פרשנות: חבלי משיח - האם הפעם הקפיטליזם יתמוטט?

למרכיב המשיחי בפוליטיקה אין כל קשר עם דת, לפחות לא דת מאורגנת. אינן דומות הציפיות המשיחיות של אמונות דתיות לאלה של אמונות פוליטיות. אבל הנכונות להתאזר בסבלנות כי-בוא-יבוא מלמדת אותנו די הרבה על רצינות הממתינים ועל מידת דבקותם במטרה.

קחו למשל את המרקסיסטים. הם ממתינים זה 170 שנה למשבר הסופני של הקפיטליזם. מרקס ואנגלס הבטיחו אותו עוד ב-1848. אבל ההיסטוריה הערימה עליהם. הידיעות על גילוי הזהב בקליפורניה, ושנתיים אחר כך גם באוסטרליה (1851-1849), שכנעו אותם שחורבן הקפיטליזם יצטרך להידחות.

כל זה לא ריפה את ידי המאמינים. דורות גדלו על ברכי "דאס קפיטל", פיתחו הבנה מדעית של מהלך ההיסטוריה, והתעניינו רק בעובדות האובייקטיביות שלה. הן הוליכו אותם פעם אחר פעם אל המסקנה, שזהו זה.

אבל זה לא היה זה. אחת לעשר שנים התמוטטו הבורסות. פה ושם הוכרז "שפל", עם אבטלת המונים. דא עקא שהקפיטליסטים תמיד מצאו איזה סידור: אוצר טבע חדש, מושבה חדשה, מלחמה חדשה. הם תמיד נשארו בחיים, ועוד הייתה להם החוצפה לטעון לפני 30 שנה שהם בכלל ניצחו. חכמים נגד המונים מנוצלים. נראה אותם נגד וירוסים.

הידיעה הדחופה על התמוטטותו הממשמשת ובאה של הקפיטליזם חוזרת ומתדפקת על דלתותינו. ניאו-מרקסיסטים, קוואזי-מרקסיסטים וסתם גנבים ספרותיים אינם מדברים עוד על קפיטליזם, לפחות לא באותה התכיפות. זה זמן מה שהם מעדיפים לטווח את האש על "גלובליזם" ובייחוד על "ניאו-ליברליזם". הסדר הניאו-ליברלי, הם מודיעים, הגיע אל קיצו.

האבטלה בארה"ב עמדה בשבוע שעבר על 14.7%. ב-130 השנה האחרונות ראינו אבטלה גדולה ממנה רק בשנות ה-30 של המאה ה-20. בבריטניה, המשבר הנוכחי הוכרז ל"גרוע ביותר זה 300 שנה". קשה להשוות, כי למי עוד מן השחקנים הנוכחיים הייתה מדינה מסודרת ב-1720.

מותר למרקסיסט, לרבע-מרקסיסט או אפילו למרקסיסט של אסוציאציות לחשוב שמשבר מן הגודל הזה אומנם ניחן בתכונה המבוקשת: סופניות. גם הטור הזה הביע דעות סופניות בשבועות האחרונים, והוא אינו מתכחש להן.

פח הזבל? לאו דווקא

אבל מן המרתף בלום-האוצרות של יוטיוב בקע בימים האלה נאום בן כמעט 90 שנה של טרוצקי (התאריך הנקוב הוא אחד בדצמבר 1932). הוא כבר היה בחזקת מי-שהיה, גולה נרדף במקסיקו, עוד מעט ישיג אותו גרזינו של מתנקש בשירות סטאלין.

טרוצקי הציע תחזית על עתיד העולם. היא לא מילאה את ציפיותיו של מרקסיסט מצוי. טרוצקי היה האיש שהשמיע ב-1917 את המליצה המפורסמת על מקומם של מתנגדי המהפכה ב"פח הזבל של ההיסטוריה". בתחילת שנות ה-30 הוא היה יכול לשלוח לשם במצפון שקט את כל העולם ורכושניו.

