המלצה חדשה בתחום מניעת ההשמנה: היקף המותן חשוב מהמשקל עצמו

משקל גבוה הוא גורם סיכון ידוע למגוון של בעיות בריאות, שרובן נכללות תחת הגדרת ה"סינדרום המטבולי" (סוכרת, עודף משקל, מחלות לב ושבץ). אולם, משקל הוא לא גורם הסיכון היחיד לסינדרום המטבולי. נהוג לאמוד גם גורמי סיכון נוספים כמו עודף כולסטרול, לחץ דם גבוה ורמות סוכר בדם, ולטפל בכל אחד מהם בנפרד מן האחרים.

כעת מצטרף גורם סיכון חדש באופן רשמי להמלצות לבדיקה כדי לאמוד סיכון לסינדרום המטבולי. צוות מומחים מובילים בתחום ההשמנה פרסם הצהרה בכתב העת המוביל Nature Reviews Endocrinology, אשר גרס כי יש לבדוק את היקף המותן בכל בדיקה שגרתית, וכי הוא חשוב לאמידת הסיכון למחלות מטבוליות יותר מאשר המשקל עצמו.

ההצהרה פורסמה על ידי צוות כותבים שכלל חוקרים מארגוני בריאות הלב והסוכרת המובילים בעולם, וכן אקדמאים מאוניברסיטאות שונות, כולל פרופ' איריס שי, חוקרת תזונה ומחלות כרוניות בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון.

השמנה מובילה גם לעליה בהיקף המותן, כמובן, אך לא כל ההשמנות דומות. ככל שהמשקל מרוכז יותר באזור המותן, כך ההשמנה מסוכנת יותר.

בדיקת היקף המותן, מציינים החוקרים, היא יעד טיפולי בעל חשיבות קריטית להפחתת הסיכון הבריאותי. לדבריהם, ניתן להשיג הפחתה קלינית רלוונטית בהיקף המותן על ידי התעמלות שגרתית בעוצמה בינונית וגם על ידי התערבויות תזונתיות, גם אם אלה אינן מובילות לירידה דרמטית במשקל.

פרופ' איריס שי, שהשתתפה כאמור במחקר, הובילה עם קבוצתה בשנים האחרונות ניסויים קליניים רחבי היקף מבוססי הדמיית MRI, למעקב אחר שינוי הרכב רקמות השומן בגוף. ממצאי המחקרים הישראלים תרמו להבנה כי לעיתים פעילות גופנית ומעבר לתזונה "ים תיכונית" (המבוססת על פירות, ירקות, שומנים מן הצומח ומעט דגים), יכולה להוביל לשינויים בנפח השומן התוך ביטני מן הסוג המסוכן, שאינם משתקפים תמיד בהפחתה במשקל.

לדברי פרופ' שי, כל עוד הדמיות הרכב השומן התוך הגופי אינה בהישג יד לאוכלוסייה, השילוב של הפחתת היקף המותן, הפחתת יחס שומני הדם ( טריגליצרידים) לכולסטרול הטוב (HDL ), יחד עם הפחתה מתונה במדד מסת הגוף, יהווה הערכה טובה לשיפור פרופיל מאגרי השומן התוך גופיים ולשיפור משמעותי בסטטוס הבריאותי.

ערכי סף להיקף מותן לא תקין אינם אחידים בין גברים ונשים ובקבוצות אתניות שונות, והם גם מתוקננים לפי המשקל הכולל. עבור קבוצת ה"לבנים" (כל במקור), למשל, אנשים ב-BMI של עד 25, מתחילים להגיע לסיכון כאשר היקף המותניים שלהם עובר את ה-80 סנטימטר (נשים) או 90 סנטימטר (גברים). לעומת זאת מי שה-BMI שלו מעל 35, נמצא בסיכון מיוחד בשל השומן הבטני שלו (מעבר לסיכון ההשמנה עצמה) אם המותניים שלו רחבות מ-115 סנטימטר (נשים) או 125 סנטימטר (גברים). מספרים אחרים רלוונטיים לסינים, יפנים, ירדנים, טוניסאים, קוריאנים, איראנים והודים, כפי שמפורט בטבלה, ומספרים אחרים כנראה יקבעו עבור קבוצות אחרות.

האיגודים מוסיפים כי יש להכשיר אנשי מקצוע בתחום הבריאות לבצע את המדידה ולשקול אותה כגורם סיכון חשוב בפרקטיקה הקלינית. לעומת זאת, אל נתונים המבוססים על BMI (יחס משקל לגובה) בלבד, צריכים הרופאים לגשת "במשנה זהירות", אומרים הכותבים.