היום שאחרי מחר: מתי אפשר יהיה להגיד שהמשבר מאחורינו, ומה עוד יקרה עד אז

לפי כול הסימנים התפרצות הקורונה, שארגון הבריאות העולמי הגדיר כמגפה עולמית, נמצאת עדיין בתחילתה • וירולוג, כלכלן ועתידן מתבוננים על מגפות שידעה האנושות בעבר ומנסים לשרטט את התרחישים, האופטימיים והפסימיים, למה שצפוי לנו בחודשים שיבואו

חיטוי כיכר סן מרקו בוונציה, השבוע  / צילום: רויטרס
חיטוי כיכר סן מרקו בוונציה, השבוע / צילום: רויטרס

משבר הקורונה עוד רחוק - מאוד - מלהסתיים, אבל אנחנו אנשים אופטימיים מטבענו ויצאנו להסתכל קדימה - על היום שאחרי. בתקווה כמובן שנגיע אליו בריאים ושלמים.

הבעיה היא שקשה להגדיר את ה"יום שאחרי". האם זה היום שבו נתגבר על המחלה ונפתח לה חיסון? האם זה היום שבו הגל הנוכחי יירגע, עד לבואו של הגל הבא? האנושות תמיד ידעה מגפות, אבל הן מעולם לא שודרו בשידור ישיר כך כך צמוד כמו היום. והיא גם מעולם לא שיגרה את עצמה כל כך מהר בין מדינות ויבשות. בשלב זה אנחנו עדיין הולכים ומסתגרים בבתים. באירופה נראה שהמצב מחמיר וארה"ב נראית רחוקה מלהבין את חומרת מצבה. האבטלה עולה בעולם והכלכלה והאנושות מסתגרות אחרי שנים ארוכות של גלובליזציה. מתי יגיע היום שבו השמש תזרח ונצא החוצה להיפגש עם חברים ומה אנחנו צריכים לעבור בדרך לשם?

הווירולוג: אופטימיות מלווה בחששות כבדים

פרופ' עמוס פנט, מומחה לווירולוגיה מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית

"השיטה היעילה ביותר, שמשתמשים בה כבר אלף שנה, זה בידוד אוכלוסיות וקבוצות. זה עבד, עובד ויעבוד. אנחנו זוכרים את הסארס מ-2003, שהוא בן דוד של הנגיף הנוכחי, שננקטו פעולות מאוד חמורות של בידוד, בטורונטו, קנדה, בודדו בית חולים שלם.

"השיטה הזאת עובדת, ככל שאמצעי הבידוד יותר חמורים ההצלחה יותר גדולה. אנחנו רואים את זה בסין. היום מספר הנדבקים ירד שם דרמטית. אפילו באיטליה היום יש יותר נדבקים חדשים מאשר בסין. האיטלקים התעוררו מאוחר, אבל זה עובד כי בשלב אין חיסון או תרופות. ייקח זמן עד שיפתחו אותם. זה יכול לקחת שנה וגם הרבה יותר, זה דורש מחקר שמתבצע גם אצלנו במעבדה.

"המגפה השחורה למשל נעלמה בזכות חיסון. עוד לפני שהיו חיסון, רופא אנגלי בסוף המאה ה-18, בשם אדוארד ג'נר, ראה שנשים חולבות לא מקבלות את מחלת האבעבועות השחורות. ומכאן הוא הסיק שאולי יש משהו בדם של הפרה, שגורם לחיסון. הוא לקח דם של פרות ושרט אנשים בעור עם הדם הזה. הוא התחיל החיסונים. בשנות ה-70 ארגון הבריאות העולמי הכריז מלחמה על המחלה הזאת וחוסנו אוכלוסיות שלמות וגדולות באפריקה, בסין ובהודו שהיה להן את האבעבועות השחורות. משנת 77' בזכות החיסונים ההמוניים הנגיף הזה הוכרז כלא קיים יותר".

פרופ' פנט מסכים שהמחיר הכלכלי הוא כבד מאוד, ומציין שללא מעט אנשים לא אכפת לשבת בבית, אבל הם פחות מתלהבים מלהישאר בלי מזון. הוא מדגיש שעוצמת המלחמה בווירוס תלויה במדינה עצמה, ככל שהאמצעים יותר חמורים האפקט יותר גדול. לדבריו, ישראל נקטה צעדים חמורים ויש מי שמבקר אותה. אבל הוא לא מסכים איתם. לדעתו משרד הבריאות, שיש לו ועדת מומחים שמחליטה על הצעדים בהתאם למספר הנדבקים, פועל לא רע.

יש תסריטים קדימה, תחזיות?

"בסין הם יכולים לחזות, כי המגפה יורדת. בארץ עדיין מוקדם כי לא הגענו לשיא, נראה בימים הקרובים. הגרף בישראל עולה, אבל לא לוגריתמית, זה לא כמו באיטליה ולא כמו בארה"ב, שם לא יודעים כלום ועלולה להיות קטסטרופה, בגלל מחסור בשירותי בריאות ציבוריים. מחיר הבדיקה בארה"ב הוא כ-400 דולר, בעוד שהעלות שלה היא 10-20 דולר בלבד. הם בכלל לא ערוכים לטפל במגפות. הם צמצמו את כל הסיוע שלהם למחקר ולפיתוח. עכשיו הם אוכלים את זה".

