קו המשווה | פרשנות

פרשנות: אמריקה נגד "המפלגה הקומוניסטית של סין"

פתאום, 50 שנה לאחר שהאידיאולוגיה נשלחה אל פינה רחוקה, ארה״ב מגלה שהסכסוך שלה עם סין הוא בעצם מאבק בין העולם החופשי לדיקטטורה הגדולה ביותר עלי אדמות • האם זה גילוי זמני של ימי בחירות בארה״ב, או שעצם ההגדרה של היחסים בין מעצמות העל עומדת להשתנות?

מזכיר המדינה פומפאו (מימין) והנשיא טראמפ (משמאל) בתדרוך בבית הלבן / צילום: Evan Vucci, Associated Press
מזכיר המדינה פומפאו (מימין) והנשיא טראמפ (משמאל) בתדרוך בבית הלבן / צילום: Evan Vucci, Associated Press

ההרעה ביחסי ארה״ב־סין מקבלת ביטויים כמעט יומיים בשבועות האחרונים. בפעם הראשונה מאז עליית דונלד טראמפ לשלטון, ההרעה הזו נצבעת בצבעים אידיאולוגיים.

עד הזמן האחרון, במשך רוב נשיאותו, טראמפ התלונן על סין בלשון של סטטיסטיקות על מאזני־סחר. בחודשים האחרונים נוספו תלונותיו על טיפולה של סין בנגיף הקורונה. אידיאולוגיה נעדרה מן הרטוריקה שלו.

אבל גם אם הצבעים האידיאולוגיים הם חדשים בשביל ממשל טראמפ, אין הם חדשים כלל בשביל מפלגתו. האגף השמרני, הדומיננטי, של המפלגה הרפובליקאית היה תמיד אנטי-קומוניסטי. ביקורת על משטרה הפנימי של סין, על הגבלת חופש הדיבור וההתארגנות בתחומיה, על רדיפה שיטתית של כנסיות נוצריות, ועל התנכלות לחרויותיה של הונג קונג היו לחם חוקו של הימין האמריקאי מאז ומעולם, זאת אומרת מאז תפסו הקומוניסטים את השלטון וכוננו את רודנותם, ב־1949.

טראמפ אמנם נקט קו אנטי־סיני חריף במערכת הבחירות שלו ב־2016, אבל לקו הזה לא היה כל קשר להסתייגויות הקלאסיות של הימין הרפובליקאי. הוא תקף את התנהלותה של סין בענייני סחר, השקעות זרות וקניין רוחני. העסיקה אותו ״השורה התחתונה״, כאן כבכל עניין אחר.

חירותם הפוליטית של הסינים לא עניינה אותו, ממש כפי שחירותם הפוליטית של הרוסים, או המצרים, או הסעודים אינה מעניינת אותו. הוא מייצג אסכולה אמריקאית ישנה, שכרוכים בה דחפים בדלניים בסיסיים ואינטרס עצמי. הדגש על זכויות אדם, שנוסף למדיניות החוץ האמריקאית מסוף שנות ה־70 ואילך, מעולם לא דיבר אל לבו.

״תחילה, הנה עובדות יסוד״

הנה כי כן, משהו משתנה עכשיו. את מהלך השינוי, לפחות במישור הרטורי, מוביל מזכיר המדינה מייק פומפיאו. הוא חוזר ותוקף לא סתם את סין, אלא, בהדגשה יתרה, את ״המפלגה הקומוניסטית של סין״.

זה לכאורה אמצעי להבחין בין 1.4 מיליארד סינים לבין אוליגרכיה מפלגתית קטנה ולא־נבחרת המנהלת את חייהם. אבל המפלגה הקומוניסטית של סין היא כנראה ארגון החברים הגדול ביותר בעולם (90 מיליון ב־2018). את שימוש הלשון הזה צריך להבין ככפירה בעצם הלגיטימיות של המשטר.

ביום ד׳ שעבר, פומפיאו דיבר בתדרוך לעיתונאים על ״קריאת התיגר של המפלגה הקומוניסטית של סין״.

״תחילה״, הוא אמר, ״הנה עובדות היסוד. מאז 1949 מנהל את סין משטר קומוניסטי ברוטלי וסמכותני. במשך כמה עשורים חשבנו, כי המשטר יסגל לעצמו צביון הקרוב אלינו באמצעות סחר, קשרים מדעיים, שיחור (outreach) דיפלומטי, התרת כניסתם לארגון הסחר העולמי. זה לא קרה.

״אנחנו המעטנו עד מאוד מחומרת איבתה הרעיונית והמדינית של בייג׳ינג לארצות החופשיות. העולם כולו מתוודע עכשיו אל העובדה הזו״.

״הבחירות שבחרה המפלגה״

להלן ציטט פומפיאו סקר דעת קהל ״חדש״ של מרכז פיו (Pew) בוושינגטון, אשר הראה כי 66% מן האמריקאים רואים את סין בעין רעה. למעשה, הסקר נעשה עוד בחודש מרץ, אבל הדעת נותנת שמאז, אם בכלל, גברה עוד יותר השלילה.

״זו תוצאת הבחירות שבחרה המפלגה הקומוניסטית של סין״, הסביר פומפיאו, והבחירות האלה ״מושפעות מאופיו של המשטר. והאופי הזה אינו חדש״.

חדש לעומת זאת הוא נגיף הקורונה. טיפולו של המשטר בהתפרצות הנגיף ״האיצה אצלנו התפתחות הבנה מציאותית יותר של סין הקומוניסטית״.

