האם שוק החשמל בישראל בדרך למהפכה ירוקה?

בתחילת החודש הכריז שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ על תוכנית להגדלת היקף ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ל-30% מסך יכולת ייצור החשמל, לעומת 5% כיום. אלא שככל שהחשמל הירוק הופך לדומיננטי, כך קשה יותר להבטיח אספקת חשמל אמינה ורציפה, ומחיר חשמל זול לצרכנים. מה צריכה להיות מדיניות הממשלה במשק האנרגיה לקראת 2030 - שנת היעד שהציב שטייניץ - זו השאלה שנידונה לאחרונה בשולחן העגול שערך מכון אהרן למדיניות כלכלית מהמרכז הבינתחומי הרצליה, בהשתתפות בכירי משק האנרגיה בישראל.

במוקד הדיון עמד מחקר שבחן את מצבה של ישראל בתחום האנרגיה בהשוואה לקבוצת מדינות סמן, שנבחרו על בסיס הדמיון שלהן לישראל - מדינות מפותחות קטנות הנסמכות על הון אנושי מפותח. את המחקר הוביל פרופ’ צבי אקשטיין, ראש המכון ודיקן בית ספר טיומקין לכלכלה במרכז הבינתחומי, יחד עם החוקרים ד"ר הלה אקסלרד וד"ר סרגיי סומקין.

 פרופ' צבי אקשטיין (משמאל) וד"ר סרגיי סומקין / צילום: אורן שלו

על פי החוקרים, מדיניות אנרגיה נכונה מתמקדת בהשגת שלושה יעדים מרכזיים: אמינות ואיכות אספקת החשמל, שמירה על איכות הסביבה, ומחירים תחרותיים. "היעדים האלה תלויים אחד בשני", הסביר סומקין. "אם, למשל, רוצים להשיג שני יעדים בו זמנית, גם להגדיל את שיעור האנרגיות המתחדשות וגם לשפר את אמינות הרשת, חייבים להעלות את מחיר החשמל.

"תשתיות האנרגיה הן גורם ייצור מרכזי, ולכן הן מאוד חשובות לצמיחת המשק. המתודולוגיה הנכונה היא קודם כל הצבת יעדים ארוכי טווח בכל שלושת התחומים, אחר כך בחינת חלופת השקעה מתאימה לפיתוח המשק, ואחר כך מדיניות שנתית, תלת שנתית וכן הלאה".

המחקר מציג כמה נתונים ששווה להתעכב עליהם. בין היתר, הוא מראה שאמינות אספקת החשמל בישראל נמוכה יחסית למדינות הסמן, בפרמטר של דקות אי-אספקה: הממוצע הישראלי עומד על כ-170 דקות שבהן אין אספקת חשמל בשנה, לעומת 70 דקות בממוצע במדינות אלה. על פי סומקין, הפער נובע מחוסר השקעה בפיתוח הרשת, התיישנות של הרשת הקיימת, ואחוז נמוך יחסית של רשת מתחת לאדמה.

 לא הולכים עם הזרם

נקודה מטרידה נוספת היא הנטל הביורוקרטי. "הנתונים מלמדים שזמן קבלת האישורים להקמת תחנת כוח בישראל הוא לפחות שמונה שנים ואף יותר מזה", סיפר סומקין. "גם זמן החיבור לחשמל של בית עסק הוא משמעותית גבוה ממדינות הסמן, ושיעור התלונות המוצדקות של הצרכנים לרשות החשמל הוא כ-35%. לכל זה יש עלות משקית".

מנכ"ל חברת החשמל, עופר בלוך, ניסה לענות לביקורת. "נניח שיש לי בבית חצי שעה הפסקת חשמל ביום חורף סוער. כשבוחנים את העניין, צריך לזכור כמה אחוזים מהרשת מוטמנים באדמה. בישראל מדובר בערך ב-42%-43%, בהולנד ובדנמרק זה 100%, ולכן המצב שם טוב יותר. כמובן שהמשמעות של הטמנת רשת היא השקעה כספית, ואז צריך לחשב מהי העלות של אי האספקה מול העלות הנדרשת להפחתה דרמטית שלה.

