"הסכמים בעלי משמעות תקציבית עצומה נחתמו ללא עבודת מטה ראויה"

את הביקורת החדה ביותר שומר מבקר המדינה לפרשת תוספות השכר לשוטרים ולסוהרים ולגמלאי כוחות הביטחון, פרשייה שצמרת האוצר עסקה בה במחצית השנייה של 2018. גם במקרה הזה, אגב, הביקורת היא בעיקר כלפי צעדים שנעשו בעבר, בתקופתן של ממשלות קודמות. המחדל העיקרי בעיני המבקר נעוץ בעובדה שבמשך שנים ממשלות ישראל לא היו מודעות לחוב הענקי שעלול להיווצר למדינה, ומשום כך לא פעלו לנטרל את הבעיה בזמן. המלצתו היא לפיכך לממשלה לערוך דיון שנתי בהתחייבויות כאלה, כפי שנעשה בדירקטוריון של תאגיד עסקי.

בנובמבר 2018 אישרה ממשלת ישראל הסכם שמרחיב תוספת שכר המשולמת מאז 2007 לאנשי הקבע בצה"ל - גם לשוטרים, הסוהרים וגמלאי המשטרה השב"ס, השב"כ והמוסד. באוצר מעריכים את העלות התקציבית של התוספת בכ-22 מיליארד שקל בשנים 2035-2019. כדי לממן את העלות האדירה הזו, אישרה הממשלה קיצוץ רוחבי בבסיס התקציב של משרדי הממשלה בשיעור של 1.38% החל משנת 2018 וקיצוץ נוסף בשיעור של 0.2% החל משנת 2020.

הפרשה החלה בשנים 2006 ו-2007 כשהאוצר הסכים לשלם תוספת שכר מיוחדת לקצינים ולנגדים בצה"ל. מאחר שבצה"ל - בשונה מהמשטרה, השב"ס וזרועות הביטחון האחרות - ניתן לפטר משרתי קבע כמעט ללא מגבלות נקבע שהתוספת תהיה בגין היעדר ביטחון תעסוקתי. אף שהממשלה לא החליטה להכיר בתוספת כתוספת קבועה, צה"ל שילם אותה בפועל גם לגמלאים (שאינם סובלים כידוע מהיעדר ביטחון תעסוקתי). ב-2010 עתרו גמלאי שירותי הביטחון (השב"כ והמוסד) לבית הדין לעבודה וביקשו לקבוע כי גם הם זכאים שהתוספת האמורה תיכלל גם במשכורתם הקובעת. בית הדין קיבל את עתירתם והערעור שהגישה המדינה לבית הדין הארצי לעבודה - נדחה. ביולי 2018 נקבע כי יש לשלם לגמלאי השב"כ והמוסד תוספת בפנסיה התקציבית בשל היעדר ביטחון תעסוקתי, רטרואקטיבית, כלומר החל ממועד תחילת תשלום התוספת לחיילי צה"ל. הניצחון המשפטי של גמלאי השב"כ והמוסד שיפר מאד גם את סיכוייהם של השוטרים והסוהרים (פעילים וגמלאים) לקבל את התוספת - ואלה עתרו במקביל לקבלתה.

המבקר ממקד את הביקורת שלו על התנהלות המדינה משלב מתן התוספת ב-2006 ובשנים שחלפו מאז. לדבריו מדובר בהתנהלות המייצגת "תמונת מצב בעייתית". לדבריו "הסכמים בעלי משמעות תקציבית עצומה נחתמו ללא עבודת מטה ראויה כפי שלכאורה היה בהסכם על תוספת השכר בגין היעדר ביטחון תעסוקתי עם צה"ל. יתרה מכך, עקב תקלה מתמשכת מצד המדינה המתקיימת לטענתה מזה שנים, התוספת הקבועה משולמת לאנשי הקבע ולגמלאי הקבע אף שלא אושרה בממשלה.

חלקה של ממשלת נתניהו-כחלון בפרשה החל למעשה לאחר שהמדינה הפסידה בערעור. למרות ההפסד המשפטי עמדה בפני הממשלה האפשרות לעתור לבג"ץ נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. ואולם לצורך שיפור סיכויי הזכייה בעתירה נדרשה הממשלה לקבל החלטה המגדירה כי התוספת לאנשי הקבע איננה שייכת לסוג תוספות השכר שחלים עליהן כללי ההצמדה.

בישיבת ממשלה שנערכה ב-5 בספטמבר 2018 תמך שר האוצר כחלון בעמדת הדרג המקצועי במשרדו שדחף לקבלת החלטה בממשלה שתאפשר למנוע את תשלום תוספת השכר לשוטרים ולסוהרים. ואולם, השר לביטחון פנים גלעד ארדן הציג את התנגדותו להצעה בנימוק שהיא מפלה לרעה את השוטרים והסוהרים מול אנשי הקבע בצה"ל. ראש הממשלה בנימין נתניהו התחמק מהכרעה לא פופולארית והורה לשני השרים "להסדיר את הסוגיות הנתונות במחלוקת בתוך 45 יום".

כחודש וחצי אחר כך, ב-16 באוקטובר סיכמו כחלון וסגנו יצחק כהן עם השר ארדן וצמרת פיקוד המשטרה, בתחנת משטרה בנתניה, על מתווה לתשלום תוספת היעדר הביטחון לכלל השוטרים. הדרג המקצועי באוצר (שבאופן חריג ותקדימי לא היה שותף לגיבוש המתווה) הצביע על נקודות בעייתיות במתווה ובעקבות הערותיו הוכנסו שינויים מסוימים ולאחר מכן הוגש המתווה לאישור הממשלה בנובמבר 2018.

"עלות המתווה, אשר הסתכמה בכ-22 מיליארד שקל, הביאה לסיומו של תהליך אשר החל ב-2006 ונידון בבתי המשפט משנת 2010, וזאת בסד זמנים דחוק של כשלושה חודשים ובעלות כלכלית ניכרת", כותב המבקר. "משרד מבקר המדינה ממליץ לממשלה באמצעות שר האוצר לקיים הליך של הפקת לקחים מהליך אישור ההסדר. כן ממליץ משרד מבקר המדינה למשרד האוצר למפות רשימת סוגיות ונושאים המצויים בהליכים משפטיים או בעלי פוטנציאל לחשיפה כלכלית רחבה, לגבש לגבי נושאים אלו מצע לדיון על המשמעויות הכלכליות ודרכי פעולה אפשריים, ולהביאם לדיון באופן עתי בפני הממשלה לשם קבלת החלטות מדיניות ומתכונת מעקב אחר יישום החלטות אלו".