטח של מאות דונמים לפארק תעסוקה שיוקם מצפון לשטח שבבעלות תדיראן, נקבע כי ייבנה "אזור תיירות ונופש" בסמוך למפעל המתוכנן. לטענת תדיראן, מדובר בניסיון ל"לסכל את עמידת המפעל במבחני 'מרחק הפרדה'" (אמת-מידה סביבתית המודדת מרחק של מפעל המשתמש בחומרים מסוכנים מאזורי שהייה אינטנסיביים של תושבים, ג"ל).

"לא ברור אילו בדיקות נעשו לפני הרכישה"

בכתב ההגנה מסבירים במועצה כי כוונתם הייתה לקדם באזור, שנים קודם לכן, "מתחם מסחרי, ומעליו משרדים וחניונים, ומתחם לוגיסטי, ומעליו משרדים וחניונים, באופן שניתן יהיה לנצל את מלוא הזכויות".

בנוסף, המועצה מעלה תהייה בדבר הבדיקות שהחברה טוענת שביצעה טרם רכישת המגרש. "לא ברור אילו 'בירורים מקיפים' נערכו, שעה שרק חצי שנה לאחר רכישת המקרקעין נאותה התובעת לפנות לוועדה המקומית בבקשה לקבל דף מידע תכנוני".

לצד המחלוקת בעניין אופיו של האזור, נשאלת השאלה האם בית המשפט הוא אכן המקום לברר סוגיות מעין אלה. זאת שלא בדרך המוכרת של מוסדות התכנון, ובהם ועדות הערר.

בימים האחרונים פנה שידלוב לבית המשפט בבקשה לקבל חסינות לפי פקודת הנזיקין. בין היתר הוא כתב כי "הוספת ראש המועצה לרשימת נתבעים לא נעשתה כי קיימת לתובעת עילת תביעה אישית כנגדו, אלא כי מטרתה היא ניסיון פסול להטיל עליו מורא ולהפעיל עליו מכבש לחצים בצורת 20 מיליון שקל כדי לגרום לו להתעלם מדעתו האישית ו/או מחובתו הציבורית".

גם מהנדסת הוועדה המרחבית ויו"ר הוועדה הגישו בנפרד משידלוב בקשה לחסינות מהתביעה. השניים, שאינם כפופים למועצה, מציגים זווית לא מחמיאה לתדיראן. "כשהתובעת רכשה את המקרקעין, הם לא היו ב'וואקום' תכנוני. היה על התובעת להשתלב בתוכניות, בהליכים ובמגמות התכנוניות שהיו קיימות במקרקעין. דבר זה נמסר לתובעת אף טרם רכישת המקרקעין... התובעת בחרה להפעיל מכבש לחצים על גורמי התכנון, אשר תביעה זו היא חלק מהם, אשר כל מטרתה להלך אימים על גורמי התכנון ולהניף את 'חרב' התביעה מעל צווארם באופן אישי", נכתב.

נכון להיום בית המשפט טרם קיבל החלטה בנוגע לבקשות החסינות. את תדיראן מייצגים עורכי הדין הלה פלג וגלעד יניב ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'. את מועצת ברנר מייצגים עורכי הדין יואב רזין ושי צפוני ממשרד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות'. 

חסינות לנושאי משרה: "תביעה אישית אינה דרך המלך"

עו"ד עפר שפיר, מומחה במשפט מוניציפלי ומינהלי, אומר כי הגשת תביעה אישית נגד נושאי משרה אינה "דרך המלך", ומסביר כי "נהוג לתבוע את האישיות המשפטית שכלפיה יש טענות, ובמקרה הזו המועצה היא סוג של תאגיד. זה חלק מהרעיון של ההתאגדות. לדוגמה, אם יש החלטה שגויה לשיטתו של מישהו בחיוב ארנונה, אז לא הולכים לתבוע את מנהל הארנונה אלא את הרשות המקומית. מתי מרימים מסך? במקרים שבהם אפשר לראות שבהתנהלותו של נושא המשרה מתקיימת חריגה מאוד בוטה מהסמכויות, למשל כשיש יריבות אישית או שיקול פוליטי. סעיף 7א לפקודה נועד בדיוק למטרה של בקשה לחסינות שאיננה אוטומטית".

בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, מסביר עו"ד שפיר, שמוסיף כי "רוב-רובן של התביעות אינן מוגשות נגד נושאי משרה. זה החריג ולא הכלל, אם כי לא מדובר בחריג נדיר. חשוב לומר שחלק מהמקרים מוצדקים, ובאחרים המטרה היא להפעיל לחץ על נושאי משרה. כשאדם נתבע אישית, הוא נלחץ ויכול ללחוץ לפשרות - זו טקטיקה שמעת לעת נוקטים תובעים".