מבחינתנו זה להיות או לחדול – אסור לפגוע ב"צופים"

שלום לך אדוני שר האוצר, כן, אני יודעת שאתה מאוד עסוק וטרוד, ובכל זאת, אני מבקשת שתתפנה לקרוא את הדברים האלה. הם חשובים לי ולעוד עשרות אלפי ילדים ובני נוער בישראל.

אתחיל בחוויה שחוויתי בתחילת מגפת הקורונה, כאשר בתי הספר עוד לא ידעו מה הם עושים ואיך ממשיכים במצב הזה, כשהכל עוד היה לא ברור ואנשים רבים איבדו את עבודתם והוצאו לחל"ת. באותו זמן גם ילדים ובני נוער רבים הרגישו את המצב המתוח ואת ההשפעות שלו על משפחותיהם ובתיהם. אחד הדברים שנתן להם הרגשה בטוחה ונורמלית היה התפקוד המיידי של תנועות הנוער בכלל, ותנועת הצופים בפרט.

כחניכה ומדריכה בצופים, כשראיתי את החניכים שלי לובשים מדי חאקי בבתיהם, מתחברים לזום ועוברים פעולות כרגיל - בזמן מצב ממש לא רגיל - הרגשתי גאווה ענקית. הבנתי כמה שאני שמחה להיות חלק מהמשפחה הזו שנקראת תנועת הצופים. הפעולות המקוונות נתנו לחניכים שלנו הרגשה של ביטחון, אפשרות להתנתק מהחששות שלהם ושימשו מסגרת שמכניסה היגיון בכל הכאוס הזה.

ולא רק במשבר הקורונה. בתור מדריכה, אני רואה את ההשפעה החיובית שיש לתנועת הצופים על הילדים. הם לומדים לכבד זה את זה ואת האחר מהם, יש להם מקום לדבר בו על נושאים חשובים ושנויים במחלוקת שעליהם לא מדברים בבתי הספר. הרבה פעמים אני מרגישה שהחינוך בבית הספר הוא למען הציונים בלבד. דוחפים לנו חומר לראש - ודורשים שנשנן. לא מדברים איתנו על הנושאים החשובים באמת, הנושאים שאנו שומעים עליהם ברדיו, בחדשות ובבית. אבל בתנועה זה לא ככה. לא מבקשים מאיתנו לחזור אחרי כל דבר שאומרים לנו, לא מבקשים מאיתנו לשנן, אלא מלמדים, חושבים, מתווכחים, מייצגים את כל הדעות ונותנים לכל אחד מקום להביע ולגלות את עצמו.

ולא, תנועת נוער היא לא סתם בייביסיטר, ילדים לא הולכים לשם כדי לשחק כדורגל או מחניים. יש חניכים שממש זקוקים לצופים. כאלה שההורים שלהם רוב הזמן בעבודה, כאלה שמתמודדים עם מצבים חברתיים קשים וכאלה שמתמודדים עם מצב משפחתי רגיש. עבור כולם, השבט מספק מקום מפלט שכיף להיות בו, תחושת שייכות וגם תמיכה נפשית אם וכאשר הם נזקקים לה.

בתנועת הצופים מחנכים לערכים של שוויון, כבוד, אהבת הטבע, אהבת הארץ, עזרה לזולת ועוד ערכים רבים אחרים שכולם נועדו לעצב נוער טוב יותר ועתיד טוב למדינה. בצופים לומדים ומלמדים איך לתרום, ולא רק איך לקחת.

אני מודעת למצב הבעייתי, אני יודעת שעוד לפני הקורונה היה גירעון ושעכשיו המצב מחמיר, אני יודעת שצריך לעשות קיצוצים. ובכל זאת, אני מבקשת, להמעיט בקיצוצים כמה שאפשר. הצופים זה השורשים שלי.

השבט הוא לא סתם מקום, הוא הבית. האנשים בו הם לא רק חניכים ומדריכים, הם משפחה. בשבילנו התקציב הזה זה להיות או לחדול. אז בבקשה, אל תיקחו לנו את הצופים.

חזק ואמץ.

הכותבת, בת 15, היא חניכה ומדריכה מ"שבט מתן" בראשון לציון; בתה של עורכת הדיגיטל של "גלובס", דפנה לוצקי