ולהלן הוא העלה את הטמפרטורה לפחות במעלה אחת נוספת. ״המפלגה בחרה להרוס מדגמים חיים של הנגיף במקום להתחלק בהם, או לבקש מאיתנו לסייע בשמירתם״.

״סין מוסיפה למנוע חוקרים מלהיכנס למתקניה הרלוונטיים, מוסיפה למנוע בדיקה של מדגמי נגיף חיים, מוסיפה לצנזר כל דיון במגפה בתוך סין, ועוד הרבה יותר מזה".

הוא הגיב בביטול על ההודעה שסין תתרום שני מיליארד דולר למערכה הבינלאומית נגד הנגיף. הבה נשווה את הסכום הזה למחיר שסין ״כפתה על העולם״, הוא הציע, ועמד ומנה את מספר המתים בארה״ב (״90,000״. אתמול כבר התקרב המספר ל-99,000); 36 מיליון אמריקאים איבדו את מקומות העבודה שלהם (מאז המספר עלה ל־39 מיליון); 300 אלף מתים בכל רחבי העולם (למעשה, 343 אלף); הנזק הכספי הכולל עומד על תשעה טריליון (9,000 מיליארד) דולר, וזו תוצאה של ״כישלונות המפלגה הקומוניסטית של סין״, הטעים פומפיאו.

התשובה הקלה ביותר

מה שיכנע את דונלד טראמפ להקנות צלילים אידיאולוגיים למשבר עם סין? התשובה הקלה ביותר היא צרכיו האלקטורליים.

טראמפ כמובן אינו אשם שנגיף קורונה חדש הופיע בשוק חקלאים בווהאן בסתיו שעבר. אבל באופן בלתי נמנע הוא נושא באחריות להתנהלות ממשלו. הטלת האשמה על סין תקל עליו לטעון שארה״ב נפלה קורבן למזימה, או למחדל, של מישהו אחר.

קצת קשה להאמין בכנות התפנית האידיאולוגית, לפחות עד כמה שהדברים נוגעים לטראמפ עצמו. קל להאמין בה, כשהדברים נוגעים לפומפיאו, פוליטיקאי מן הימין הנוצרי הקשוח של המפלגה, ציר קונגרס לשעבר, שבגיל 56 עדיין לא ויתר על עתיד פוליטי. הוא עשוי להתמודד על מושב בסנאט, ואין זה בלתי סביר כלל שהוא מהרהר בבית הלבן עצמו, אולי ב־2024.

הסינים חורקים שיניים. כלי התקשורת שלהם, שאינם נהנים משום דרגה של עצמאות, מגדפים את פומפיאו. בזמן האחרון הם התחילו גם לתקוף את טראמפ.

אבל, למרבה העניין, צדדים מעשיים של יחסי סין־ארה״ב נמשכים. הסינים אומרים שהם מתכוונים לעמוד בדיבורם, ולרכוש מוצרים חקלאיים אמריקאיים בשווי של 200 מיליארד דולר, כפי שהבטיחו לפני שהחמיר משבר הקורונה. מאחר ששיקולי סחר הנחו את יחסו של טראמפ אל סין מלכתחילה, יש לסינים סיבה לקוות שאם ינצח בבחירות, טראמפ יתעשת ויחזור ויכונן את היחסים על בסיס של אינטרסים הדדיים, לא של העדפות אידיאולוגיות.

האוסטרלים, הסינים ו־90 המיליארד

האומנם הם צודקים? התרגלנו להניח בחודשים האחרונים, שסיום המשבר הרפואי לא יחזיר את העולם אוטומטית אל משבצת הפתיחה בכל כך הרבה מובנים: כלכליים, חברתיים ופוליטיים. גם היחסים עם סין לא ימהרו ויאותחלו. משקע עמוק של חשד כלפי סין קונה שביתה בשורה של דמוקרטיות מערביות.

פומפיאו דיבר בשבוע שעבר בייחוד על אוסטרליה. שגשוגה תלוי בשוק הסיני. שליש מסך כל היצוא האוסטרלי מופנה אל סין, כמעט 90 מיליארד דולר (של ארה״ב) בשנה. סין קונה את אוצרות הטבע של אוסטרליה, בייחוד פחם ועפרות ברזל, וכן תוצרת חקלאית כמו דגנים ובשר בקר. הכול מסכימים שאוסטרליה פיתחה ״תלות לא בריאה״ בסין.

לפני שלושה שבועות, ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, קרא לחקור כיצד פרצה המגפה בסין. עיתון בסידני פרסם גילויים מסמרי־שיער מתיקי ממשלה חסויים על ״המצאת הנגיף״ במעבדה בווהאן ועל השמדת הראיות.

שגריר סין בקנברה הגיב על הדברים האלה בטון האגרסיבי שבו מדברים כיום דיפלומטים סיניים כבל רחבי העולם. הוא איים שהסינים יחרימו מוצרים אוסטרליים. ״אנחנו עומדים לצדה של אוסטרליה ולצד 120 ארצות נוספות, שנענו לקריאה האמריקאית לחקור את מקורות הנגיף״, אמר פומפיאו בשבוע שעבר.

אוסטרליה היא עכשיו שדה הקרב הבולט ביותר במלחמה הקרה בין המערב לסין. התנהגות האוסטרלים, התנהגות הסינים והתנהגות האמריקאים נלמדות אל נכון בשורה של ארצות דמוקרטיות. מוטב לקוות שהן נלמדות גם בישראל.

אנחנו עומדים ללמוד, במידה שעדיין לא למדנו, כי נגיף הקוביד עומד להפוך לציון דרך בהיסטוריה של היחסים הבינלאומיים. רמז: הוא אינו עומד לקרב רחוקים, או לעגל קצוות.

______________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny