"אנחנו יודעים איך להפוך חול לזהב, אבל לא כשאוזקים לנו את הידיים"

"ב-12 במרץ הוצאנו את כל העובדים לחל"ת וסגרנו את העסק. ואז, ברגע אחד, ההכנסה שלנו ירדה לאפס", מספר אסף בן עטייה, שהקים יחד עם עופר בננו את "גיגסי ספורט בר" בבאר-שבע, מסעדה בחלל של 700 מטר רבוע שמשדרת משחקי ספורט. "כשהמדינה החליטה שהיא סוגרת אותנו, נאלצנו למעשה להגיד לכל הספקים שהם לא יכולים להפקיד את הצ'קים שלנו לא כי לא יהיה להם כיסוי. במקביל, הודעתי לבעל הנכס שאין לי איך לשלם שכירות ושיפנה למדינה".

 מסעדת "גיגסי ספורט בר" בבאר שבע / צילום: באדיבות המצולם

בן עטייה פתח את העסק לפני שש שנים, בסמוך למבצע "צוק איתן". אז הכניסה המדינה את היד לכיס, הפעילה את מס רכוש והזרימה חמצן לעסקים. עכשיו הוא נאלץ לשבת בבית ולהמתין, בזמן שהחובות נערמים. "אם לא יפצו אותנו - לא נוכל לפתוח את העסק. אם עכשיו יגידו שאנחנו יכולים להכניס למקום רק 60 איש במקום 350 - אנחנו נקרוס. עסקים ייסגרו אחד אחרי השני, והמובטלים יעלו למדינה הרבה יותר מאשר לפצות אותנו ולאפשר לנו להמשיך להניע את גלגלי הכלכלה. כמה עוד העצמאים יכולים להחזיק? זרקו את תחום המסעדות לכלבים לפני הרבה שנים, ועכשיו זה השיא".

לפני פרוץ הקורונה, גיגסי רצתה להתרחב, בין השאר באמצעות פתיחת סניפים בחו"ל בשיתוף רשת מלונות. עכשיו גם התוכנית הזו הוקפאה ואין צפי לחידושה. "מאוד קשה לנו, אנחנו אנשים של עשייה. בחיים לא חתמתי בלשכה. אני מוצא את עצמי מניע את הרכב ונוסע סתם, מסתכל על העסק מבחוץ וחוזר. אשתי אמרה לי: 'אולי תלך לעבוד בסופר, תלקט סחורה בינתיים'. זאת לא עבודה שאני יכול לשלם איתה את כל ההתחייבויות שיש לי. עבדתי קשה בשביל העסק שלי, לא עשיתי טעויות. המדינה אומרת לאנשים 'תתמודדו, וזהו'. כל ההבטחות שהממשלה מפזרת בתקשורת לא קרו ולא הגיעו לעצמאים.

"אנחנו באי ודאות נוראי וזה יוצר לחץ. אני מתעורר ב-3:00 לפנות בוקר ולא נרדם מרוב דאגות. המחשבות לא מפסיקות. מי ישלם את המשכנתה, את התשלומים, מה יהיה עם הילדים? הרבה אנשים סומכים עליי. המצב הכלכלי הוביל אותנו לחיות בצמצום מאוד גדול. אנחנו קונים רק מה שחייבים, רק לאותו השבוע.

"הייתי צריך לשחרר כסף מהילדים כדי לדאוג לעובדים שלי בגלל שהמדינה לא עושה את זה. אף עצמאי לא הכין את עצמו לסיטואציה הזו. אנחנו יודעים איך להפוך חול לזהב, אבל לא כשאוזקים לנו את הידיים".

התוכנית של הממשלה נתנה לכם משהו?

"אנחנו לא זכאים למענק כי אנחנו בעלי שליטה. המדינה שלחה אותנו לקחת הלוואה, שילמנו 4,000 שקל לגוף מסודר שיסייע לנו בהגשה, לא רצינו ליפול בין הכיסאות. הגשנו תוכנית מאוד מסודרת ומפורטת, ושם התחילה סחבת של יותר מחודש. זרקו אותנו מאחד לשני. יום בהיר אחד הודיעו בטלוויזיה שהגוף הזה מבוטל ושהבקשות יגיעו ישירות לבנק.

"התקשרנו, אמרו לנו שהבקשה תעבור במהירות, אבל קיבלנו השבוע תשובה שהמענק שוב לא מאושר כי המדינה הודיעה שיש קרן חדשה רק למסעדות. הבנקים רואים בעסקים הקטנים מסוכנים, רמאים, לא יציבים. אם ביומיום קשה לקבל הלוואה, את לא מבינה עד כמה זה קשה בזמן קורונה. הבנק רק מקשיח את התנאים, לא מנסה לעזור. יש נתק בין המדינה לבין הבנקים".

לא הצלחתם בשנים שבהן העסק קיים לשים כסף בצד לזמנים קשים?

"אני מעסיק כחמישים עובדים. לפני החג הם קיבלו ממני מפרעה תמורת הזמן שיחזרו לעבודה. סטודנטים שאין להם כסף לשכר דירה, הורים לילדים. עם הרזרבות שהיו לי בצד נתתי להם כסף. אם אני לא אעזור להם עכשיו, מי יודע מה יהיה אחר כך?".

כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il