השמיים הסגורים הם ההזדמנות להזכיר שאילת יכולה גם להפתיע

אילת של ימי קורונה היא עיר קצת אחרת. בקיץ שגרתי הייתה העיר ודאי גדושה וגועשת בנופשים בחופשה שנתית, אבל עכשיו היא רגועה יחסית, וגם הקהל קצת אחר. בגלל מדיניות השמיים הסגורים מגיעים אליה אורחים שכף רגלם לא דרכה בה שנים.

נמל תעופה שומם ושדה תעופה כמעט נטוש קיבלו אותנו בטיסה לאילת. סגירת שדה דב מצד אחד וההסתגלות לשדה התעופה רמון מצד שני גורמות לרבים להעדיף כבר לקחת את האוטו ולהגיע באופן עצמאי. בשלב זה, כנראה בצדק.

נכון להיום, רק כ-15% מהתיירים לאילת מגיעים בטיסה, והחברה היחידה שטסה לעיר היא ישראייר, וגם היא רצתה להפסיק את הטיסות בשל הפסדים כלכליים. הקו נשאר פעיל רק בעקבות התערבות של שרת התחבורה. בשדה התעופה רמון, הרחוק יחסית מן העיר, השתרך תור למוניות. מי שרוצה להשתמש במוניות השירות ובשאטל האוטובוסים צריך להירשם מראש, והסרבול לא תורם למצב.

בימים אלה מושלמת פתיחתם של מרבית בתי המלון, ואלה מצדם מתמודדים עם מציאות מורכבת. העיר, שמבוססת על תיירות, נפגעה קשות עוד בגל הראשון, וגם עכשיו סובלת מאבטלה של כ-30%.

לדברי שבי ישי, מנכ"ל התאחדות המלונות בעיר, מחיריהם הוזלו בכעשרה אחוזים בממוצע, מכורח הנסיבות. במקביל, יש עלייה חדה בתפוסת חדרי האירוח - AIR B&B וצימרים - שמלאים בתיירים שמעדיפים בימים אלה לא לשהות במלון.

גם אתרי הקמפינג זוכים להתעוררות, ובהם גם תופעת הגלאמפינג האופנתית - קמפינג משודרג במחיר מוזל. מתחם מדבריא, למשל, ששוכן בחוות הגמלים ונפתח לקהל רק בחודש מאי האחרון. אוהלים ממוזגים עם מיטות וציוד בסיסי, מטבח פתוח לכולם ומתחם מטופח עם פינות ישיבה וערסלים (טל’ 08-6370022).

לכל אלה יש השלכות על אופי התיירות בעיר. כך למשל התעורר צורך במקומות שמגישים ארוחות בוקר, שבעבר לא היה קיים כי רוב התיירים אכלו במלונות. כמה מסעדות כמו פאגו-פאגו למשל התחילו להציע ארוחות בוקר מושקעות.

בימים כתיקונם, מרבית הנופשים לא טורחים להיכנס לעיר עצמה ומסתפקים במלונות, באטרקציות התיירותיות ובקו החוף. עכשיו, כשהתיירים נמצאים בשכונות עצמן, מנסה העיר להצמיח גישה קהילתית חדשה, ולייצר חשיפה לעסקים מקומיים קטנים ומפגשים עם תושבים.

כך למשל זכו לתמיכה בעלי עסקים שמציעים תוכן לאורחים, כמו סיור האמנות המקסים שמובילה יעל לרנר, שמוצע למבקרים ללא תשלום. זהו סיור ארוך ומושקע (שלוש שעות וחצי) המתבצע ברכב ממוזג וכולל ביקור במוזיאון אילת ובגלריות לאמנות, ובעיקר מביא את המבקרים לבתיהם של האמנים למפגש בלתי אמצעי. זו הייתה מבחינתי גולת הכותרת.

בבית פיליפ מוריי פגשתי את עבודותיו של נבו אפק, אוטיסט בן 21, עיוור כמעט לחלוטין, שיוצר דיאלוג מרתק עם צבע ועבודותיו מוצגות בעולם. מי שחונך אותו היא סבתו וגם האמן אמיר אלקיים. גם ביתו של אלקיים הוא חוויה, מוזיאון מרהיב, גדוש פסיפסים שיצר מחומרים שאסף - יצירות ממתכת, מפח, משורשים של עץ ומבובות שאסף. אלקיים, שגדל במרוקו, בהמשך למד רישום בפריז ובבצלאל והוא אחת הדמויות המרכזיות בסצנת האמנות בעיר (טל’ 08-6340754).

הסיור הזה הוא רק אחת מהפעילויות החינמיות שיזם תאגיד התיירות המקומי. יש גם סשן בסאפ עם מדריך צמוד, מסיבת אוזניות ניידת, שיעורי יוגה ופילאטיס מול הים, הופעות מוזיקה מקומיות, פעילויות לילדים ועוד. לכשיוסרו ההגבלות כדאי לשים לב למיזם תיאטרוני קטן ומפתיע של תיאטרון אלעד בשיתוף "יינות אילת", אירוע שמשלב הופעה עם ארוחה קלה ויין.

 תיאטרון אלעד המפתיע / צילום: אורלי גנוסר

תיאטרון אלעד מורכב מקבוצה של שחקנים מהבימה ומהקאמרי שעזבו קריירות מצליחות ועברו לדרום. הקבוצה יוצרת הצגות לילדים ולמבוגרים, ערבי פואטרי סלאם, תיאטרון פלייבק (מופע אלתור לפי סיפורים מהקהל), ועוד. בביקור שלנו התקיימה הצגת אלתור כזו בשיתוף הקהל. הנושא: אהבה. הסצנות משעשעות ומדמות דרמות שבינו לבינה. בין לבין קטעי קישור אקטואליים מצחיקים. היה נפלא (08-6330155, www.elad-theater.co.il).

אבל מעבר לכול, אילת היא קודם כול ים וחופים. בשמורת האלמוגים דגמנו שנירקול מודרך וקסום במערכת אקולוגית מהעשירות בעולם, עם כ-1,250 מינים של בעלי חיים וכ-300 סוגי אלמוגים. השקט המופלא במים לא מסגיר את נזקי הסופה שספג מפרץ אילת במארס האחרון.

 מצנח רחיפה נוסך שלווה / צילום: אורלי גנוסר

בחוף קיסוסקי יש שפע של פעילויות - סאפ, אבוב, מצנח רחיפה ועוד. אנחנו ניסינו אטרקציה חדשה בשם המרגיע "קרייזי שארק": אבוב עגול גדול שהתחבר לסירה מהירה וזו תעתעה, הקפיצה והשפריצה. גם מצנח הרחיפה היה חוויה מהפנטת. נופי המפרץ שנפרשו תחתינו, הים השליו והשקט המרגיע גרמו לקורונה להיראות רחוקה מאי פעם.