מהפך במפלגה הדמוקרטית: "יום שלישי הגדול" של ביידן

צירוף המלים "אין הכרעה" נשמע כמו ההיפך מדרמה, משהו מעין "אין חדשות". אבל הכול יחסי, והיחס כאן הוא בין ציפיות לתוצאות.

בשבוע שעבר השתרר הרושם, שברני סנדרס אינו ניתן עוד לעצירה, ו"יום שלישי הגדול" יהיה מעמד הכתרתו הלא-רשמית כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.

ביום הזה, אתמול, הצביעו 14 מדינות של ארה"ב בעת ובעונה אחת בבחירות המקדימות. זה היה הסיבוב הגדול ביותר של עונת הבחירות. הוא נועד להכריע את הכף בשלב מוקדם. עונת המקדימות מסתיימת רשמית רק ביוני, אבל ניצחון מסיבי ביום שלישי הגדול היה מקצר אותה הלכה למעשה.

אומנם שתי המפלגות הגדולות ערכו בחירות מקדימות, אבל אצל הרפובליקנים הן היו רק עניין פורמלי, מפני שאיש אינו מאיים על בכורתו של הנשיא טראמפ. אצל הדמוקרטים הן עמדו להזניק את סנדרס ליתרון כה מוחץ במספר הצירים לוועידת המפלגה עד שהיה מקום להניח, כי החמצן יאזל מריאותיהם של יריביו.

החדשות מאתמול הן שהכף לא הוכרעה. בזמן כתיבת הרשימה הזו, הבוקר, סנדרס זכה בנתח האלקטורלי הגדול ביותר של יום שלישי הגדול: קליפורניה. אבל...

לא רק שחורים

ג'ו ביידן, סגן הנשיא רב-המעידות ועתיר-החולשות, שהוכרז מת פוליטי בסוף פברואר, הצליח לנצח אתמול לפחות בתשע מדינות. אחדים מניצחונותיו היו מרשימים, או מדהימים. הוא היכה לא רק את סנדרס, אלא גם את מייקל בלומברג, שתקציב הבחירות שלו היה חבית ללא תחתית (הוא הוציא 559 מיליון דולר).

ניצחונו המרשים ביותר של ביידן היה במדינת וירג'יניה, ליד וושינגטון הבירה. הוא קיבל שם 54% מהקולות, לאחר שהשקיע חצי מיליון דולר בפירסומות. בלומברג קיבל פחות מ-10%, לאחר שהשקיע 18 מיליון דולר. אכן, הכסף לא יענה את הכול (ובלומברג עשוי לפרוש מן המירוץ עוד היום).

הניצחונות האלה רחוקים מלהעניק לביידן יתרון ממשי במניין הצירים לוועידת המפלגה במילווקי, שבה יתמנה המועמד הדמוקרטי בסוף הקיץ. אבל הם מעניקים לו תנופה בלתי רגילה. מוטב לזכור שהוא נחל את נצחונו הראשון באיזשהן בחירות מקדימות רק בשבת שעברה, במדינת דרום קרוליינה. שם הוא ניצח בזכות תמיכה מסיבית של מצביעים שחורים. למצביעים האלה נודעת חשיבות עצומה במפלגה הדמוקרטית, אבל השאלה היתה תלויה ועומדת אם הוא מסוגל לנצח גם בין לבנים.

ובכן, התשובה ניתנה אתמול, והיא חד משמעית: כן, בהחלט, בשורה של מדינות, בשורה של אזורים.

הורישו לו את תומכיהם

הסקרים לא חזו את נצחונותיו. אבל אין זה מפני שהסקרים רעים. הסקרים הביאו בחשבון את נוכחותם של שני טוענים נוספים לנשיאות, שהתחרו עם ביידן על קולותיהם של דמוקרטים מתונים. השניים החליטו לפרוש ב-36 השעות שקדמו להצבעה, כדי לעזור לביידן לבלום את סנדרס.

המהלך הזה עורר מלכתחילה ספקות בין משקיפים פוליטיים: האומנם מועמד פורש יכול להוריש את תומכיו למועמד אחר? התשובה: יכול גם יכול, ויכולה גם יכולה.

