קשה עם הרכבת הקלה ויהיה בלתי נסבל עם המטרו

בימים אלה עושה חברת נת"ע מאמצים רבים להוכיח שפרויקט המטרו הוא הפתרון האולטימטיבי למצוקת התחבורה של גוש דן. החברה אף פרסמה "דוח תועלות" שמצייר חזון עתידני ורוד וזוהר של המרחב: הגעה מהירה ביותר ממקום למקום בלי מכוניות, בלי חניות, בלי זיהום אוויר. ולצד כל אלה גם פיתוח של שלל מקומות תעסוקה חדשים ושידרוג של המרחב האורבני.

לפי הדוח, כל הטוב הזה יאפשר אפילו לחסוך כ-30 מיליארד שקל מדי שנה. מה שיחצ"ני המטרו שוכחים לספר זה שעד שהתוכנית תתממש, ולא במלואה, יעבור לפחות עשור ושבינתיים, כולנו נעמוד בפקקים ונאכל אבק.

חברת נת"ע הייתה זו שהמציאה לפני כחמש שנים את הסיסמה "קשה עכשיו הקלה אחר כך", כחלק מהקמפיין השיווקי של הקו האדום של הרכבת הקלה. עבודות הבנייה בקו החלו בשנת 2009 והצפי האופטימי היה שהקו יפתח ב-2013. עכשיו כבר מדברים על זה שהקו יפתח, אולי, בסוף 2022. ובינתיים, כל מי שמבקש להגיע ממקום אחד לשני באזור תל אביב נדון לסיוט, לא פחות.

כך למשל, ההגעה מביתי שבדרום תל אביב למשרדי הממשלה, בדרך בגין, מרחק של כשלושה ק"מ, היא על גבול הבלתי אפשרית. הרחובות קרליבך ודרך בגין הפכו לחומה בצורה שכמעט ואי אפשר לעבור אותה ברכב, באופניים וגם ברגל.

חברה שרוצה להגיע בשעת בוקר ממרכז רמת גן למקום עבודתה במגדל העגול של מרכז עזריאלי מספרת שזה לוקח לה כשעה.

ולא התחלתי לדבר על אלפי העצים שנעקרו לאורך התוואי, אתרי ההתארגנות שחירבו פארקים ותיקים ונהדרים (גן הרכבת למשל), מאות העסקים שנסגרו והפקקים הנצחיים בצירי התנועה החשובים. ככל שנורא עכשיו, קשה לדמיין מה יקרה עם תחילת הקמת הקו הירוק (מחולון וראשל"צ ועד הרצליה) והסגול (מתל אביב ליהוד).

חזון התוכנית האסטרטגית לפיתוח מערכת התחבורה הציבורית בגוש דן הוא פנטסטי, לא פחות ממגניב. קשה מאוד לערער על הדוח המלומד שיצרה חבורת המומחים שמקדמת את פרויקט המטרו, ואולם, בעיני, זה לגמרי לגיטימי לדבר גם על ההווה. אין שום סיבה בעולם שתושבי מטרופולין תל אביב יסבלו בשני העשורים הקרובים.

מי שיכולה להשפיע יותר מכל על ההתנהלות היא שרת התחבורה מירי רגב. משרדה חייב להתנות את אישור תוכניות המטרו, ובטח ובטח את הבחירה בחברה המבצעת, בהשתת תנאים מחמירים שיבטיחו שיתוף ויידוע הציבור ושיאפשרו מעורבות. שכן המרחב הציבורי לא שייך לאף גורם ממשלתי. בנוסף, מותר לדבר על הגנה מקסימלית על איכות החיים של התושבים. זה לגמרי לגיטימי לדרוש לחיות בלי רעש, ענני אבק, או פקקים.

ולא פחות חשוב. מאחר שאף אחד לא מסוגל להבטיח שחזון המטרו אכן יצא לפועל, יש לפעול להסדרת פתרונות תחבורה זמניים. זה לא משנה אם יהיו אלה נת"צים או מערכת אוטובוסים מהירה בסגנון המטרונית של חיפה. קשה עכשיו, אין שום סיבה שזה יימשך ככה לנצח.