סוף-סוף, הקפיטליזם עמד בעיצומו של המשבר הגדול ביותר מאז ומעולם: ירידה של 33% בתפוקה התעשייתית העולמית וירידה של 60% בסחר. בארץ העשירה והיצרנית ביותר בעולם, ארה"ב, המנועים השתנקו או כבו. מיליונים רעבו ללחם. בדצמבר 1932, שלושה חודשים לפני השבעת פרנקלין רוזוולט לנשיא, המערכת הבנקאית עמדה על סף התמוטטות, ולממשלה לא היה מושג מה לעשות.

"אירופה חדלה להיות מרכז העולם, ושטות תהיה להניח שהיא תוכל לחזור וליהנות מן המעמד הזה", אמר טרוצקי, באנגלית. "המשבר האיום הנוכחי, על אף השפעותיו ההרסניות על ארה"ב, יוסיף וישנה את יחסי הכוחות, לא לטובת אירופה, אלא לטובת ארה"ב".

זו הייתה תחזית מדהימה למדי, כמעט מנוגדת לשכל הישר. למרבה הצער, הווידיאו של יוטיוב נקטע מיד לאחר המילים המצוטטות, ולא הייתה לי ההזדמנות למצוא את ההסבר המלא. בכתבי טרוצקי לא מצאתי עדיין את המילים החסרות.

125 אלף מטוסי קרב בשנה

שנות ה-30 היו מלאות הערכות קודרות על עתידה של אמריקה. לא רק מרקסיסטים משיחיים ציפו לנפילת שיטתה הכלכלית, אלא גם פשיסטים וסתם לאומנים האמינו שחבלי משיח יפטרו אותם מעונשה. אלה גם אלה רחשו בוז לאמריקה, לפעמים מסיבות מפתיעות בקרבתן (מטריאליזם, פלוטוקרטיה), לפעמים מסיבות מנוגדות בהחלט, או מנוגדות לכאורה.

תשע שנים לאחר תחזיתו הנועזת של טרוצקי, גרמניה הנאצית ויפן המיליטריסטית אסרו מלחמה על ארה"ב. היא לא הייתה מוכנה, וזמן מה היה נדמה לאוסרות שתוקפנותן תעלה יפה. איש לא העלה בדעתו שאיזושהי ארץ תוכל לייצר בשנה 125 אלף מטוסי קרב או 60 אלף טנקים; שצבא של 50 אלף שסוסים גררו את קני הארטילריה שלו, יתרחב במהירות לכוח רב יבשתי של 7 מיליון.

למען האמת, ההיסטוריה של ארה"ב מלאה דוגמאות של זרים שהמעיטו מערכה לרעת יכולתם להבין את העולם. אפשר למצוא ביטויים של זלזול וביטול (מצד אירופים) עוד בשנים הראשונות של המאה ה-19. כותב צרפתי מפורסם, שסיפק לימים השראה לפשיסטים, חשב ש"צחנת מוות" בוקעת מפיה. אמריקה, כנראה יותר מכל מעצמה גדולה לפניה, הצליחה לחזור ולתקן מסלול בשעת סערה.

קריאת ייאוש

אין זאת אומרת שהיא תצליח הפעם. ביום כתיבת הרשימה הזו (יום שלישי בבוקר) שמענו כי שש מדינות של ארה"ב, כולל קליפורניה, פנו בקריאת ייאוש לממשלה הפדרלית להעניק להן בדחיפות טריליון דולר כדי שיוכלו לשלם שכר לספקי שירותים בסיסיים, כולל צוותי אמבולנסים, שוטרים וכבאי אש. כל הדמוקרטיות התעשייתיות העשירות יורדות בשבועות האלה מנכסיהן, ולא ברור כלל מה קשה או ארוכה תהיה הדרך חזרה.

כמו לפני 80 שנה, מעצמות עולות, דינמיות ומעוטות-עכבות, שוחרות את רעת הדמוקרטיה. כמו לפני 80 שנה, קו ההגנה של הדמוקרטיה עובר באמריקה. במקרה שאיש לא שם לב, אנחנו חיים בזמנים גורליים.