קחו למשל את מדינת מינסוטה, במערב התיכון של ארה"ב, על גבול קנדה. ביידן ניצח בה אתמול בהפרש משכנע, אף כי לא הציב בה את כף רגלו אף פעם אחת במהלך שנה של מסע בחירות. הכיצד?

ובכן, הסנטורית של מינסוטה, איימי קלובוצ'אר, הייתה בעצמה טוענת לנשיאות עד יום ב'. היא הסתלקה מן המרוץ, מפני שהכירה בהתמעטות סיכוייה. היא סמכה מיד את ידיה על מועמדות ביידן, והעמידה את מלוא התשתית הארגונית שלה במינסוטה לרשותו. הוא ניצח שם מבלי להתאמץ.

לדעתי, התוצאות במינסוטה הן מן החשובות ביותר של יום שלישי הגדול, אף כי התקשורת האמריקאית מיעטה לעסוק בהן. חשיבותן נובעת מן הגיאוגרפיה. מרכז הכובד של הבחירות המקדימות עובר בשבוע הבא למערב התיכון. זו חוליה קריטית לחלוטין, מרכז היסטורי של תעשיה כבדה ושל איגודים מקצועיים. הדמוקרטים יתקשו לחזור לשלטון בלי תמיכה מסיבית מן המערב התיכון.

ניצחון של סנדרס במינסוטה היה מעמיד בספק ניכר את יכולתו של ביידן לנצח בשורה של מדינות מפתח במערב התיכון, כמו מישיגן (יום ג' הבא) ואילינוי (בעוד שבועיים). זה עדיין יכול לקרות, אבל סיכויי ביידן השתפרו פלאים.

מסצ'וסטס. לא, טקסס

קרו אתמול שורה של דברים מפתיעים, ודרגת ההפתעה השתנתה ככל שהתארך הערב. ב-11 בלילה, למשל, היה נדמה שהפתעת היום התחוללה במדינת מסצ'וסטס, בצפון מזרח ארה"ב. זו מדינת הבית של הסנטורית אליזבת' וורן, הטוענת למועמדות המפלגה לנשיאות, ומחזיקה בדעות שקוראים "פרוגרסיביות", זאת אומרת שמאליות-פופוליסטיות. היא יצאה בהתקפה חזיתית על ביידן בימים האחרונים של מערכת הבחירות.

מה מרות היו התוצאות בשביל הסנטורית וורן. ביידן הגיח הרחק מאחור, וניצח בהפרש משכנע. למען האמת, היא נדחקה למקום השלישי, אחרי סנדרס. איש לא ציפה לתוצאה הזו.

אבל הפתעת מסצ'וסטס התחילה להחוויר לאחר חצות (שעון וושינגטון), כאשר מספרים לא צפויים התחילו לזרום מטקסס. המדינה הענקית הזו, השנייה בארה"ב במניין אוכלוסייה, עמדה על פי רוב הסימנים לבחור בסנדרס. סיבה מרכזית אחת: 31% מתושביה הם 'לאטינוס', או היספאנים, יוצאי אמריקה הלטינית. סנדרס הצליח לגייס יותר לאטינוס מכל מועמד אחר.

רוב הערב, התוצאות מטקסס העמידו את סנדרס בעמדת יתרון. אבל סמוך לחצות התהפכה הקערה. ביידן עבר ליתרון ולא שמט אותו עוד. מוטב להבין שאפילו הפסד של ביידן בהפרש קטן היה נחשב להישג בלתי צפוי בהתחשב ביתרונו הארגוני של סנדרס ובהשקעת הזמן והכסף.

ניצחון של ביידן בטקסס הוא לא פחות ממהמם. הוא מקנה ליום שלישי הגדול את הזכות להיחשב למהפך. אין פלא שאנשי סנדרס היו הבוקר אבלים וחפויי ראש. אחד מהם ממדינת מישיגן, עבדול סאייד, הודה בשידור בסי.אן.אן, "לא לערב הזה ציפינו".

