הגל הראשון של מגפת הקורונה הוביל את רוב העולם המתועש לסגור את הכלכלות שלו בניסיון למנוע את התפשטות הווירוס, מוות המוני וקריסה של מערכות הבריאות. עם זאת, כמה מדינות בחרו שלא ללכת בכיוון של סגירה כללית של המשק, ובמקום זאת בחרו להסתמך על "חיסון עדרי" או על ההנחה שהווירוס הוא פשוט שפעת חדשה, ולא יותר מזה.
ההבדל בצעדים הממשלתיים הביא להבדל בתוצאות: במדינות כמו גרמניה, איטליה או ספרד, סגירת המשק הביאה לירידה במספר החולים החדשים, וכיום המדינות האלה התחילו בפתיחה הדרגתית של המשק. בברזיל ובמקסיקו, לעומת זאת, התעלמות מהמגפה בשלביה הראשונים והיעדר פעילות תקיפה מצד הממשלה הביאו לכך שהמדינות נמצאות עדיין בשיא המשבר, עם מספר חולים יומי שרק עולה.
בארה"ב, בשל אופיו של הממשל האמריקאי, התגובה למחלה היתה שונה בין מדינה למדינה, כאשר חלקן ממהרות לסגור את המשק, וחלקן איטיות בתגובה. עכשיו, כשמדינות ניו יורק וניו ג'רזי רואות ירידה במספר המקרים של נשאי קורונה ומתחילות לפתוח את הכלכלה שלהן מחדש, מדינות אחרות, כמו קליפורניה, נבאדה ופלורידה, רואות אצלן עלייה חדשה במספר המקרים היומיים. ההפגנות הנוכחיות ברחבי ארה"ב כנראה רק יתרמו לקפיצה נוספת במספר המקרים במדינה.
גם מדינות שהשתלטו על הגל הראשון של המגפה, צריכות עכשיו להתמודד עם התפרצויות חדשות. בסין, צפון מזרח המדינה נמצא בעוצר זה שבועיים. בסוף השבוע של 12 ביוני נכנס מרכזה של עיר הבירה בייג'ינג גם הוא לעוצר, אחרי התפרצות של מקרים חדשים. בסיאול, בירת קוריאה הדרומית, חודשה מדיניות הריחוק החברתי עד להודעה חדשה עקב התפרצות המחלה.
ארה"ב תמשיך לנסות לשמור על כלכלה פתוחה
לא יהיה מוגזם לומר שמבחינה גלובלית, גל שני של קורונה כבר התחיל, כאשר עוצמת ההתפרצות שלו משתנה בין מדינות שונות.
מהן ההשלכות של מצב כזה? עבור מדינות שהצליחו להשתלט על ההתפרצויות אצלן, הדבר החשוב ביותר יהיה למנוע יבוא של מקרים חדשים מן החוץ. הניסיון של סין מראה כי הדבר כמעט בלתי אפשרי, כשמקרים חדשים התחילו להגיע לסין מחו"ל, בעיקר ממקומות כמו רוסיה או איראן. מדינות האיחוד האירופי, למשל, יצטרכו להגביל את הטיסות אליהן מחוץ לאיחוד ולאכוף נהלים מדוקדקים של טיהור מטוסים, רישום ומעקב אחר נוסעים לכל מי שעלול להיות נשא של הווירוס.
מדינות כמו ארה"ב, ברזיל ומקסיקו ימשיכו לנסות ולשמור על הכלכלה פתוחה, גם כשמספר החולים והמתים יעלה. כאן חשוב להבחין בטעות שרבים עושים: עצם העובדה שהכלכלה תישאר "פתוחה", לא אומרת שהמדינות האלה ימנעו מעצמן נזק כלכלי.
אף ששבדיה שמרה על עסקים כרגיל, הצריכה הפרטית בה צנחה, מכיוון שאנשים נוטים שלא להתקהל כשיש ווירוס שמסתובב בחוץ. מקסיקו, ברזיל וארה"ב יחוו גם הן ירידה בצריכה, ללא קשר לשאלה אם הכלכלה "פתוחה" או לא. המשמעות היא, בין השאר, ירידה בהכנסות לחברות בתחומי המסעדנות, המלונאות והתיירות.