האם החום באמת עוזר נגד הווירוס?

"הניסיון שלנו עם הסארס, שהחל בדצמבר 2002 ונגמר במאי-יוני 2003, נמשך כשישה חודשים ואחת התיאוריות היא שחוץ מהבידוד, גם הטמפרטורה בחוץ השפיעה, כמו בשפעת עונתית. הנגיף הזה לא עמיד במיוחד, הוא רגיש לחום, רגיש ליובש, לתנאים שיש בחוץ. אנשים גם מסתובבים פחות במקומות סגורים, אם כי היום התעופה האווירית נתנה תנאים אידאליים לווירוס להפיץ מגפות. פעם מגפות היו עוברות עם ציפורים נודדות, היום הווירוסים לא צריכים אותן".

האם יש מצב שעוד כמה חודשים ישראל חוזרת לחיים רגילים?

"אני רוצה להיות אופטימי. אני כמובן לא יכול לחתום על זה, אבל באמצעים שמשרד הבריאות נוקט - אנחנו נתגבר על זה תוך כמה חודשים. האמצעים נכונים, ואולי גם הקיץ יעזור ונהיה אחרי זה".

ובתסריט הפסימי?

"זה התסריט שבארה"ב יתגלה לנו שהמצב הרבה יותר חמור ממה שהם יודעים. באירופה יש גבולות פתוחים, אבל אין יד מכוונת מלמעלה והמגפה יכולה להתפשט. את ישראל קל לסגור, אבל לאיטליה יש בלי סוף כבישים וגבולות.

"ועוד יותר גרוע - אם יקרה כזה דבר בעזה, שאין להם שירותי בריאות ויש צפיפות איומה של אנשים - מה יהיה שם? מי יעזור להם, ישראל? מצרים? הם אבודים".

הכלכלן: צמיחה נמוכה, והשקעות גדולות בבריאות

ד"ר אורי כץ, חוקר בכיר במכון קהלת

"זה לא דומה לשום דבר אחר שאנחנו מכירים", אומר ד"ר כץ. "הפעם האחרונה שהייתה מגפה כזאת היא השפעת הספרדית ב-1918 וזה היה עולם אחר. כיום אין לנו ניסיון עם זה, אז בהתחלה אנשים נוטים אוטומטית לחשוב על זה כמו על משברים אחרים, למשל המשבר הפיננסי של 2008 או מלחמות עולם. אבל יש כאן הבדל משמעותי - והוא שיש לנו כאן החלטה.

"כלומר, החלק הכלכלי של המשבר נובע מהסגר שהממשלה הטילה ולא מהמחלה עצמה. הממשלות בעצם יכולות להחליט על המשבר. יש פה טרייד אוף - מצד אחד כמה אתה רוצה להילחם במחלה, אתה לא רוצה שאנשים ימותו, ומצד שני אתה לא רוצה שהכלכלה תקרוס. כדי להילחם במחלה צריך להשקיע הרבה במערכת הבריאות והכסף הזה מגיע מכספי מסים. אם הכלכלה תקרוס לא יהיה לך כסף להילחם במחלה".

כץ מסביר שבשלב הראשון, אנחנו רואים שממשלות הולכות בעיקר לכיוון של מלחמה במחלה, סגרו בתי ספר, הפסיקו טיסות ועוד. לדבריו, בעתיד, בעוד כמה חודשים, ממשלות יתחילו לזוז לכיוון השני, ברגע שהפגיעה בכלכלה תהיה קשה. "בעיקר אם נראה אבטלה של עשרות אחוזים. ממשלות יתחילו לשחרר את הכלכלה. אולי יהיו הגבלות מסוימות על אנשים מבוגרים, שהם הנפגעים העיקריים של המחלה".

לדברי כץ, במשבר הפיננסי של 2008, למשל, ממשלות לא יכלו לעשות הרבה. למרות הטריליונים שהן שפכו על הבנקים זה לא ממש עזר. השליטה הישירה של הממשלה על שוק האשראי קטנה מהשליטה שלה על טיסות או בתי ספר.

"ימצאו דרך לחיות עם המשבר. אני לא מומחה למחלות, אבל אני יודע שזה יכול להימשך שנים. מבחינה כלכלית ממשלות צריכות לחשוב על זה כמשבר שנמשך שנתיים, וצריך לשחרר את המשק. אני כבר שומע עדויות על כך שהאבטלה גדלה. לוקח זמן עד שזה מגיע לסטטיסטיקה הרשמית. אם זה זמני זה לא נורא. אם זה יימשך, ניאלץ לשחרר את הסגר.

"הממשלה צריכה עכשיו הרבה כסף בשביל מערכת הבריאות. אם מסתכלים על מדינות שהתמודדו בהצלחה עם המשבר, מדובר על מדיניות שהעבירו הרבה משאבים לבריאות ומהר. אתה לא יכול לעשות את זה במשק של אבטלה גבוהה".

