פרופ' גליה רהב: "צריך ללמוד לחיות קצת אחרת. בדר' מז' אסיה עושים את זה כבר שנים"

מנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר אמרה את הדברים במסגרת ועידת הבריאות של גלובס • "קשה לראות חולים מתפרקים, וקשה שלא לטפל בכלל כשמי שנמצאים למעלה שואלים למה נותנים סתם טיפולים. קשה לראות חולה מתפרק ולהגיד אין לי מה לעשות"

"נורא חשוב להקפיד על ריחוק חברתי כמה שרק אפשר, שני מטר. בטח במקומות עבודה, בטח עם מסכה, ואלכוג'ל גם חשוב. חשוב שאם אדם חולה הוא לא יילך למקום העבודה ולא ידביק. אם הוא בבית - שייכנס לבידוד ממי שגר איתו. אם אתה חולה, לך להיבדק", כך אמרה פרופ' גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, בשיחה עם כתבת "גלובס" גלי וינרב במסגרת ועידת הבריאות של "גלובס". "צריך להגן על האנשים המבוגרים כמה שיותר. הבידוד של קשישים לבד הוא נוראי - אז כן ללכת אליהם, אבל רק מי שבריא ועם מסכות וכל ההגנה. צריך למצות את החיים, לא להסתגר, כן לחיות, אבל ללמוד איך לחיות קצת אחרת. בדרום מזרח אסיה עושים את זה הרבה שנים".

"ישראל נחשבת מדינה עם רפואה נהדרת, אבל כשמסתכלים על פרמטרים ספציפיים המצב נוראי", הזהירה פרופ' רהב. "מערכת הבריאות לא קיבלה מקום מבחינה כלכלית, ואם משווים לנתונים של מדינות ה-OECD - כמה אחיות, כמה רופאים, כמה מיטות אשפוז ביחס לכלל האוכלוסייה - מדובר בנתונים גרועים. מרבית הרופאים רוצים ללכת למקומות שמרוויחים בהם ולא עובדים כל כך קשה, ואלו לא המקצועות שעובדים בקורונה כמו למשל טיפול נמרץ. רופאים שמטפלים במחלות זיהומיות נמצאים בתחתית המשכורות. אז כן - זו בעיה".

פרופ' רהב סיפרה עוד כי השחיקה בקרב הצוות הרפואי גדולה מאוד, "הצוות של הרופאים הפנימאים בחדר מיון בטיפול נמרץ מאוד נשחקים, נורא קשה לעבוד עם טיפול נמרץ. בכל בתי החולים הצוותים האלה כל כך קטנים שהם לא יכולים לטפל בכל חולים האלה".

פרופ' רהב התייחסה לאופן שבו עצם מקצוע הרפואה, ועצם האופן שבו ניתן טיפול רפואי, משתנה בעקבות הקורונה וסיפרה כי המגפה מאוד השפיעה עליה. "אני לא זוכרת בחיים שהייתי במצב כזה, שבתחילת המגפה אחד האחראים על אחת המחלקות ביקש לדעת איזה פרוטוקול טיפול לתת לחולים - כי נורא קשה לראות חולים מתפרקים, וקשה שלא לטפל בכלל. וזה בזמן שמי שנמצאים למעלה שואלים למה נותנים טיפולים סתם. קשה לראות חולה מתפרק ולהגיד 'אין לי מה לעשות'. במיוחד כשבעולם נותנים כל מיני דברים".

הפיתרון של פרופ' רהב לגשר על הפער בין הביקוש מצד השטח למחויבות המקצועית, היה להתייחס לטיפולים הללו במסגרת מחקר: "היה לי קשה בהתחלה, איך אני יכולה לקחת תרופה שאין בה הגיון ביולוגי ולחפש הגיון כזה מתחת לבלטות? סתם כי בסין נתנו, או כי טראמפ אמר? אני רוצה קצת יותר. היה קשה לי לקבל את זה, והפשרה היתה שנעשה את זה במסגרת מחקר. כך נלמד יותר, וזה מה שעשינו בבית החולים שיבא. היום אנחנו כבר יודעים שהידרוכלורוקווין יצא כמעט מכל פרוטוקול טיפול".

באשר לעתיד, לא היו לפרופ' רהב דברי הרגעה. לדבריה, הדרך להבנת הווירוס עוד ארוכה. "למדתי את המחלה חולה-חולה. יש לי את כל הנתונים לנסות לנתח כל דבר ובאמת הגעתי להבנה שיש כאן מעורבות של מערכת החישה והדלקת וזה לא רק הווירוס. הוא אמנם הדבר העיקרי, וכנראה מפעיל כל מיני מערכות. כשנתתי כל מיני הרצאות בתחילת המגפה, באפריל, זה היה נחשב רק וירוס. אחרי זה מערכת דלקתית, היום יודעים שהוא נמצא כל הזמן. בנתיחות לאחר המוות, שלא עושים לצערי בישראל, מוצאים את הווירוס בריאות גם כשהחולים נפטרים. אנו לומדים על המחלה כל הזמן".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988