"אני יכול להגיד שבנקודה אחת אנחנו הטובים ביותר בעולם, וזה זמן שיקום האספקה. בגלל שהרשת מאוד אוטומטית ודיגיטלית, מרגע שיש הפסקת חשמל אנחנו משקמים את האספקה באופן יחסית מהר. אחרת, מדד דקות אי האספקה היה הרבה יותר גבוה.
"באשר לעניין הזמן שלוקח לחבר עסק לחשמל, הנתון שהוצג לא ממש מדויק. הבנק העולמי, שבדק את הנושא, לקח איזושהי נקודת נישה. התקן של החיבור לחשמל הוא 100 ימים בממוצע בשנת 2019 - אנחנו עושים את זה ב-39 ימים בממוצע. כלומר, פחות משליש".

עדיין מזהמים

החוקרים מצאו כי תשתיות האנרגיה לנפש בישראל נמוכות בכ-20% ביחס למדינות הסמן, וגם התוצר לנפש נמוך בכ-30%. לדברי סומקין, "אם נגדיל ונפתח את תשתיות האנרגיה נוכל לצמצם את פער הפריון בין ישראל למדינות האלה".

בתחום איכות הסביבה מצאו החוקרים כי רמת הזיהום בישראל עדיין גבוהה ביחס למדינות הסמן, למשל בפליטות גופרית דו חמצנית, אולם ניכר שיפור משמעותי כתוצאה ממעבר משימוש בפחם לשימוש בגז. בנושא של פליטות גזי חממה מצבה של ישראל הוגדר כ"לא רע", אך החוקרים מציינים כי משק החשמל הוא היחיד שפועל בגזרה זו, בעוד שבענפי התחבורה, החקלאות והבינוי לא נקבעו כלל יעדים להפחתת פליטות.

נקודת חולשה נוספת נוגעת לשיעור הנמוך יחסית של חשמל המופק ממקורות אנרגיה מתחדשת. רק כ-7% מהחשמל שנצרך בישראל ב-2019 הופק ממקורות אנרגיה מתחדשת, לעומת 46% במדינות הסמן ו-31% במדינות האיחוד האירופי. הגדלת השימוש באנרגיה מתחדשת היא אמנם צעד חיובי, אך היא מקשה על שמירת האמינות באספקת החשמל. הסיבה לכך היא שמקור האנרגיה המתחדשת הכמעט יחיד בישראל הוא השמש, מה שמייצר חוסר יציבות בשעות הערב, שדווקא בהן צריכת החשמל מגיעה לשיא. הגדלת המשקל של החשמל הסולארי מחייבת השקעות בתשתיות גיבוי ובאגירת חשמל, שיבטיחו את רציפות אספקת החשמל לאורך כל שעות היממה ובכל מזג אוויר.

מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, התייחס לנתונים ואמר כי "המטרה שלנו היא לראות משק חשמל שמבוסס על גז טבעי ואנרגיה מתחדשת בלבד. כבר היום הפחתנו את הפחם בערך בחצי, ויש תוכנית ממשלתית מאושרת להפסקת השימוש בפחם עד שנת 2025. כלומר, בתוך שש שנים מהיום כל משק החשמל בישראל יתבסס על גז טבעי ואנרגיה מתחדשת.

"היינו רוצים לראות את התחבורה בישראל עוברת לחשמל בעיקרה ולגז טבעי במקצתה, ואת התעשייה בישראל עוברת כולה לגז טבעי. תמהיל דלקים כזה יבטיח למשק הישראלי גם יכולת תחרות ברמת המחירים, וגם שיפור מבחינת טביעת הרגל הפחמנית וזיהום האוויר.

"זה יציב את משק החשמל במקום מאוד נכון, אבל כדי שזה יקרה, אנחנו קודם כל חייבים שהוא יהיה אמין. אם התחבורה בישראל, למשל, תתבסס על חשמל, המשמעות של הפסקת חשמל תהיה קולוסאלית. לכן, חובה שתהיה אמינות גבוהה".