ראינו שהממשלה הבטיחה סיוע 10 מיליארד שקל.

 "חלק גדול ממה שהממשלה הבטיחה זה הלוואות לעסקים. זה לא נורא כל כך, יש הרבה פירמות שיכולות להסתדר. באופן כללי אני נגד סיוע לעסקים שקורסים בעת משבר, מאחר שעדיף לשמור על המשאבים כדי לשמור על אנשים. במקום לעזור לבני אדם, אתה עוזר בסוף לבעלי עסקים, שלא היו תמיד בריאים לפני המשבר. אתה לא רוצה להציל עסקים כושלים.

"כרגע מנסים לבלום את המחלה אבל בעתיד היותר רחוק יהיו חייבים לפתוח את הסגר. גם מדינה כמו איטליה לא יכולה להמשיך ככה. אתה לא רוצה שאנשים ימותו מרעב. כבר היום אתה רואה שאנשים מתים בבתי חולים מסיבות אחרות, שאינן המחלה עצמה. אתה חייב כסף - אי אפשר לברוח מהעובדה הזו.

זה יחלוף. כל משבר חולף. בדרך כלל לאחר המשבר יש תקופה של צמיחה ותיקון. כנראה שנראה שנתיים של צמיחה אפסית והוצאות בריאות מאוד גבוהות, אבל נתאושש מזה".

העתידן: הולכים לשנים של התכנסות

פרופ' דוד פסיג, ראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת באוניברסיטת בר אילן

דוד פסיג / צלם: איל יצהר
 דוד פסיג / צלם: איל יצהר

פרופ' פסיג, שמתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות וחברתיות, מבקש מאיתנו לפתח קצת "תודעה של משך היסטורי" ולזכור שמגפות קרו מאז ומתמיד וזה לא יסתיים במהרה. "יש לנו חלומות, אבל צריך להיות ריאליים - המין האנושי מסתובב עם יוהרה גדולה מאוד - טכנולוגית ורפואית. צריך להיזהר, זאת לא פעם ראשונה ולא פעם אחרונה בתולדות האנושות שאנחנו במאבק איתנים מול חיידקים ו-וירוסים.

"נדבר על התסריט האופטימי, אנחנו נכנסים לכשנה וחצי-שנתיים של הצטמצמות ניכרת, כלכלית חברתית ופוליטית. התכנסות פנימה, עד שנמצא לווירוס חיסון ויתחילו לייצר אותו בכמויות גדולות ויחלקו אותו לעולם. זה התסריט האופטימי, לפי ימותו כמיליון איש בעולם. במחלה יידבקו משהו כמו 100 מיליון איש. זה דומה ל'שפעת קשה'.

"יש לתסריט הזה משמעויות מרחיקות לכת. זה אומר שהתפקיד שלנו הוא לגרום לזה שנישאר בתסריט האופטימי. כלומר, שאנשים יקשיבו להוראות. אם אנשים לא יקשיבו אז נעלה לחמישה מיליון קורבנות בטווח הזה של שנתיים - וזה התסריט האופטימי".

"לפי התסריט הפסימי, מה שחששנו ממנו - קורה. כבר עשור שעושים תחזיות כאלה - חשש לווירוס שיעבור לאדם מחיה, ויהיה מאוד מפותח ובכל קפיצה בין בני אדם הוא עובר מוטציות קטנות. במקרה כזה קשה למצוא חיסון, ויהיו גלים של עליות ומורדות של הידבקות. תהליך כזה יימשך 5-10 שנים ובתקופה הזאת נראה עליות ומורדות. ממש כמו שקורה עם שפעת קשה.

"המשמעות של לחיות בעולם כזה היא שאנחנו הולכים לעבור תקופה ארוכה, שבה נשטיח את גרף הנפגעים, אחרת לא נוכל להתקיים כלכלית. התוצאה היא שנגיע עד לכ-300 מיליון קורבנות, שזה פחות או היחס של מגפות גדולות שהתרחשו, למשל השפעת הספרדית. אז, תוך 18 חודשים מתו 100 מיליון ואיש מתוך אוכלוסייה של 3 מיליארד.

לדברי פסיג, "המגפה השחורה באירופה התרחשה לפני מאות שנים - זה ארך כ-15 שנה והיו כ-50 מיליון קורבנות, שהם 30%-50% מאוכלוסיית אירופה אז. חשוב לזכור שהמגפה הזאת בעצם חזרה בגלים. זה נמשך 200-250 שנה עד שמצאנו לה חיסון ופתרונות. המצב היום אחר, יש יותר מודעות וידע, אבל אנחנו גם הרבה יותר צפופים והרבה יותר גלובליים".

"בסופו של דבר נמצא לזה את החיסון המתאים והמין האנושי יתגבר. בתסריט הפסימי זה ייקח עוד עשור או שניים, אבל המין האנושי יוצא מחוזק ממשברים כאלה, גם פיזיולוגית וגם כלכלית, כי הוא מתארגן אחרת והופך להיות יותר יעיל".