דעה: זו כבר מסורת ישראלית - להזניק את הרכבת המדינית, כשהרכבת הפלילית דוהרת

השעון המשפטי מתקתק. ביום א’ יפתחו משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובישראל, כך זה נראה, הליכים פליליים תמיד ילוו בהכרעות מדיניות והיסטוריות.
למשל, במקביל לגל החקירות הפליליות נגד אריאל שרון, טווה ראש הממשלה דאז את תוכנית ההתנתקות. תהיות מלוות את המהלך מאז, והוויכוח הציבורי-פוליטי איתנו עד היום. מה הביא את שרון, שנתפס כאבי ההתנחלויות וחברם הקרוב של ראשי גוש אמונים, לשנות מסלול ולהוביל את מהלך הנסיגה מעז , תוך פינוי כ-8,600 מתנחלים.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הגה את תוכנית ההתכנסות, שמטרתה הייתה פינוי מדורג של רוב היישובים היהודיים ביו"ש, כדי לבצע הפרדה בין האוכלוסייה היהודית לפלסטינית, תוך שיישובי יו"ש יישארו בשלושה גושים עיקריים: מעלה אדומים, אריאל וגוש עציון.

להגנתו של אולמרט ייכתב בדברי ימי המדינה, שהוא הציג את התוכנית ב-2006 לפני מערכת בחירות ולא הפתיע את הקהל בימין או במרכז הפוליטי, כפי שעשה שרון. אולמרט, איש ליכוד בעברו, התמודד על ראשות הממשלה בראש מפלגת קדימה. בליכוד, מפלגת נעוריו, שם התנגדו לפינויים ופתרון עם הפלסטינים, לא שכחו לו זאת לעולם. בעיניהם הוא עבר לשמאל.

עכשיו מגיע תורו של נתניהו. הרכבת המדינית דוהרת במקביל לרכבת הפלילית. התדמית הציבורית של נתניהו על הפרק. בעוד רוב הציבור הישראלי (65 מנדטים בספמטבר 2019, 62 מנדטים במארס 2020) הצביע נגד המשך כהונתו, הנושא המדיני לא היה בלב השיח הציבורי. השלכות הסיפוח, של הבקעה, של יישובים ביו"ש, לא הוצגה בפני הציבור.

תזכורת קצרה: נתניהו הוא המנהיג שבנאום בר-אילן אמר, "נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית". הוא גם הצביע שלוש פעמים בעד ההתנתקות, בכל שלבי החקיקה, עד ששבוע לפני הביצוע, באוגוסט 2005, באקט עבור תדמיתו, שינה כיוון והתפטר מהממשלה. הוא המנהיג שהיה חתום על מימוש הסכם חברון.

כעת המנהיג הזה מבקש לספח שטחים, להחיל ריבונות, החל מיולי הקרוב. כלומר, העיקרון נשמר - הליך מדיני לצד הליך פלילי, אך הפעם הכיוון הפוך - סיפוח.
נתניהו עומד למשפט פלילי וחשוב לו לייצר מורשת של עשייה מדינית, ולכן ילחץ למימוש ריבונות ישראלית בבקעת הירדן וביו"ש. כך מי שעומד לדין, יהיה גם מי שיקבע ויוביל תוכנית מדינית שתשנה את פני המדינה, לעד.

הפרק בתוכנית טראמפ, שבו אמורה ישראל להיכנס למו"מ עם הפלסטינים, לא יגיע לעולם. הפלסטינים מצידם מסרבים לתוכנית, שגם אינה מתנה את הסיפוח בהתנהלות כלשהי מול הצד השני.

ההחלטה לצרף לישראל אזורים מסויימים, לפי מפות שיידונו בין לשכת נתניהו לבית הלבן - יכולה להיערך בהצבעת ממשלה. אולם לפי ההסכם הקואיליציוני לנתניהו אין רוב בממשלה, אלא חצי מן הקולות. גנץ ואשכנזי, ככל הידוע כעת, דורשים שהמהלך יהיה תוך תיאום עם ירדן והקהילה הבינלאומית. לפיכך, נתניהו יהיה זקוק להעברת המהלך בכנסת, בהצבעה או בחקיקה. בכנסת יש לו רוב ליעדים המדיניים, בזכות ישראל ביתנו, שרוב חבריה יתמכו במהלך.