אדמה חרוכה

סנדרס עצמו נשא נאום משונה להפליא בעצרת במדינת הבית הזעירה שלו, ורמונט, על גבול קנדה, שבה נחל נצחון קל. הוא לא הזכיר אף אחת מן המדינות שבהן הובס, והעמיד פנים שהיום הנחיל לו ניצחון גדול. הוא גם יצא בהתקפה חזיתית מרה על ביידן, שהבהירה את כוונותיו מכאן ואילך: מלחמת אזרחים בתוך המפלגה - ואדמה חרוכה. לא ברור איך הוא יוכל להמליץ לתומכיו להצביע בעד ביידן נגד טראמפ אם יובס.

נראה בעליל שהסרת הכפפות הזו מתיישבת עם מצב הרוח בין פעילי מטה הבחירות שלו. עבדול סאייד הנ"ל, מבריק ורהוט, התלונן שהממסד הדמוקרטי נשא את ביידן "על קביים". זה כרגע הנרטיב: סנדרס נאבק נגד "הממסד הדמוקרטי", שיצא ממאורותיו כדי להביס את "התנועה" שהוא הקים כדי לכונן צדק חברתי עלי אדמות.

למרבה העניין, חלקים ניכרים של המדיה מאמצים את הנרטיב הזה. בדיקה לא שיטתית ב-48 השעות האחרונות מעלה, כי הצירוף "הממסד הדמוקרטי" מתאזרח עכשיו לא רק בראיונות או בפרשנויות, אלא אפילו במסירה עניינית של חדשות.

השימוש בו מעורר את כעסם של תומכי ביידן. האומנם אפשר להניח שכמה דמויות של "הממסד הדמוקרטי" יצליחו לעשות מניפולציה ושטיפת מוח למיליוני בוחרים בתוך שלושה ימים?

האין אנשי סנדרס מתחייבים בנפשם הפוליטית אם הם מפקפקים ברצינות דאגתם של מיליוני מצביעים דמוקרטיים, שברני סנדרס אינו מסוגל לנצח את דונלד טראמפ; או רצינות דאגתם שסנדרס מציע מרשם פוליטי כל כך קיצוני ,עד שהוא מאיים על אושיות המפלגה הדמוקרטית, שהייתה בחצי המאה האחרונה מפלגת מרכז-שמאל מתונה, בוודאי לא מפלגה רדיקלית מהפכנית.

אין ספק שמלחמה לנו כאן על נפשה של המפלגה הדמוקרטית. ג'ו ביידן הצליח לקום לתחיה בימים האחרונים מפני שהרבה דמוקרטים חושבים את סנדרס ל"טראמפ של השמאל". בניגוד לרוב הישראלים, הדמוקרטים אינם מחשיבים השוואה עם טראמפ למחמאה.

הרוח חוזרת ונכנסת

חולשותיו של ביידן מדברות בעדן. סקרי יציאה מן הקלפי מאשרים כישלון עצום ממדים שלו להגיע אל לאטינוס ואל צעירים. סקר יציאה בקליפורניה מראה, כי בעוד שסנדרס נהנה מתמיכתם של 72% מבני 18 עד 29, ביידן מקבל רק 5%. זה נתון מחריד. מזלו של ביידן הוא שקבוצת הגיל הזו קטנה יחסית, בסביבות 14% מן המצביעים, והיא אינה נוטה להצביע. הוא חזק הרבה יותר בין בני 65 ומעלה (37% לעומת 21% לסנדרס).

סקרי היציאה מאשרים שהנכס הגדול ביותר של ביידן הוא הנחת המצביעים שיש לו הסיכוי הגדול ביותר להכות את טראמפ. זה מה שחשבו המצביעים ברוב חודשי 2019, עד שהרוח התחילה לצאת ממפרשי ביידן, תוצאה של מסע בחירות כושל, ארגון לקוי, רטוריקה משעממת.

הרוח חוזרת ונכנסת בהם עכשיו. אבל לביידן יש רקורד ארוך מאוד של הכשלה עצמית. ברני סנדרס, לעומת זאת, הצליח לעורר התלהבות אותנטית, כך שעוד ארוכה הדרך. 24 השעות האחרונות האריכו אותה עוד יותר.