ירוק, מבוזר ודיגיטלי

במסגרת הדיון התייחס יו"ר רשות החשמל, ד"ר אסף אילת, לביקורת על הנטל הביורוקרטי. "זה באמת דבר נוראי בישראל. תחנת הכוח צומת, לדוגמה, יצאה לדרך ברגולציה שהתחילה ב-2013, ואם הכול ילך כמו שצריך היא תוקם ב-2023. כלומר, את ההחלטה מה להקים וכמה להקים קיבלו לפני עשר שנים, אבל אי אפשר לקבוע עשר שנים מראש מה תהיה הטכנולוגיה".

אילת התייחס להסכם הרפורמה במשק החשמל שנחתם לפני שנה, ואמר כי למרות כל מגרעותיו, "עצם זה שנקבעה רפורמה, ושנקבעו הכללים ושיודעים מי עושה מה - זה דרמטי למשק. בתחום התוכניות אנחנו חלשים במיוחד, בישראל בכלל ובמשק האנרגיה ומשק החשמל בפרט. אין תוכנית אב למשק האנרגיה, אין תוכנית איך ייכנסו רכבים חשמליים או אנרגיות מתחדשות. אז עכשיו תהיה תוכנית".

עם זאת, אילת מיהר לסייג את עצמו: "הציפיות מכזו תוכנית צריכות להיות יחסית נמוכות. זה יהיה ברמה של עקרונות, כי זה לא שמציבים יעד אחד לעוד עשור ואז רואים איך מתקדמים אליו. הרי אם לפני עשור מישהו היה מנחש איך ייראה העולם היום - הוא כנראה מאוד רחוק מהמציאות".

באשר לשוק החשמל בכללו אמר אילת, "לא ראיתי שוק כל כך גדול שאמינות האספקה בו כל כך חשובה, שהמחיר כל כך חשוב, ושהטכנולוגיה בו משתנה תמיד. היום מדברים על שלוש מגמות במשק החשמל: יותר ירוק, יותר מבוזר ויותר דיגיטלי. בכל מקום בעולם, וגם בישראל, רואים שאין יותר סבלנות לאנרגיה מזהמת.

"הביזור קשור מאוד לטכנולוגיה: עוד שבע שנים הרבה צרכנים ייצרו חשמל על הגגות ויהיו להם רכבים חשמליים, תהיה להם בטרייה ברכב החשמלי ואולי בטרייה על הגג, והם ממש ינהלו את האנרגיה של עצמם. הם יצברו חשמל, וישתמשו בו.

"הרבה מהמדדים של האמינות ישתנו, כי זה כבר לא מישהו פאסיבי שמחכה לראות מתי לא יתנו לו חשמל. הלקוחות יהיו הרבה יותר עצמאיים. אם הם ירצו יותר אמינות, הם יקנו לעצמם עוד בטרייה ויציבו אותה במוסך או שיקנו רכב עם בטרייה יותר חזקה. הדבר האחרון הוא הדיגיטציה - הכול יהיה הרבה יותר הייטקי ויהיו עסקאות יותר מורכבות".

הראל שליסל, רכז אנרגיה באגף התקציבים באוצר, ביקש לחדד את התנאים שיאפשרו לעמוד ביעד של 30% חשמל מאנרגיות מתחדשות. "חשוב שהיעדים שהוצבו יהיו מותנים בצעדים נלווים. למשל, צעדים מקילים בתחומי התכנון והבנייה, הקמה של רשת או ניצול יעיל יותר של קרקע". כדוגמה ציין שליסל עבודת מיפוי בינמשרדית שהראתה כי בתוך המחלפים בישראל יש במצטבר כ-5,000 דונם שטחים כלואים, שאפשר לייצר בהם אנרגיה מתחדשת. "למדינת ישראל יש היצע שמש גמיש והיצע קרקע מוגבל, ולכן חשוב להסיר חסמים ולנצל אותם".