אם הסיפוח יכול להתבצע בחקיקה של הכנסת, הרי שהחזרת המצב לאחור בעתיד תהיה סבוכה פי כמה. חוק יסוד משאל עם יחול על המהלך ויחייב הצבעה ציבורית על שאלה ממוקדת: פינוי אזורים למען הסכם שלום. לסיכום, סיפוח השטח הוא סינדול כמעט מוחלט של התהליך המדיני, שזו הרי הייתה מטרתם של מנסחי חוק יסוד משאל עם.

קצינים בכירים נגד סיפוח חד-צדדי

תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל", מובלת כיום על ידי מתן וילנאי, אלוף במיל’ ומי שהיה שר מטעם מפלגת העבודה ולאחר מכן שגריר ישראל בסין. ראשי התנועה מנהלים קמפיין ציבורי נגד מהלך הסיפוח החד-צדדי. בראש התנועה עומדים אישי ציבור רבים, בין השאר תא"ל במיל’ רחל דולב, מי שהייתה הסנגורית הצבאית הראשית והצנזורית; אריה פלמן, ממלא מקום ראש השב"כ בדימוס. עוד בין חברי התנועה נמצאים עוזי ארד,

המפכ"ל לשעבר שלמה אהרונישסקי, ראשי המוסד לשעבר שבתי שביט ותמיר פרדו ושמות רבים של אלופים במיל’ ובכירי שב"כ ומוסד.

מפקדים למען ביטחון ישראל פעילים מאז מלחמת צוק איתן, במטרה להשפיע על דעת הקהל הישראלית בנוגע לצורך בפתרון מול הפלסטינים. גישתם היא כדלקמן: ביטחון לפני הכול ולכן הם מאמינים בהמשך השליטה הצבאית של צה"ל בגדה המערבית. הם אף תומכים במהלכים חד-צדדיים ישראלים, בלי המתנה לפרטנר הפלסטיני הנכון. עם זאת, בדומה לתוכנית ההתכנסות ז"ל של אולמרט, הם חושבים שיש לחתור לצמצום נקודות החיכוך בין ישראלים לפלסטינים בגדה. לשם כך הם רוצים שישראל תכריז שאין לה דרישות ריבוניות מעבר לגדר הביטחון, מתוך תקווה שניתן יהיה ליישם הסדר קבע עם הפלסטינים בעתיד.

אחד הרעיונות העולים בקרב אנשי מפקדים למען ביטחון ישראל הוא לדרוש עריכת משאל עם על השאלה של החלת הריבונות, הסיפוח. אם כולם מסכימים שבמקרה של הסרת ריבונות הנושא צריך להיות מוכרע על ידי העם, מדוע מצב ראי של הוספת אזורים לשטחי המדינה לא יוכרע על ידי הציבור הרחב? היכן ההגיון? אם יש רוב לסיפוח במליאת הכנסת, יתכן שיש לכך גם רוב בקרב הציבור, השינוי, מהלך לקיום משאל עם לקראת סיפוח, יכול להיעשות בתיקון מילולי פשוט לחוק יסוד משאל עם.

הפרומו לחיי הממשלה ה-35

החוק הנורווגי, שאמור להכניס 4-5 ח"כים חדשים לשורות כחול לבן ולאפשר לסיעה להיות חלק מן הממשלה ובו זמנית להמשיך ולעבוד ברשות המחוקקת - אמור היה להעלות להצבעה ביום רביעי האחרון. אך בסיעת הליכוד שמעו את גנץ מספר בתוכנית "עובדה" שהוא לא קיבל כיבוד בשעות הרבות שישב בפטיו בבלפור עם נתניהו - ורתחו. באופן רשמי אומרים לנו בסיעת הליכוד, שהחוק לא עלה להצבעה מכיוון שעוד לא הוקמה ועדת חוק חוקה ומשפט. ייתכן.