השאלה המעניינת, וזו שתיבחן בחודשים הקרובים כשהמדינות האלה ינסו לשמור על "עסקים כרגיל", היא האם היקף התחלואה יעלה עד כדי יצירת משבר בריאותי, שיביא לקריסה של מערכת הבריאות. זה היה החשש המרכזי שהביא לסגירה מלכתחילה של הכלכלות בעקבות הגל הראשון.
אם ניתן לפתוח את הכלכלה ולהגן על בתי אבות, כך שמערכת הבריאות אינה קורסת, ייתכן כי מדינות נוספות יעדיפו לשמור על הכלכלה פתוחה, תוך צמצום החשיפה לאוכלוסיות בסיכון. הפתיחה לא תעלים את הנזק הכלכלי מהווירוס, אבל הנזק כנראה יהיה פחות חמור מסגירה כוללת של המשק.
אם לעומת זאת, יתגלה כי המודל של "עסקים כרגיל" הוא טעות, ארה"ב תהיה הכלכלה המשמעותית ביותר לסבול מהנזק, ומשום המרכזיות שלה לכלכלה הגלובלית - הנזק שלה יקרין גם על כלכלות אחרות.
בקיץ הקרוב אנחנו נראה איך המדינות שבחרו לשמור על העוצר שלהן מתמודדות עם עולם שבו חלק מהמדינות עדיין חוות התפרצויות חוזרות של המחלה, ואיך מדינות אחרות מתמידות ב"עסקים כרגיל" גם עם עלייה בשיעור התחלואה.
בשורות מעורבות לחברות האמריקאיות
וירוס הקורונה ימשיך לפגוע בהכנסות של חברות רבות בגלל צריכה פרטית נמוכה יותר, וידחוף את ארה"ב להמשיך ולהפעיל לחץ על סין להגדיל את היבוא של סחורה אמריקאית, בעוד שהיא תביא את הסינים להגביר את מאמציהם לעידוד צריכה מקומית (או לכל הפחות צמיחה מקומית, על ידי הקמת תשתיות והלוואות לעסקים).
המתיחות בין סין לארה"ב מביאה עמה בשורות מעורבות לחברות אמריקאיות: חלקן ירוויחו מן המתיחות, בעוד אחרות יפסידו ממנה. שתי דוגמאות מובהקות לדואליות הזו הן החברות בואינג ולוקהיד-מרטין.
חברות סיניות ביטלו באפריל הזמנות למטוסי 737 Max של בואינג - חוזים בשווי כולל של לפחות 2.9 מיליארד דולר. באותו חודש זכתה לוקהיד-מרטין בחוזה ל-78 מטוסי F-35 ממשרד ההגנה האמריקאי - הזמנה בשווי 4.7 מיליארד דולר. כאחד מהספקים הגדולים ביותר של משרד ההגנה האמריקאי, תראה לוקהיד-מרטין קרוב לוודאי עלייה בהזמנות, ככל שארה"ב תמשיך ותעצים את נוכחותה במזרח אסיה במטרה להרתיע את סין.
ההבנה שצריכה להיות היא שאנו איננו אחרי משבר הקורונה, אלא פשוט בשלב הבא שלו. אחרי שלב ההלם הראשוני, מגיע עכשיו שלב ההסתגלות והעיכול. מדינות יבחרו דרכים שונות להתמודד עם הנוכחות של הקורונה, והכלכלה הגלובלית תמשיך לסחוב את משקל הווירוס על גבה עד להגעתו של חיסון יעיל למחלה.
הכותב הוא אנליסט גיאופוליטי בכיר בבית ההשקעות אינפיניטי ומייסד אתר "המשחק הגדול" המתמחה בניתוחי הזירה הבינלאומית. המידע בטור הוא על דעתו של הכותב בלבד. כל החומר בטור ניתן כמידע כללי בלבד, ואין לראות בו המלצה, הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או נכסים פיננסיים ו/או מוצרים פנסיוניים מכל סוג. הטור אינו מהווה תחליף לייעוץ אישי, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.