בנוסף, הראיון של יועצו לשעבר של גנץ, רונן צור, בגלי צה"ל, שבו רמז שגנץ ייכנס לתפקיד ראש הממשלה מוקדם מן המתוכנן, לא הוסיף. ברקע נמצאים דיבורים על האפשרות של הגעה לעסקת טיעון עבור נתניהו, אך בלשכת נתניהו טוענים בכל תוקף, שאין סיכוי לכך. הוא חף מפשע, ולא יתפשר ובטח לא יפרוש מתפקידו לפני הזמן, כך אומרים.

בין אם הראיון ב"עובדה" או רמזים על עסקת טיעון, הובילו לאי-קידום החוק, ובין אם הסיבה הייתה טכנית, ביום חמישי בבוקר התחילו כחול לבן והליכוד להתגושש בשידור חי.
שר הסייבר והדיגיטל החדש דוד אמסלם אמר בגלי צה"ל: "אין מחלוקת שמנדלבליט הוא לכאורה עבריין, שלב ההפיכה לא נעצר". לכך הגיב שר המשפטים החדש אבי ניסנקורן: "יש לי אמון מלא ביועץ המשפטי לממשלה. שרי ממשלה רשאים להביע ביקורת עניינית, אבל מתקפות נטולות רסן הן חציית קו אדום".

חבר כנסת מטעם הליכוד, שלמה קרעי, שפך שמן למדורה: "חציית קו אדום זה יועץ משפטי, שקיבל ממך גם את תפקיד המבקר על עצמו ומסתתר מאחורי חומה גדולה של צווי איסור פרסום, שהבטחת להמשיך ולבצר אותה. נמשיך להדהד את העובדה הזו לציבור עד שמנדלבליט יתמוך בחופש המידע גם כשזה נוגע בו ויבקש להסיר את צא"פ או שיילך הביתה". קרעי התכוון לכך שמנדלבליט ממשיך לכהן כפרקליט המדינה, לאור המהומה שנוצרה עם מינוי דן אלדד למינוי ממלא המקום תחת השר אוחנה.

המהלומות הללו, סביב היום הראשון במשפטו הפלילי של נתניהו, יימשכו ויימשכו. כך יראו חייה של הממשלה ה-35.

כולם ידעו שהחתונה בין נתניהו לגנץ, לא תתחיל בירח דבש. ישיבת הממשלה הראשונה ביום א’ הקרוב, עשויה להיות סצינה מסרט אימה, לא רומן מתוק. גנץ עשוי לדרוש, ביתר תוקף, שהחוק הנורווגי יקודם, הרי ההסכמים הקואליציוניים מחייבים זאת. ויש בידיו גם מאזן אימה: אם לא יקודם החוק הנורווגי, לא יאושרו בממשלה הקמת משרדים חדשים ל 4 שרי הליכוד.

אחרי שיעבור החוק הנורווגי, הבאים בתור ברשימת כחול לבן לכנסת ה 23, הם יוראי להב הרצנו (יש עתיד), מיכל וונש (תל"ם), עינב קבאלה (חוסן), תהילה פרידמן (יש עתיד) והילה וזאן (חוסן).

מפלגות המקור של המועמדות לכהן כחברות כנסת, אינן רלבנטיות, כך נראה. להב הרצנו יחבור לספסלי האופוזיציה וישאר איש יש עתיד, אך וונש ופרידמן, עשויות לדלג ולהיות חלק מן הקואליציה. כך גם מועמדות אלמוניות, שהשתתפו בקמפיין רק-לא-ביבי, יהיו לחלק אינטגרלי מקואליציה המובלת על ידי נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. ביש עתיד-תל"ם, לא יחזיקו אותן בכוח. האפיזודה הזו מלמדת, עד כמה החבירה לגופים פוליטיים לפני הבחירות היא משחק כסאות מוזיקלי, נטול משמעות.